"חורשת הירח" היא המוזה של מאיר אפלפלד, שאותה אימץ כמודל ותיק ואהוב ביצירותיו והיא נמצאת במוקד העשייה שלו מזה 15 שנים, מאז חזרתו מלונדון לירושלים. חורשת הירח ניטעה בירושלים לפני כ-150 שנה, על ידי הגרמנים שהקימו לצידה את בית החולים הידוע בשם "בית המצורעים". בחורשה היפהפיה אלונים וברושים ואפילו עץ תות עתיק. בין העצים שוכנים בעלי חיים וציפורים ולמרגלותיהם פרחי בר בשלל צבעים.

כל היופי הזה, השקט, הרומנטי, הכמוס, נמצא בלב העיר, בין רחביה לקטמון ושמור למטיילים אקראיים או לזוגות אוהבים המגיעים לחורשה לאתנחתא רומנטית ולצפייה אל הלבנה. בגלל מיקומה, לצד "בית המצורעים", היא אפופה ערפל מסתורין של פחד בלתי מבוסס מן הלא נודע.

עם כל הרקע המסתורי והחושני הזה, חורשת הירח שומרת על מעמדה כמוטיב חוזר ביצירותיו המגוונות של אפלפלד – בכל עונות השנה, בכל מזג אויר ובכל מצב רוח – ברישומים, בציורי צבע, וכעת גם במונוטייפ (שיטה ליצירת הדפסים) בתערוכה חדשה בגלריה "רוטשילד" בתל-אביב. גם התערוכה הנוכחית נקראת על שם החורשה, ואפילו היצירות המוצגות בה לא נקראות בשמות משלהן אלא פשוט מונחות על הקירות כאוסף של דימויים.

הוא התחיל ליצור במונוטייפ לפני כ-6 שנים בסדנא בכברי, ואז גם רכש מכבש קטן שאיתו הוא עובד בסטודיו שלו בירושלים. עד אז עסק בעיקר בציורים וברישומים של טבע דומם, נופים, כלי נגינה, ותמיד – חורשת הירח, נוף ילדותו אליה חזר גם בבגרותו. המונוטייפ הוא מדיום מיוחד, בדרך כלל בצבע אחד, שעומד בפני עצמו והיצירות יותר רומזות מאשר אומרות. ביצירותיו משתמש אפלפלד במונוטייפ במספר צבעים, מה שמעשיר את היצירה עם טביעת אצבע ייחודית עבורו.

אפלפלד: "ברישום יש יותר חופש וקלות בגלל הנייר שאיתו עובדים, אין מגבלה של זמן או מקום. במונוטייפ הוספתי צבע, כך שנוצר אפקט עדין יותר לא כמו הפחם או הדיו. הצבע שומר על החושניות ועל אלמנט של נגיעות המכחול. הצבעוניות במונוטייפ מעניינת כי היא מתמודדת עם המגבלה של נקודת המוצא, היא מאתגרת ודומה לקליגרפיה".

היצירה בשיטת המונוטייפ דורשת החלטיות מצד היוצר כבר בשלב הרישום על הלוח החלק, לפני שמניחים עליו את הנייר, כשהרישום עדיין לח, ולפני שמפעילים את המכבש, שכן אין אפשרות לחזור אחורה ולתקן.  רק אחרי ההדפסה ניתן לראות את התוצאה והיא התוצאה הסופית. אין אפשרות להוסיף משיחת מכחול או כתם צבע אחרי שהנייר הודפס.

לדברי אפלפלד "הציור הוא לא מה שאני רואה, אלא מה שאני רוצה להראות או כיצד אני רוצה שייראה בעיני הצופים. מלבד זאת יש שאלות עמוקות יותר למשל כמו מה הצייר מצליח לגלות בתוכו ובכלל, בציור רב הנסתר על הגלוי. יש בתוכנו רובד עמוק בלתי חשוף ומתוכו אני מנסה לדלות את היצירה האמנותית".

אני יכולה להבין למה הוא מתכוון – על מה חשב ליאונרדו דה וינצ'י כשצייר את המונה ליזה? לעולם לא נדע. מה רוצה להראות אפלפלד במונוטייפ של חורשת הירח? אני לא יודעת. כשאפלפלד נמצא בחורשה יוצאים ממנו דברים שאין אפשרות לבטא במילים. אחרי 15 שנים של יצירה בתוך החורשה ועל החורשה, הוא אוצר בתוכו זיכרונות ותחושות, שרק בציור או ברישום ניתן להוציא החוצה.

