המשטר וחוגי אופוזיציה בירדן נגד עמדת האחים המוסלמים בשאלת סוריה

שפיכות הדמים בסוריה פילגה את האופוזיציה בירדן. גם אם התערבות צבאית של המערב במתרחש בסוריה נדחית על ידי הכל, המשטר, האליטה והאופוזיציה השמאלית והפאן-ערבית מתנגדים לתביעת האחים המוסלמים להפלת משטרו הרצחני של בשאר אסד

המשטר וחוגי אופוזיציה בירדן נגד עמדת האחים המוסלמים בשאלת סוריה

שפיכות הדמים בסוריה פילגה את האופוזיציה בירדן. גם אם התערבות צבאית של המערב במתרחש בסוריה נדחית על ידי הכל, המשטר, האליטה והאופוזיציה השמאלית והפאן-ערבית מתנגדים לתביעת האחים המוסלמים להפלת משטרו הרצחני של בשאר אסד

שפיכות הדמים בסוריה פילגה את האופוזיציה בירדן. גם אם התערבות צבאית של המערב במתרחש בסוריה נדחית על ידי הכל, המשטר, האליטה והאופוזיציה השמאלית והפאן-ערבית מתנגדים לתביעת האחים המוסלמים להפלת משטרו הרצחני של בשאר אסד

מאת אסף דוד ונמרוד זגגי

סעיד ד'יאבּ
סעיד ד'יאבּ

סעיד ד'יאבּ, מזכ"ל המפלגה הירדנית "החזית הדמוקרטית לאחדות עממית", אמר בשבוע שעבר לסוכנות הידיעות האיראנית "פארס" כי בניגוד לירדן הרשמית, העם הירדני "מתנגד למצור על סוריה" ולסנקציות הכלכליות נגדה, ובעיקר להתערבות צבאית חיצונית במדינה. לדבריו, "הניסיון המר של איראן, הכאב של העם העיראקי וההרס האדיר שחוותה מדינה זו ומוסדותיה בעקבות התערבות בינלאומית" הם תמרורי אזהרה בפני עמדתה ה"פזיזה" של הליגה הערבית ביחס למצור ולסנקציות על סוריה. לדבריו, "העם הירדני מבחין בין דרישות אזרחי סוריה לדמוקרטיה ובין מאמצים של אחרים לנצל את המצב לטובת התערבות צבאית" במדינה.

החזית הדמוקרטית לאחדות עממית, מפלגת שמאל פאן-ערבית, נוסדה בשנת 1992, לאחר ביטול חוקי החירום והתרת פעילותן של מפלגות בירדן. המפלגה קשורה לתשתית "החזית העממית לשחרור פלסטין" בירדן ונחשבת למפלגת האופוזיציה השנייה בגודלה בממלכה לאחר מפלגת "חזית הפעולה האסלאמית". בניגוד למפלגות אופוזיציה אחרות מן השמאל, היא פעילה במאבק הפוליטי והחברתי-מעמדי בירדן באמצעות ארגוני סטודנטים ואיגודים מקצועיים.

אף שד'יאב ניסה להציג את עמדתו כמנוגדת לזו של "ירדן הרשמית", האחים המוסלמים הם בני הפלוגתא העיקריים שלו. למעשה, שפיכות הדמים בסוריה היא זו שגרמה לפילוג האופוזיציה הירדנית ולהחלשת המאבק העממי נגד המשטר. האחים המוסלמים, שתמכו באופן עקרוני במחאה העממית הערבית וצפויים להרוויח ממנה, כפרו בלגיטימיות של משטר אסד כבר במחצית השנה הקודמת, והביעו מפעם לפעם מחאה חריפה על תמיכת איראן במשטר הסורי. לעומת זאת, בצמרת הירדנית, בקרב האליטה ובקרב האופוזיציה החוץ אסלאמית, שורר חשש מהתמוטטות המשטר העלאווי בסוריה. התמוטטות כזו עלולה לטמון בחובה נהירה של מאות אלפי פליטים לירדן, זריקת מרץ לאופוזיציה האסלאמיסטית-פלסטינית בממלכה, ואולי גם מסר לירדנים ממוצא פלסטיני כי אם ייצאו לרחובות, המערב והליגה הערבית יבואו לעזרתם בכל תרחיש של התנגשויות אלימות בינם לבין עבר-ירדנים.

