Skip to content

קווים למנהיגותו של מרדכי היהודי

אחת הדמויות המרכזיות בסיפור המגילה היא, ללא ספק, מרדכי. מרדכי, מרגע הופעתו, מתגלה כדמות הראשית והרוח החיה בכל אפיזודה במגילה. ברשימה זו נבקש לפתוח צוהר ולעמוד על אישיותו ומנהיגותו של מרדכי כפי שזו משתקפת במגילה ובמדרשי חז"ל ומה זו יכולה ללמדנו לימינו
פחות מדקהזמן קריאה: דקות

אחת השאלות המרכזיות בכל המגילה נסובה סביב עניין אי ציות מרדכי לצו המלך להשתחוות להמן. שאלה זו מתחדדת במקום שהתלמוד מעיד על מרדכי כאיש מוכתר בנימוסים [בבלי, מגילה, יב, א]. במדרש אנו מוצאים שני טעמים מדוע לא השתחווה מרדכי להמן, לפי הסבר אחד:

"כשציוה אחשורוש להשתחוות להמן חקק עבודת כוכבים על לבו ונתכוון כדי שישתחוו לעבודת כוכבים, וכשהיה רואה המן שאין מרדכי משתחווה לו נתמלא חימה ומרדכי אומר לו יש אדון המתגאה על כל גאים היאך אני מניחו ואשתחווה לעבודת כוכבים ולפי שייחד שמו של הקב"ה נקרא יהודי לומר יהודי יחידי".

לפי פירוש זה, התנגדותו של מרדכי נבעה ממניעים דתיים, שמקורם באיסור על עבודה זרה, עליה מצווים אנו בדבר יהרג ובל יעבור. ומכאן שאם היה מדובר בגינוני מלכות גרידא, סביר להניח, שגם מרדכי היה מאמץ ומקבל את גינוני המלכות. אלא שהמן ביקש לנצל את גינוני המלכות לטובת קידום אינטרסים דתיים פולחניים, ובמצב דברים זה לא יכל היה מרדכי לשתף פעולה. הסבר אחר, נעוץ בתפיסות לאומיות. במדרש מובא דיון שהתנהל בין מרדכי לעבדי המלך:

"אמרו לו: הוי יודע אתה שאתה מפילנו בחרב, מה ראית לבטל קלבסים [=גזירת] של מלך? אמר: שאני יהודי. אמרו לו: והרי מצינו אבותיך שהשתחוו לאבותיו, שנאמר "וישתחוו שבע פעמים…אמר להם: בנימין אבי במעי אמו היה ולא השתחווה, ואני בן בנו, שנאמר: "איש ימיני", וכשם שלא כרע אבי – כך אני איני כורע ומשתחווה" [ילקוט שמעוני, אסתר ג דב"ה "ומרדכי לא יכרע"].

למעשה אי ציותו של מרדכי לצו המלך, נבע מהכבוד הלאומי. מרדכי מבקש במעשהו זה להעביר מסר לעם היהודי השרוי בגולה, מפוזר ומפורד בין העמים, ואשר הפגיעה בו יכולה להיות קלה, ועיקרה שלא משנה עד כמה הגלות קשה וארוכה – את הרוח היהודית לא ישברו. נכון, אפשר לפגוע ברכוש, אפשר יהיה לפגוע בגוף. אבל את הרוח הלאומית, את זקיפות הקומה הלאומית גם בגלות, אסור לאבד. מרדכי מוכן להסתכן בנפשו ובלבד שרוח העם לא תיפגע.