בעבודות הציור שלו, במספר רב של תערוכות יחיד או תערוכות קבוצתיות, הוא מצליח לעורר את התחושות שלו, איך זה להיות בתוך החורשה. את מרבית התחושות קשה להגדיר. שאלתי אותו איזה רגשות או מחשבות מתעוררות בו למראה יצירות שלו בפרספקטיבה לאחור והוא עונה שעולים רק דברים פיזיים כמו למשל "היה לי קר" או "היה לי מאוד חם באותו יום". הוא מקווה שהצופים יידעו להרגיש את זה מיצירותיו, וזה ישמח אותו מאוד.

אפלפלד מרגיש שאנשים רבים השפיעו עליו ובעיקר אמנים מודרניסטים ופיגורטיביים של תחילת המאה ה-20, ודרכם הוא מצליח לשאוב השראה מאמנים של המאה ה-16 וה-17, שהם רחוקים יותר. קשה להעיד על השפעה מיוצרים עכשוויים שהרי אין פרספקטיבה של זמן. המועדפים עליו הם מורנדי ומאטיס, אך לא רק הם. הטבע ואמנות העבר הם שותפים לדיאלוג ביחד עם הניסיון המעשי.

בהיותו כנר צעיר בעברו, המוזיקה עומדת כאלמנט חבוי ביצירתו. הוא מושפע מהמקצב, מהחלוקה ומהמצלול המוזיקלי, ויש להם השפעה מרכזית וחשובה ביצירה. מכך עולה, שהעזיבה שלו את הכינור לטובת הציור נעשתה המרה של אמנות אחת לאמנות שנייה, כך ששמר על תחושה של שלמות. צייר, כמו נגן, שומר על חוש של קצב וקושר את היצירה מתחילתה ועד סופה, תוך שמירה על מרווחים, חלוקות בתוך הציור וכך ניתן להתמקד ולהגיע ליצירה שלמה. "שפת הציור שאולה מתוך שפת המוזיקה והמונוטייפ הוא בעל האלמנט המוזיקלי היותר חזק מכל ציור אחר". גם המונוטייפ וגם הרישום דומים לשירה קצרה ורומזת. הציור דומה יותר לפרוזה או לסיפור.

אפלפלד חושש שהאמנות נתפסת כאיזוטרית, אלא אם היא משלבת את החזון של האמן ביצירה, ובכל מקרה "ציור מצד אחד מובן, ומצד שני לא רלבנטי כי לא עוסקים בו כאמנות בעלת סינטזה רחבה ולכן הוא ברור מאליו ולא נחשב".

מאיר אפלפלד, יליד ותושב ירושלים, רכש בלונדון תואר ראשון ושני בציור. מאחוריו יותר מ-10 תערוכות יחיד ומספר כפול של תערוכות קבוצתיות – בארץ ובלונדון. כמו כן שיתף פעולה עם אביו, הסופר אהרון אפלפלד, ועיטר בציורים וברישומים את שני ספריו ("עוד היום גדול" ו"שולחן לאחד"). נראה כי זכה למקום של כבוד ואולי אפילו מוביל בציור הפיגורטיבי בישראל היום.

אהבתי את המונוטייפ ובמיוחד את המשחק שעשיתי לעצמי בהשוואת הדימויים בתערוכה זו לבין הציורים בשמן של אותה חורשת ירח רומנטית וקסומה. אם אני צריכה לבחור תמונה לסלון ביתי, אעדיף את ציורי השמן של אפלפלד, את יצירותיו בצבעים החמים, עם המרקם הרך, החושני, הממשי. המונוטייפ בתערוכה ממגר את הפסטורליה, מעמת את הטבע העגול עם המבנים הישרים מעשה ידי אדם ומעצים את הגיאומטריה הטמונה בתוך הירוק העגול והרך.

התערוכה פתוחה עד 17.6.14, בגלריה Rothshild Fine Art בתל אביב. שיח גלריה יתקיים ביום שישי 30.5.14