מסיבות אלה, כבר בנובמבר האחרון ניכר חשש בקרב מקבלי ההחלטות בירדן מהחרפת עמדתה של הליגה הערבית כלפי סוריה. זו עלולה לסבך את ירדן עם משטר אסד ולהסתכן בפגיעתו הרעה, ובשלב שני להוביל ל"בינאום" הסכסוך בסוריה ולגלים של מאות אלפי פליטים שיברחו לממלכה. התבטאותו המפורסמת של המלך עבדאללה בראיון ל-BBC בתאריך 14 בנובמבר, על כך ש"אם היה במקומו של אסד היה פורש מתפקידו", הוצאה למעשה מהקשרה.

לאורך הראיון כולו סרב המלך לקרוא לפרישתו של אסד או לפקפק בלגיטימיות שלו, ואף עמד על כך שנשיא סוריה הוא רפורמיסט הפועל בתוך "מערכת בלתי אפשרית" הנשלטת על ידי הממסד הביטחוני שלו. רק לאחר לחצים מרובים של המראיינת העיר המלך, בחוסר רצון, כי אם היה במקומו של אסד היה פורש, אולם לא לפני שהיה דואג לכך שכללי המשחק ישתנו ויחל "עידן חדש של פיוס פוליטי" בסוריה.

בשבועות שלאחר מכן הדגישה ירדן ללא לאות כי תפעל במסגרת העמדה המקובלת על הליגה הערבית בענין סוריה. עם זאת, צעדה הממשלה הירדנית כברת דרך נוספת ושידרה כי אין בכוונתה להצטרף לסנקציות נגד סוריה אף אם אלה תאושרנה על ידי הליגה הערבית. ראש הממשלה ח'סאונה, מומחה בעל שם עולמי למשפט בינלאומי שעד לאחרונה כיהן ששופט בבית הדין הבין-לאומי בהאג, הודיע לממשל האמריקני כי ירדן לא תסכן את יחסי המסחר והכלכלה שלה עם סוריה, בהיותה המוצא הימי היחיד של ירדן לשווקי אירופה. ח'סאונה אף התרה כי אם ארה"ב תפעיל את סעיף 7 באמנת האו"ם לצורך הסנקציות, ירדן תוכל לבקש החרגה על בסיס סעיף 50, המאפשר למדינות שכנות להתחמק מההחלטה.

בהדרגה, החלה ממשלת ירדן לנהל מסע מתוזמר נגד סנקציות כלכליות על סוריה ופירסמה נתונים רבים המעידים על היקף הסחר שלה עם סוריה, על הנזקים הצפויים לכלכלת ירדן כתוצאה מסנקציות, וכן תגובות והתבטאויות רבות מקרב הקהילה העסקית השוללות סנקציות מכל וכל. בהדרגה גיבשה ממשלת ירדן את מדיניות "שלושת הלאווים" בעניין סוריה: לא להחזרת השגריר הירדני מדמשק; לא לגירוש השגריר הסורי מעמאן; ולא להצטרפות לסנקציות בין לאומיות או ערביות על סוריה. עד כה היא עומדת במדיניות זו.

בשבועות האחרונים ניכר כי מבקריו העיקריים של משטר אסד בירדן הצטמצמו בהדרגה לחוגי האופוזיציה האסלאמית. הפרלמנט הירדני פירסם גילוי-דעת שבו קרא לפתור את המשבר בסוריה במסגרת ערבית בלבד והפציר בליגה הערבית לעיין מחדש בעמדתה בנוגע לסוריה "כך שתהיה מקובלת על כל הצדדים". גם מועצת האיגודים המקצועיים פרסמה גילוי דעת המתנגד להתערבות זרה בסוריה, אם כי הובעה בו תמיכה בזכות העם הסורי ל"חירות ופלורליזם".

התפתחויות אלה נובעות, בין היתר, מחשש המקנן באליטה הפוליטית והביטחונית כי פעילי אל-קאעדה יעזבו את עיראק (בעקבות נסיגת ארה"ב), את סוריה ואת לבנון (בעקבות מלחמת האזרחים בסוריה), "ינדדו" לירדן וייטמעו בכיסי סלפיה מקומיים. התחברות של פעילי אל-קאעדה לאופוזיציה העבר-ירדנית בפריפריה עלולה להיות תרחיש הרה אסון. בביקורו האחרון של המלך בוושינגטון, בחודש ינואר, הביעו הוא ופמלייתו באזני אובמה ובכירי הממשל התנגדות נחרצת להתערבות צבאית חיצונית בסוריה, והעריכו כי הקרבות בין האופוזיציה לבין משטר אסד יימשכו ללא הכרעה בעתיד הנראה לעין. נראה כי בשיחה בין המנהיגים הביע אובמה את התקווה כי הסנקציות יובילו להחלשה הדרגתית של משטר בשאר עד לנפילתו.

ירדן נאלצת, עם זאת, להיערך להידרדרות מהירה בסוריה. שטח גדול באזור העיר מַפְרַק הוכשר, בתיאום עם האו"ם, לקליטת פליטים מסוריה, ועל פי המדווח קיבולתו היא 30 אלף איש. הערכות לא מאומתות מצביעות על כ-30 אלף פליטים סורים השוהים כבר כיום בממלכה, מהם כ-500 עריקים מהצבא אשר שוכנו באזור העיר סַלְט. בעמאן כבר מורגשת התעניינות של משפחות סוריות אמידות ברכישה או השכרה של בתי מידות.

התפתחות חשובה אירעה לפני כשבועיים כאשר השייח' אחמד א-סיאסנה, האימאם והדרשן של מסגד אל-עומרי במחוז דרעא שבדרום סוריה, הנחשב לאחד ממחוללי המרידה בסוריה, נמלט לירדן יחד עם בני משפחתו בסיוע ובליווי של חיילי "צבא סוריה החופשי". א-סיאסנה "אותר" בגבול על ידי גורמים ביטחוניים ירדנים שהעניקו לו מזון ומלבוש והסיעוהו לבית מחסה מיוחד בעמאן. אירוח השייח' ומשפחתו עלול לסמן את גלישתה של ירדן, לכל הפחות בעיני סוריה, למחנה המשתתף באופן פעיל בהפלתו של משטר אסד.

שפיכות הדמים בסוריה פילגה את האופוזיציה בירדן. גם אם התערבות צבאית של המערב במתרחש בסוריה נדחית על ידי הכל, המשטר, האליטה והאופוזיציה השמאלית והפאן-ערבית מתנגדים לתביעת האחים המוסלמים להפלת משטרו הרצחני של בשאר אסד

מאת אסף דוד ונמרוד זגגי

סעיד ד'יאבּ
סעיד ד'יאבּ

סעיד ד'יאבּ, מזכ"ל המפלגה הירדנית "החזית הדמוקרטית לאחדות עממית", אמר בשבוע שעבר לסוכנות הידיעות האיראנית "פארס" כי בניגוד לירדן הרשמית, העם הירדני "מתנגד למצור על סוריה" ולסנקציות הכלכליות נגדה, ובעיקר להתערבות צבאית חיצונית במדינה. לדבריו, "הניסיון המר של איראן, הכאב של העם העיראקי וההרס האדיר שחוותה מדינה זו ומוסדותיה בעקבות התערבות בינלאומית" הם תמרורי אזהרה בפני עמדתה ה"פזיזה" של הליגה הערבית ביחס למצור ולסנקציות על סוריה. לדבריו, "העם הירדני מבחין בין דרישות אזרחי סוריה לדמוקרטיה ובין מאמצים של אחרים לנצל את המצב לטובת התערבות צבאית" במדינה.