מרדכי ואסתר, ציור מאת ארט דה חלדר (מקור: ויקימדיה)
מרדכי ואסתר, ציור מאת ארט דה חלדר (מקור: ויקימדיה)

מכאן אולי מבקש המדבר לשרטט את קווי הגבול בהתערבות אומות העולם בניהול החיים בעם ישראל, כאשר הקו האדום עובר דרך הפגיעה בערכי הדת, או כאשר הפגיעה היא בלאומיות הישראלית.
צד נוסף במנהיגותו של מרדכי עולה במדרש המתאר בפנינו את אשר מתרחש בלילה בו נדדה שנת המלך, והמן מגיע בשליחות המלך כדי להעניק למרדכי את הכבוד הראוי למי שהציל את חיי המלך, וכך מובא במדרש:

"…ויקח המן את הלבוש ואת הסוס, הלך לו אצל מרדכי כיון שהגידו למרדכי שהוא בא נתיירא עד מאד והיה יושב ותלמידיו לפניו, אמר להם לתלמידיו בני רוצו והבדלו מכאן שלא תכוו בגחלתי שהרי המן הרשע בא להרגני אמרו אם תמות נמות עמך, אמר להם א"כ נעמוד בתפלה ונפטר מתוך התפלה וחסלון צלותהון יתבון ועסקין [=סיימו תפילותיהם ישבו ועסקו] בהלכות מצות העומר שהרי אותו היום ט"ז בניסן היה ובאותו היום היו מקריבין עומר בזמן שבית המקדש קיים, אתא המן לגביהון אמר לון במה אתון עסקין אמרו לו במצות העומר…"[ אסתר רבה (וילנא) פרשה י]

במילים פשוטות, המדרש מתאר לנו את מרדכי היושב עם תלמידיו, כשמרדכי קולט שהמן מתקרב, הוא סבור שהמן מבקש לפגוע בו. במצב דברים זה עומדות בפני מרדכי מספר אפשרויות: הראשונה לקום ולברוח ולבקש מתלמידיו לחפות עליו. לחילופין, יכל מרדכי לבקש מתלמידיו "הבה נמתין ובהתאם לסימן מוסכם – נכריעו". תחת זאת, מציע מרדכי לתלמידיו: "הצילו עצמכם וברחו מכאן פן תכוו בגחלתי".

תגובת תלמידיו, שכבר ספגו ממרדכי המנהיג גבורה מהי, מסרבים ונשארים עם מרדכי להתפלל. בתום התפילה נותרים תלמידיו לשמוע את דרשתו. בנסיבות העניין, ולנוכח גזירת המן, היינו מצפים שמרדכי ידרוש בענייני קידוש ה' או הלכות הנצרכות לחיי היומיום. תחת זאת מעדיף מרדכי ללמד את תלמידיו הלכות מצוות העומר.

בחירה זו של מרדכי אינה ברורה: מדוע זה הזמן המתאים ללמוד על מצוות העומר? מדוע עתה, שבני ישראל מצויים בגלות, כשירושלים חרבה, מתעסק מרדכי עם מצווה שכלל אינה רלוונטית? לטעמי, כאן טמונה גדולתו של מרדכי, בשעה שסכנת כלייה מרחפת מעל לעם היהודי הפזור ברחבי ממלכת אחשורוש, הוא מוצא לנכון להתעסק במצווה שתלויה בגאולה ובתחיית עם ישראל. מבחינתו של מרדכי, המסר בשעה הכי קשה הוא לא ייאוש – נהפוך הוא. בשעה הכי קשה, בשעה ששבר קיומי המרחף מעל עם ישראל, הוא יושב ומתעסק במצווה שחלה בזמן שעם ישראל נמצא על אדמתו, ובית המקדש עומד על מכונו. בכך מעביר מרדכי מסר מאוד ברור לתלמידיו שתחיית עם ישראל היא אך שאלה של זמן, חורבן היישוב היהודי בארץ ישראל לא יימשך לנצח "ועלינו להתכונן ולהיות מצוינים במצוות".

דומה כי מדמותו של מרדכי, כפי שזו משתקפת במגילה, עולה דיוקנו של מנהיג שמלמדנו מהו הקו האדום בדרישות המופנות לעם ישראל מצד אומות העולם, ומהי התפיסה הכוללת של מנהיג אשר יודע לצפות לישועה גם ברגעים שנראים לכאורה הכי קשים.

[related-posts title="מאמרים קודמים של אלישי בן-יצחק:"]

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן