יש מי שאומר שג'ון קרי פועל מתוך תחושה משיחית, אך המסרים שהוא מעביר בימים האחרונים לישראל הם מסרים שכל אחד צריך ללמוד מהם, גם אם הוא תומך שלום מובהק.

ג'ון קרי עם ערקאת ולבני (ויקימדיה)

קרי מדבר בפורומים שונים על הסכנה שבהעדר הסכם שלום בין ישראל לבין הרשות הפלסטינית, על תחושת ביטחון ורווחה כלכלית, שעלולים להסתיים אם השיחות הנוכחיות יעלו על שרטון. הוא מזכיר את החרם ההולך וגובר על ישראל בעולם, ומסכם כי המצב הנוכחי לא יוכל להישאר לעד.

כאשר האזנתי לדברים של קרי בימים האחרונים הרגשתי שהוא מביא איתו תזכורת חשובה ליחסים בין בני אדם באופן כללי, ולא רק ליחסים שלנו עם שכנינו הפלסטינים. יתרה מכך, הוא מזכיר לנו כי שינוי צריך להתקיים גם ביחסים הפנימיים שלנו.

כאשר בוחנים את מערכת היחסים של ישראל עם שכנותיה, אפשר לראות בכך השתקפות של מערכת היחסים של כל אחד עם עצמו. יש חלקים בעצמנו איתם אנו במלחמה, עם חלקים אחרים אנו בשלום. יש שלום קר בתוכנו, יש שיחות על שלום שאולי יהיה בעתיד.

מעל הכל ישנה דואליות: הבנה מסויימת בדבר החשיבות שבשלום, בצד פחד המעורר התנגדות לשינוי.

הפחד המניע את המלחמות

אותי מעניין לבחון את היחסים שלי עם עצמי ועם הסובבים אותי. במסגרת המדור הזה אני מזמין אתכם לבחינה דומה: עם אילו חלקים בעצמי אני מנהל משא ומתן על שלום? מה אני מאמין שנותנת לי המלחמה הפנימית, קרי הביקורת, השיפוט ומעשים של הענשה והכאבה כלפי עצמי? על מה אני מפחד לוותר אם אסכים להפסיק להילחם בעצמי? מה אני מפחד שיקרה לי ברגע שאתן לעצמי להיות כפי שאני?

הפחד המניע את המלחמה – הפנימית והחיצונית – הוא פחד עמוק מאוד. פחד של חיים ומוות, האומר כי בשביל להימנע ממוות יש ליצור מרחק, לשמר סטטוס קוו של מאבק, להימנע משלום שהוא לא יותר מאשליה. אך כאשר אנו פועלים מתוך הפחד אנו מקבלים בדיוק את מה שאנו מנסים להימנע ממנו, והמציאות ישראל-פלסטינים מוכיחה זאת: ככל שאנו מונעים ופועלים מתוך פחד, הסכנה רק הולכת וגוברת.

למרוד בחוקי הפחד

מהצד השני של כדור הארץ וערוצי החדשות, תפס את תשומת הלב שלי ג'סטין ביבר. כוכב הפופ הצעיר חשוד בטורונטו בכך שהוא תקף נהג לימוזינה, זאת לאחר עוד מספר מעשים פליליים לכאורה בהם היה מעורב לאחרונה. זה הגיע לכדי כך ש-100 אלף איש חתמו בארצות הברית על עצומה הקוראת לנשיא ארה"ב לבטל לביבר את הגרין קארד ולגרש אותו חזרה לקנדה.

ג'סטין ביבר בהופעה (ויקימדיה)

ביבר הוא דוגמא קלאסית למי שמנסה למרוד בכל הכוח במציאות אליה גדל ובה התפתח. הוא מנסה לשבור את התדמית המנומסת והיפה איתה גדל וליצור תדמית אחרת. הבעיה כמובן שהוא האדם העיקרי המשלם מחיר על המרד הזה, שכן את המרד הוא מפנה בעיקר כלפי עצמו. אז מה אפשר ללמוד מהמרד של ביבר?

ביבר מורד החוצה, באנשים סביבו. זהו מרד הנובע מפחד ממה שאולי יגידו עליו, ההופך לנבואה המגשימה את עצמה.

המרד החשוב ביותר שאפשר למרוד הוא מרד פנימי. מרד בחוקי הפחד, המנהלים את חיינו וכובלים אותנו להתנהגויות שלא בהכרח אנו רוצים.

מרד פנימי הוא המרד המשמעותי: מרד בפחד האומר כי כדאי להילחם, לסגור, לצמצם, להדחיק, ובחירה באמונה האומרת להתיידד, לפתוח, להרחיב, להיזכר.

* הכותב הינו מתקשר ומנחה סדנאות חופש להרגיש