החזית הדמוקרטית לאחדות עממית, מפלגת שמאל פאן-ערבית, נוסדה בשנת 1992, לאחר ביטול חוקי החירום והתרת פעילותן של מפלגות בירדן. המפלגה קשורה לתשתית "החזית העממית לשחרור פלסטין" בירדן ונחשבת למפלגת האופוזיציה השנייה בגודלה בממלכה לאחר מפלגת "חזית הפעולה האסלאמית". בניגוד למפלגות אופוזיציה אחרות מן השמאל, היא פעילה במאבק הפוליטי והחברתי-מעמדי בירדן באמצעות ארגוני סטודנטים ואיגודים מקצועיים.

אף שד'יאב ניסה להציג את עמדתו כמנוגדת לזו של "ירדן הרשמית", האחים המוסלמים הם בני הפלוגתא העיקריים שלו. למעשה, שפיכות הדמים בסוריה היא זו שגרמה לפילוג האופוזיציה הירדנית ולהחלשת המאבק העממי נגד המשטר. האחים המוסלמים, שתמכו באופן עקרוני במחאה העממית הערבית וצפויים להרוויח ממנה, כפרו בלגיטימיות של משטר אסד כבר במחצית השנה הקודמת, והביעו מפעם לפעם מחאה חריפה על תמיכת איראן במשטר הסורי. לעומת זאת, בצמרת הירדנית, בקרב האליטה ובקרב האופוזיציה החוץ אסלאמית, שורר חשש מהתמוטטות המשטר העלאווי בסוריה. התמוטטות כזו עלולה לטמון בחובה נהירה של מאות אלפי פליטים לירדן, זריקת מרץ לאופוזיציה האסלאמיסטית-פלסטינית בממלכה, ואולי גם מסר לירדנים ממוצא פלסטיני כי אם ייצאו לרחובות, המערב והליגה הערבית יבואו לעזרתם בכל תרחיש של התנגשויות אלימות בינם לבין עבר-ירדנים.

מסיבות אלה, כבר בנובמבר האחרון ניכר חשש בקרב מקבלי ההחלטות בירדן מהחרפת עמדתה של הליגה הערבית כלפי סוריה. זו עלולה לסבך את ירדן עם משטר אסד ולהסתכן בפגיעתו הרעה, ובשלב שני להוביל ל"בינאום" הסכסוך בסוריה ולגלים של מאות אלפי פליטים שיברחו לממלכה. התבטאותו המפורסמת של המלך עבדאללה בראיון ל-BBC בתאריך 14 בנובמבר, על כך ש"אם היה במקומו של אסד היה פורש מתפקידו", הוצאה למעשה מהקשרה.

לאורך הראיון כולו סרב המלך לקרוא לפרישתו של אסד או לפקפק בלגיטימיות שלו, ואף עמד על כך שנשיא סוריה הוא רפורמיסט הפועל בתוך "מערכת בלתי אפשרית" הנשלטת על ידי הממסד הביטחוני שלו. רק לאחר לחצים מרובים של המראיינת העיר המלך, בחוסר רצון, כי אם היה במקומו של אסד היה פורש, אולם לא לפני שהיה דואג לכך שכללי המשחק ישתנו ויחל "עידן חדש של פיוס פוליטי" בסוריה.

בשבועות שלאחר מכן הדגישה ירדן ללא לאות כי תפעל במסגרת העמדה המקובלת על הליגה הערבית בענין סוריה. עם זאת, צעדה הממשלה הירדנית כברת דרך נוספת ושידרה כי אין בכוונתה להצטרף לסנקציות נגד סוריה אף אם אלה תאושרנה על ידי הליגה הערבית. ראש הממשלה ח'סאונה, מומחה בעל שם עולמי למשפט בינלאומי שעד לאחרונה כיהן ששופט בבית הדין הבין-לאומי בהאג, הודיע לממשל האמריקני כי ירדן לא תסכן את יחסי המסחר והכלכלה שלה עם סוריה, בהיותה המוצא הימי היחיד של ירדן לשווקי אירופה. ח'סאונה אף התרה כי אם ארה"ב תפעיל את סעיף 7 באמנת האו"ם לצורך הסנקציות, ירדן תוכל לבקש החרגה על בסיס סעיף 50, המאפשר למדינות שכנות להתחמק מההחלטה.

