השנה החדשה נכנסה ואיתה נושבת אנרגיה חדשה בעולם. אפשר לראות בה סימן מבשר רעות או סימן מבשר טובות, אבל אי אפשר להכחיש כי משהו קורה בעולם מסביבנו, עדות למתחולל גם בעולמנו הפנימי.

השינוי המיידי והברור מכולם, עליו כתבתי בהרחבה לפני שבוע, בא לידי ביטוי בדיונים סביב התקיפה האמריקאית בסוריה. זו הפעם הראשונה בהיסטוריה בה החלטה על מלחמה נעשית באופן פומבי, תקשורתי וגלוי, כאשר דעותיהם של התושבים מקבלות משקל רב כל כך בהחלטה המתקבלת.

לבחור את האמת שלנו

רבים רואים במציאות הזו סימן מבשר רעות. אלו המאמינים כי יש צורך בכוח, בשליטה, בהפחדה, רואים כיצד הנשיא האמריקאי, העומד בראש המדינה מעוררת האימה, ממוסס את הכוח האמריקאי שנבנה בעמל רב כל כך לאורך עשרות שנים.

מנגד, רבים רואים במציאות הזו סימן מבשר טובות. אלו המבינים כי מלחמה אינה פותרת בעיה אלא מובילה לבעיה חדשה, אלו המאמינים כי יכול להיות מוצא מסוג אחר, רואים בהססנות של נשיא ארצות הברית וברצון שלו באישור על המהלך הבעייתי סימן מעודד. מי שמחפש את החלוקה הקלאסית בין עולם ישן לעולם חדש מוצא אותה בבהירות רבה במציאות הזו, וכל אחד מאיתנו יכול למצוא אותה גם בתוכנו.

היכן אנו מאמינים כי מלחמה עצמית – כלומר שיפוט, ביקורת, מאמץ לשנות – יוביל למציאות טובה יותר? היכן אנו מאמינים כי הקשבה וקבלה יאפשרו לשינוי המיוחל בדרך עדינה, מדויקת יותר? יותר מכך, באיזו תפיסת עולם אנו בוחרים להמשך חיינו?

האם הגנות הן האמצעי לחיות?

בינתיים באנגליה קורה דבר מעניין. איש אחד הצליח לעלות על הגדר המפרידה בין ארמון בקינגהאם לשאר העולם ולחדור לשטחי הארמון. מספר ימים לאחר מכן, שני שומרים בארמון לא זיהו את הנסיך אנדרו בעודו מטייל בגן.

המובן מאליו באנגליה מזדעזע, כלומר התחושה שהמציאות המוכרת בטוחה ויציבה. השינויים אינם פוסחים על איש, וכולנו מוצאים את עצמנו במצבים חדשים ולא מוכרים. גם בביתנו אנו. זה מפחיד לעיתים, אך גם מרתק.

בפריצה לארמון יש מסר חשוב לכולנו: ההגנות שאנו מתאמצים כל כך לבנות לא תמיד יעבדו. אפשר כמובן להשקיע מאמצים נוספים בחיזוק שלהן, מה שבוודאי עושים כעת בארמון המלכותי, אבל בתוכנו כדאי לבחון את הדברים מחדש.

בדומה לנעשה בסוריה כך גם המתרחש בארמון בא כדי לגרום לנו לחשוב, האם ההגנה היא בהכרח הדרך הטובה ביותר להגן על עצמנו? האם במקום להגן על הלב מפני איומים, אולי הגיע הזמן לפתוח אותו יותר, לאפשר לאוויר חדש להיכנס?

הרגישות גוברת, הזבל פוחת

כותרת נוספת, שהשתרבבה לחדשות של סוף השבוע, סיפרה כי המטיילים הישראלים השאירו פחות זבל בפארקים, בחניונים ובשמורות הטבע, בהשוואה לשנה שעברה. ההערכה היא כי כמות הזבל פחותה ב-10% בהשוואה לשנה הקודמת. אם לוקחים בחשבון כי מספר הישראלים רק עולה משנה לשנה, אפשר להניח בבטחה כי הכמות קטנה עוד יותר.

עובדה זו משמחה מאוד, שכן היא מעידה על כך שהמודעות שלנו למעשים שלנו הולכת וגוברת. זהו סימן נוסף לשינוי בעולם שמסביבנו ובתוכנו; הרגישות עולה, המודעות גוברת, ישנה פחות אטימות.

ההתגברות של הרגישות והמודעות אל מול ההפחתה באטימות קשורה בהתלבטות סביב התקיפה בסוריה. יש יותר הבנה כי כולנו קשורים זה בזה, וכי כל פעולה מביאה עימה תוצאות – פעולה של כאב תביא כאב, פעולה של אהבה תביא אהבה.

העובדה כי כמות הפסולת פחתה בכ-10% אומרת כי יש עוד דרך לעשות. אך ברגע זה אפשר לטפוח לעצמנו על השכם ולראות כיצד אנחנו משתנים, כיצד העולם משתנה.

* הכותב הינו מתקשר ומנחה סדנאות חופש להרגיש.