מחנות העבודה ברוסיה הם שריד לעידן הסובייטי, ועדיין משמשים כמושבות עונשין. התנאים בהם גרועים כל כך, שאלכסיי נדלקו החליט לשבות רעב, ובלבד שבנו – שנדון למאסר על סחר בסמים – לא יישלח לשם. זה עלה לו ביוקר

מאת גרשון גירון

אלכסיי נדלקו אהב את בנו מאוד. עד כדי כך האמין אלכסיי שבנו אינו אשם בעבירות הסחר בסמים שבהן הורשע, שפתח בשביתת רעב בדרישה לשחררו. ימים ספורים לאחר מכן הלך לעולמו. על כך מדווח העיתון הרוסי "פראבדה".

משטרת העיר אומסק שבסיביר ממשיכה לחקור את מותו של הגבר בן 64. האב האמין שבנו, אלכסנדר, הופל בפח אחרי שאמו כתבה והצהירה שבבית מגוריהם מתנהלת מאורת סמים. הבן נעצר, נשפט ונדון לארבע שנות מאסר במחנה עבודה.

מחנות עבודה ברוסיה אינם בדיוק אתרי פיקניק. מדובר במושבות עונשין שחלקן שרדו מהעידן הסובייטי ושמהוות עדיין  חלק ממערכת הענישה הפלילית ברוסיה. לפי עדות של אסיר לשעבר, אסירים המגיעים אליהם מחויבים מיד ל-500 שכיבות סמיכה ו-800 כפיפות בטן. על המסרבים נגזר עונש נעים אף פחות: הלם חשמלי.

כשחושבים על כך, די ברור מה הניע את אלכסיי נדלקו. אחרי שנודע על גזר הדין של בנו לקה הגבר המזדקן בהתקף לב. מיד כשהחלים הוא הצטרף לארבעה אחרים שסבלו מנחת זרוע רשויות החוק. ב-20 בינואר פתחו החמישה בשביתת רעב כדי למשוך תשומת לב לבעיית שחיתות הרשויות. המוחים סירבו לאכול במשך יותר משבוע, עד שיוזם המחאה – אלכסיי בעצמו – מת ב-29 בינואר.

"זמנית נקבע שהאיש מת ממחלה בדירתו בעיר אומסק. יהיה עלינו לחקור האם נטל חלק בשביתת רעב, שארגנה קבוצת תושבים. ההחלטה הנוהלית תיקבע אחרי קביעת סיבת המוות" מסרו דוברי המשטרה.