יש לי פתרון מקורי ליהודים היושבים בציון. הוא כמובן מתאפשר סוף סוף על בסיס תקדים הר הבית. אם העם מצפצף על המסורת ונבחריו קוראים לעלות להר הבית למרות המסורת, אז מדוע לא לבטל דיבר אחד או שניים מעשרת הדיברות?

הרי לא ייתכן שנבחרי ציבור יוגבלו בצורה כל כך קטנונית בכספים – מן הראוי שיקבלו אישור רשמי, רצוי עם גושפנקא אלוהית, לתחוב ידם לכל תקציב ולגרוף כמיטב יכולתם לכיסם הפרטי או לכיסי מקורביהם. אם כך: למה לא לבטל את הדיבר "לא תגנוב"? מי בכלל צריך אותו?  הוא ממילא מעמיס יותר מדי עבודה על המשטרה.

השנה האחרונה לימדה אותנו שלנבחרי הציבור הישראלים (יהודים בעיקר, וכן – אני יודע שזה נשמע  גזעני, אבל זו עובדה) ממש קשה להימנע מלגנוב, לקחת שוחד, לחלק נכסי ציבור, להתעשר על גב הציבור, להעביר הקצבות ותקציבים לגורמים שונים ומשונים, בניגוד מוחלט לטובת הציבור או המדינה בכלל; ואז לצ'פר את מקורביהם, לשמן את מכונת הכספים של חברות התרופות, לשדוד תקציבי עמותות וארגונים;  וכשכלו כל הקיצין  – להעלות לעצמם את המשכורות. מגיע להם, לא?

טירוף המערכות סביב השחיתות במדינת ישראל הגיע לרמה מטורפת לגמרי, וברור שחוקרי המשטרה מדגדגים בקושי את קצה קצהו של הקרחון. אז אני שואל את עצמי: מדוע פטורים חברי כנסת מהגשת הצהרות הון לפני ואחרי כניסתם לקדנציה כנבחרי ציבור? איך ייתכן שחברי כנסת מן השורה יושבים על חשבונות תפוחים וערימת נכסים? תסלחו לי אם אומר לכם שאני לא מאמין ב"עשה את זה במו ידיו". העניין הוא שהסיפור העתיק של הון-שלטון כבר מזמן איננו הון ושלטון, אלא שלטון שלקח את ההון ועושה ככל העולה על רוחו, ללא חשש, ללא מורא וללא משוא פנים. ובטח ללא בושה.

אורי אריאל ועלילות הדירות הציבוריות הם רק דוגמה אחת, ניסן סלומיאנסקי וההזרמות התקציביות שלו להתנחלויות הוא דוגמה שנייה ויש מאות דוגמאות כאלו. שיירת הנחקרים ביחידה להב 443 מפחידה אותי, כי ברור לי שמדובר ב"תור מקוצר", ואם יום אחד יקום מישהו עם ביצים (וגרזן) ויתחיל באמת לנקות את האורוות, ולא רק מסיבות פוליטיות טרום בחירות, התור הזה יגדל במאות אנשים, שלרבים מהם היה בעבר או יש בהווה תואר ח"כ או שר או ראש ממשלה. צריך להודות שחובשי הכיפות הם הרבה יותר קולגיאליים מהחילונים – הם ברובן גונבים עבור החבר'ה; בין אם הם על גבעות הטרשים של יש"ע או בחדרי החדרים של מאה שערים. החילונים בסגנון אולמרט מעדיפים להכניס לכיס הפרטי. לא שהם לא ישמנו על הדרך את שאר חברי המועדון, אבל ברור שזה לא יהיה מהכסף שהיה מיועד להם עצמם. הם כבר ימצאו דרך להפריש את הדרוש מנכסי הציבור, אוצרות הטבע של המדינה, חוף ים בתול, איזה פרוייקט בנייה על קרקע יקרה להחריד. אבל רק אחרי שדאגו לעצמם.

עם ישראל יוצא לבחירות ואין לו במי לבחור, בתנאים הנוכחיים, הבחירות הן בין גנב לשודד לנוטל שוחד למושחת, בין עד מדינה לזה ששומר על זכות השתיקה. יופי של בחירה. ברור שבמצב הנוכחי ולפי רשימת הנבחרים הפוטנציאלית, הכנסת הבאה תהיה לא פחות גרועה ואולי הרבה יותר גרועה מזו האיומה שקדמה לה.

כך שאם החלטתם לא לערוף את ראשייהם בגרזן חלוד ולתת להם לחיות בתוך הכיס שלכם כמו תולעים בתוככי תפוח רקוב, אז לא יותר פשוט לוותר על סעיפי הגניבה בחוק ולאפשר לכולם לגנוב ככל העולה על רוחם?

וכמו שאני מסיים לכתוב את המאמר הזה, נכנס לתא הדואר שלי מכתב מאחד, יאיר לפיד, שכותרתו: "תחזירו לנו את המדינה, מושחתים" מכתב מהאיש שכיהן כשר אוצר שנתיים, ואיפשר את שימון גלגלי השחיתות הפוליטית, העסקית ועשה כמיטב יכולתו לסייע לחבריו ולתורמיו.

אין בושה אין מורא ואין משוא פנים. כולם גנבים כולם. שקרנים כולם. אוכלי נבלות. ואתם צריכים לבחור ביניהם. פלא שהם צועקים "יורים עלינו", בין סטייק אנטריקוט לנתח פילה, ועושים את זה מהבתים המפוארים שלהם. לא פלא שאזרחים שמחטטים בפחי האשפה מטרידים את נשמתם האיסטניסטית. כי הם יודעים שיום אחד יקום "מחטט באשפה" אחד כזה, ויפסיק להם את החגיגה. בברוטליות.