אנחנו הרי מכירים את הדת שלנו וזו של השכנים שכל אחת מהן מחזיקה את המפתח לאמת הצרופה ורואה באחרות מתחרות ובמאמיניהן – כופרים. כך פעלה גם הנצרות בימי הביניים, אלא שלימים הנצרות התמתנה ואילו הפונדמנטליזם האיסלמי והיהודי עולים ופורחים: שורפים מסגדים, רוצחים מתפללים, מקדשים אבנים ומדירים את הנשים.

כל נושא הדתות ביפן נראה לי בתחילה לא רציני. ראיתי בודהיזם והינדו בהודו ובארצות מזרח אסיה. אבל בארצות אלה רוב האוכלוסייה עובדת דת אחת והיא די עקבית בכך. היפנים, לעומת זאת, לוקחים משתי הדתות העיקריות – השינטו והבודהיזם – מה שהם רואים לנכון ואלה שעדיין מרגישים חסר, בוראים להם דת חדשה.

למרות ריבוי הדתות והאלים, יפן נחשבת לאחת המדינות החילוניות בעולם. סיבה אחת לכך היא כי הלאומיות היפנית אינה זקוקה לדת כדי להעמיק את אחיזתה בציבור. גם בעידן הגלובליזציה, התרבות היפנית נטועה עמוק ב-DNA של העם. מאידך גיסא, היפנים יודעים לשלב מגמות ואופנות חיצוניות, בעיקר מהתרבות האמריקאית, מבלי לוותר על הקודים התרבותיים שלהם. סיבה שניה היא ההפרדה המוחלטת בין הדת למדינה. גנרל מקארתור שהיה מפקד הכוחות האמריקאים ביפן בתום מלחמת העולם השנייה, ביטל את דת השינטו כדת המדינה והטביע בחוקה החדשה שני עקרונות מהפכניים: האחד הוא הפרדה המוחלטת של הדת מהמדינה והשני, איסור על הקמת צבא חזק (נושא המאמר הבא והאחרון). סעיף שנקבע ב-1946 ועדיין תקף, קובע הפרדה בין ארגונים דתיים למדינה והבטחת חופש דת: "אל לארגון דתי כלשהו לקבל יתרונות כלשהן מן המדינה, או לקחת חלק בפעילות רשות פוליטית כלשהי. אין להפלות אדם שלקח חלק בפעילות דתית כלשהי, חגיגה או פולחן. על המדינה וגופיה להימנע מחינוך דתי או פעילות דתית אחרת". לידיעת השר פירון שקיבל בשבוע שעבר תקציב של עשרות מיליונים לחיזוק התודעה היהודית בבתי הספר הממלכתיים וכל חודשיים מנחית על בתי הספר תכנית חדשה להעמקת המשיחיות והמיליטריזם.

בצל ההפרדה הזו פורחות ביפן הדתות, שהעיקריות בהן הן השינטו והבודהיזם. לצדן  צומחות במאה האחרונה דתות חדשות כמו גם ענפים צעירים של שתי הדתות האלה. התופעה המדהימה ביותר היא שהיפני אינו חייב להיות נאמן לדת אחת. בכלל לא. הוא יכול להאמין באלים של השינטו, לקיים טקסים בודהיסטים במות בן משפחה ולהינשא באולם חתונות דמוי כנסיה קתולית. נהוג לומר על היפנים שהם נולדים שינטו, מתחתנים בכנסייה ומתים בודהיסטים ויש בזה יותר משמץ אמת.

השינטו והבודהיזם

השינטו היא דת הטבע הקדומה של יפן שאין לה כתבי קודש ולא מצוות. עד כניסת הבודהיזם במאה השישית, לא התייחסו לשינטו כדת אלא כדרך חיים. באין כתב, נאלצו היפנים להסתדר ללא היסטוריה כתובה וללא אב קדמון נוסח משה רבנו, ישו או מוחמד. השינטו היא אסתטית המקדשת את היופי והטוהר ולכן המקדשים שלה צריכים להיות נקיים ויפים אך צנועים. בכלל, שיגעון הניקיון היפני מקורו כנראה בשינטו. המקדשים מבריקים ובכניסה אליהם אפשר לראות גזרי נייר לבנים שתפקידם לטהר את הבאים בשערי המקדש. עד היום היפנים עורכים טקסי טיהור לפני הכניסה לכל פרויקט: לבניין חדש, לדגם מכונית חדש וגם לילד חדש. באחד המקדשים ראינו משפחות יפניות המציגות את ילדיהן לאלים ומבקשות ברכה. אב, אם, סבתא וסבא, כולם בלבוש חגיגי באים למקדש ומציגים את התינוקת או התינוק לאלים. אבל אל דאגה. לא נתקלנו בצפיפות מיוחדת. היפנים ממעטים לעשות ילדים והאלים נשארים שעות ארוכות מחוסרי עבודה.

פירוש המילה "שינטו" הוא "דרך האלים" ואכן, זו דת של ריבוי אלים. לפי המסורת האלים שוכנים בהרים וזו כנראה הסיבה שבארץ הצפופה הזו המישורים מאוכלסים בצפיפות ובהרים אפשר למצוא רק מקדשים, מנזרים ונופים יפים. "פלישה" לאזור המחיה של האלים עלולה להרגיז אותם ואלים כועסים מסוגלים לפגוע בהצלחת המאמין ובני משפחתו. כמו במיתולוגיה היוונית, גם כאן האלים ניחנו בתכונות אנושיות. הם כועסים, שמחים, נעלבים, מתקוטטים ואוהבים אוכל טוב אך שלא כמו דתות קדומות אחרות שנעלמו, השינטו הצליח לשרוד הודות לגמישות ולסובלנות שגילה כלפי דתות אחרות והסובלנות שגילו כלפיו.

הבודהיזם הגיע ליפן מהשכנה הגדולה סין רק במאה השישית והביא עמו לא רק דת ואמונה אלא גם תרבות עשירה, תורות פילוסופיות, יסודות של ארגון מדיני ובעיקר כתב. כתבי הבודהיזם השפיעו על כתיבת ההיסטוריה של יפן ועל יצירת הכתב היפני הדומה לכתב הסיני. לימים השתלבה האסתטיקה הבודהיסטית בזו של השינטו ויצרה את אומנויות הזן. אי אפשר להתעלם מההשפעה האדירה שהייתה למסורות הסיניות על עבודת הטבע התמימה של יפן.  לבודהיזם הייתה גם השפעה עמוקה על ביסוס המדינה היפנית והשליטים הפכו אותו לדת המדינה בתקופות ארוכות בהיסטוריה היפנית. אחד המאפיינים הבולטים של הבודהיזם ביפן הוא עיסוקו בפולחן המתים. רוב היפנים נוהגים להיקבר בטקסים בודהיסטים ועורכים טקסי זיכרון בודהיסטים. חשוב להם לא להרגיז את המתים שעלולים להתנקם בהם ממש כמו האלים.  במנזר הבודהיסטי בו ביקרנו הנזירים עובדים, מגדלים ירקות ואף מתפרנסים מאירוח קבוצות תיירים הצמאים לבלות יממה רוחנית במקדש מוקף גן יפיפה.

בתקופות שונות בהיסטוריה היפנית כיכבו שתי הדתות האלה לסירוגין כדת המדינה אבל השתלבו זו בזו.  בניגוד לסברה המקובלת, לפיה היו השינטו והבודהיזם דתות נפרדות, הרי שעד לתקופה המודרנית היה השינטו אוסף של אלים, מנהגים ואמונות מקומיות, אשר היוו חלק בלתי נפרד מהמקדשים והפולחן הבודהיסטי.

הדתות החדשות

ההפרדה בין הדת למדינה והסובלנות בכל הקשור לפולחן ולאמונה מהווים כר פורה לצמיחתן של דתות חדשות. חלק מהן הן ענפים של הבודהיזם, של השינטו או של הנצרות (פחות מאחוז אחד מהיפנים הם נוצרים). מייסד הדת או הכת הוא בדרך כלל אדם בעל כריזמה שחווה התגלות אלוהית וקיבל על עצמו "שליחות" לברוא דת חדשה – ממש כמו שקרה למשה רבנו ליד הסנה. כדי ללמוד על   התופעה הזו ביקרנו במרכזים של שתי כתות ביזאריות למדי. האחת היא אגודת הנוצרים היפנים ידידי ישראל  – כת נוצרית שנוסדה לפני כשמונים שנה על ידי מנהיג מסוג זה. מאמיניה מתפללים למען מדינת ישראל, למען ירושלים ולמען… משיח בן-דוד שרק עם בואו יכון שלום נצחי בעולם. עד אז הם תורמים למוסדות בישראל, מארחים בשמחה תיירים ישראלים ושרים שירים ישראלים.  כת חדשה אחרת שנקראת Sukyo Mahikari  נוסדה על ידי משיח אחר ב-1984 וכבר יש לה כבר סניפים בכמה מדינות.  ההיכל המפואר שלה שוכן בתוך נוף הררי יפה מעוטר בסמלים שהועתקו מדתות ומתנועות פוליטיות בכל העולם – מגני דוד, צלבי קרס ושמשות כמו אלה של האינקה. לזכות הכתות האלה צריך לומר שלרובן יש מסר אוניברסלי של סובלנות, שלום ושיתוף פעולה והן פונות לאזרחי העולם כולו. מה שאי אפשר לומר על הדתות באזורנו הממשיכות לדהור  לקראת פונדמנטליזם קיצוני.

לסיכום, אם יש לאדם יש צורך להאמין בכוח עליון, ואם נגזר עלינו לחיות בצד שכנים דתיים, מדוע לא לעשות זאת בדרך היפנית הליברלית והנעימה עם בתי תפילה יפים, ניקיון פיזי ומוסרי וסובלנות. כל אלה אינם מפריעים להם לייצר מכוניות טובות יותר, לקיים חברה שוויונית יותר ולא לחשוש שיגנבו את האופניים שלהם ברחוב הומה.