בהדרגה, החלה ממשלת ירדן לנהל מסע מתוזמר נגד סנקציות כלכליות על סוריה ופירסמה נתונים רבים המעידים על היקף הסחר שלה עם סוריה, על הנזקים הצפויים לכלכלת ירדן כתוצאה מסנקציות, וכן תגובות והתבטאויות רבות מקרב הקהילה העסקית השוללות סנקציות מכל וכל. בהדרגה גיבשה ממשלת ירדן את מדיניות "שלושת הלאווים" בעניין סוריה: לא להחזרת השגריר הירדני מדמשק; לא לגירוש השגריר הסורי מעמאן; ולא להצטרפות לסנקציות בין לאומיות או ערביות על סוריה. עד כה היא עומדת במדיניות זו.

בשבועות האחרונים ניכר כי מבקריו העיקריים של משטר אסד בירדן הצטמצמו בהדרגה לחוגי האופוזיציה האסלאמית. הפרלמנט הירדני פירסם גילוי-דעת שבו קרא לפתור את המשבר בסוריה במסגרת ערבית בלבד והפציר בליגה הערבית לעיין מחדש בעמדתה בנוגע לסוריה "כך שתהיה מקובלת על כל הצדדים". גם מועצת האיגודים המקצועיים פרסמה גילוי דעת המתנגד להתערבות זרה בסוריה, אם כי הובעה בו תמיכה בזכות העם הסורי ל"חירות ופלורליזם".

התפתחויות אלה נובעות, בין היתר, מחשש המקנן באליטה הפוליטית והביטחונית כי פעילי אל-קאעדה יעזבו את עיראק (בעקבות נסיגת ארה"ב), את סוריה ואת לבנון (בעקבות מלחמת האזרחים בסוריה), "ינדדו" לירדן וייטמעו בכיסי סלפיה מקומיים. התחברות של פעילי אל-קאעדה לאופוזיציה העבר-ירדנית בפריפריה עלולה להיות תרחיש הרה אסון. בביקורו האחרון של המלך בוושינגטון, בחודש ינואר, הביעו הוא ופמלייתו באזני אובמה ובכירי הממשל התנגדות נחרצת להתערבות צבאית חיצונית בסוריה, והעריכו כי הקרבות בין האופוזיציה לבין משטר אסד יימשכו ללא הכרעה בעתיד הנראה לעין. נראה כי בשיחה בין המנהיגים הביע אובמה את התקווה כי הסנקציות יובילו להחלשה הדרגתית של משטר בשאר עד לנפילתו.

ירדן נאלצת, עם זאת, להיערך להידרדרות מהירה בסוריה. שטח גדול באזור העיר מַפְרַק הוכשר, בתיאום עם האו"ם, לקליטת פליטים מסוריה, ועל פי המדווח קיבולתו היא 30 אלף איש. הערכות לא מאומתות מצביעות על כ-30 אלף פליטים סורים השוהים כבר כיום בממלכה, מהם כ-500 עריקים מהצבא אשר שוכנו באזור העיר סַלְט. בעמאן כבר מורגשת התעניינות של משפחות סוריות אמידות ברכישה או השכרה של בתי מידות.

התפתחות חשובה אירעה לפני כשבועיים כאשר השייח' אחמד א-סיאסנה, האימאם והדרשן של מסגד אל-עומרי במחוז דרעא שבדרום סוריה, הנחשב לאחד ממחוללי המרידה בסוריה, נמלט לירדן יחד עם בני משפחתו בסיוע ובליווי של חיילי "צבא סוריה החופשי". א-סיאסנה "אותר" בגבול על ידי גורמים ביטחוניים ירדנים שהעניקו לו מזון ומלבוש והסיעוהו לבית מחסה מיוחד בעמאן. אירוח השייח' ומשפחתו עלול לסמן את גלישתה של ירדן, לכל הפחות בעיני סוריה, למחנה המשתתף באופן פעיל בהפלתו של משטר אסד.

כתבות אחרונות באתר

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן