גסיסה

Agonie

וְכִי מַה!.. הַמָוֵת כְּבַר כַּאן?

אִם כָךְ חֲרַָטוֹת!.. חֲרַָטוֹת הָאֲדָמָה?

כֹּה טוֹרְדָנִית הָיְתה לי, אֲדָמָה קַנְקַן תֵּה מִבַּרְזֵל,

אֲבוֹי! עוֹד אֶשָֹא עֲוִיתוֹת נוֹרָאִּיות יוֹתֵר

חַיַי וְהַפַּנוֹרָמָה שֶׁלַהֶם

בְּתּוֹכָם מְשׁוֹטי הַשָחֹר חָתַר.

הַזֵּה אַתָֹה, הֶעָבָר שֵׁטֶרֶם לָעַד עָבַר

זֵה אֲנִי שָׁב אל הַיַּעַד שֶׁלְּךָ,

גּוֹוֵעַ שֶׁלֹּא נִתְּחַבֵּב,

אֶלֹהִים יוֹדֵעַ תַּכְסִיסֵיךָ וְתַּחְבּוּלוֹתֶיךָ.

אֶלֹהִים מַכִיר אֶת צְּבִיעוּתִי.

חָיָּי הָיוּ טְרָגֵדְיָה, סְחוֹרוֹת לֹא צְחוֹרות וְכוּ',

חַיָי וְהַפַּנוֹרָמָה שֶׁלַהֶם!

לָדַעַת מָתַי הָיִיתָ כֵּן

איש זָקֵן מִן הָאָדמה:

כַּאֲשֶׁר הָיִיתִי תָּמִּים וּמוּסָרִי

לְרַצּוֹת אֵת מַלְאָכִי וְאֶלֹהִי

אוֹ כְּשֶֹהַשָּׂטָן חָבַש אֶת מַסֵכַַתִּי

מַסֵכְתוֹ כְּחוֹטֵם הֵמִפְלֵצֶת טָארָאסֱק*?

אֲבוֹי! הָאֵימָה הִנֵּהִי

בְּעָתָה הַבּוֹעֵטֶת בַּמָוֶת הַמַבְעִית,

בְּעָתָה בִּמְלֹא מַעֲרֻמֵּיהַּ, לְלֹא‏ קִשׁוּטי סְרָק.

בָּרוּר! זֶה הָיָה יָפֶה מִדַּי עֲבוּרִי

שֶׁיוֹבִילוּנִי לִקְבֶר בְּחַזוּת הנִבְחֲרֵים

שְׁקוּפָה לְלֹא כֹּל עִרְפּוּל!

אַבַל הַמֵּת הַזֵּה! וְהַפָּנִים הָאֵלֶּה

שֶׁחֶרְדַּת הָעִנּוּיִים מַעֲנָה!

הֲרֵי הִנְכֶם הַמְחִילָה

אָז חִסְכוּ מִמֶּנִי אֶת הָחֲמִיצוּת,

הָחֲרִיכוֹת וְהַמְבוּכוֹת,

תִּקְוַתִי בְּאֶלֹהִים! בַּכֶם תִּקְוַתִי

שֶׁלֹא תִּרְצוּ נְאַבֵּד תִּקְוָה.

 שיר אחרון מתוך הקובץ "שירים אחרונים", 1945

* הטאראסק היה דמות של מפלצת ששכנה באזור בפרובאנס, וזרעה הרס רב באזור. הייתה לה צורה של דרקון בעלת ראש אריה ושש רגליים קצרות, גוף דמוי שור מכוסה שריון צב, זנב מקושקש ובקצהו עוקץ של עקרב.

וידויו של המחבר – דמותו כסרטן

Son portrait en crabe, confession de l'auteur

כְּקָתֶדְרָלָה הוּא מְעֻנָּב בִּצְלָלִים

אֶלֶף רָגְלַיִם לוֹ, אַרְבַּע לִי.

כֹל אֶחַד שִׁרְיוֹנוֹ, שֶׁלִי אֵינוֹ נִרְאֶה.

הַסַּרְַּטַן וַאֲנִי! אֵינְנִי אֶלָא מְלַפְפוֹן יָם.

יָכֹלְתִי לִהְיוֹת רָקְדַן עִם נִיבִים דָּקִּים יוֹתֵר,

פְּסָנְתְרַן רָהוּט לוּלֵא הָיוּ לִי צְבַתוֹת.

הוּא אֵינוֹ מוּטְרָד מִכְּלֵי נִשְׁקוֹ, הֲרֵיהוּ נוֹשְׂאָם עַל ראשוֹ

וְאֵלֶּה הֵן שְׁתֵי יָדַיִם שְלוּבוֹת

לְעֻמַּת בִּמְשׁוֹשָׁיו הוּא עוֹשֵׂה "פוינט"*.

לְךָ מַר שׁוֹטֵה יֵשׁ שׁוֹק וְרָגְלַיִם מְקֻשָּׁתוֹת

רָצִיתִי לִהְיוֹת גּוֹתִי אַךְ אֵין אֶלָּא כַּפְכַּפִים לְרָגְלַי.

גַּם שִׁרְיוֹנִי הַמְּקֻשְׁקָשׁ, יְרַקְרַק,

הוֹפֵךְ אֲדוֹם חָלוּט בְּרוֹתְחִין שֶׁל הָאַח.

כְּנֶגְדּוֹ לְלֹא כָּל סָפֵק אוֹ בְּעֶצֶם לְשֵׁם מַה לִי

שִׁרְיוֹן אֲפוֹר וְשָׁחוֹר זֵה שֶׁאֲנִי עוֹטֵה כְּמוֹ גַּג?

(כִּכְלוֹת הַכֹּל! אוּלַי אֵין זֵה אֶלָא תֵּאַטְרוֹן)

הָהַ!  הָעִנְיָן הוִּא שֶׁשְּׁנֵינוּ אֵינְנוּ נְעִימִים

הַסַּרְטַן וַאֲנִי! יוֹתֵר אַכְזַרִיִּים מְמְרֻשַעִים

עִוְרִים חֵרְשִׁים, תּוֹפְסִים מֶרְחָק,

פּוֹצְעִים, פְּצוּעִים, יְשִׁישִׁים גַּלְמוּדִים, אֶבֶן.

פִּזּוּר! קַלוּת דַּעַת אַךְ אֲנִי הִנְנִי שׁוֹטֵה חָבִיב

חָבִיב מִדַּי, אוֹמְרִים, לֵץ.

בְּרַצוֹן אֲנִי מֵסֵב לְיַד הַשֻּׁלְחַן.

שׁוֹטֵה שֶׁפּוֹזֵל הֲרֵיהוּ פִּקֵחַ

מְכַוֵן לְחַסִילוֹן וְתוֹפֵס דַּגיג

אֲנִי עֵינִי שְׁקוּעָה בְּּתוֹךְ בִּיצוֹת בְּרֵטָאן.

יוֹם אֶחַד הַשּׁוֹטֵה אָמַר: "הָהַ אֲנִי נוֹטֵשׁ אֵת הָאֲדַמָה

כְּדֵי לַהֲפֹךְ סֶלַע לְיָד מֵלַח הַיָּם".

עָנִיתִי: " אֲתָה נוֹטֵשׁ אוֹתָהּ בְְִּּהַלִיכָה לְאַחוֹר

מוּכַן לְהִתְחַלֵף עִם כֹּל הַדָּגִּים"

מתוך הקובץ "שירים אחרונים בשיר ובפרוזה", 1945

כל הזכויות שמורות למתרגמת @ אוולין כץ

[related-posts title="שיר אחד"]