אחרי שהמאסטר הגדול לחש באוזנו של הקשיש המקובל שהשמאל שכח מה זה להיות יהודים. ואחרי שתומכיו הנמרצים והנלהבים אימצו בחדווה ובמסירות את סדרת ההשמצות הקטלניות על מי שהיה כאן ראש ממשלה (אחרי שהיה לוחם פלמ"ח ורמטכ"ל ושגריר וראש ממשלה ושר ומה לא); ואחרי הפולסא דנורא והסמל של הקדילק ושלושת הכדורים בגב שלו ושלנו בכיכר העיר.

אחרי שמיצינו את מי יהודי ומי שכח להיות יהודי ומי זה שמאלני ומה זה שמאלני; ואחרי שהבנו שבלי נאמנות אין אזרחות ובלי שירות אין זכויות ובלי לימוד תורה לא תהיה תקומה.

אז אחרי כל אלה (שלא באמת הלכו מאיתנו), קבלו את הלהיט החדש: מיהו ציוני.

כמה טמטום, כמה רוע, כמה כפיות טובה, שקרים, בורות, שנאה והסתה יש בקמפיין הנמוך והעלוב הזה. מי הוא יהודי? מי הוא ציוני? מי הוא נאמן? מי שר את ההמנון, מי מהמהמם אותו, מי רק עושה עם השתפיים ומי שותק? ובכן: זה לא עניינכם. זה לא העסק שלכם ולא של האבא שלכם. אנחנו לא חייבים לכם כלום. נאדה. אפס. אם, ואם בכלל – אז ההיפך. בדיוק להיפך.

מי זה בנט (הוא וחבורת מטורפיו ועמיתיו במפלגות המפוארות של ביבי ואיווט) שיטיף מוסר לבני הארץ – יהודים וגם ערבים – שנולדו כאן, שחלקם לחמו כאן, שכולם בשר מבשרה של החברה והמדינה? מי שם אותו כשופט עלינו? באיזו זכות הוא מטנף על מיליוני אזרחים ואזרחיות, בני הארץ, הורים ומורים, עובדים ותורמים ובונים ומולידים ומגדלים ומחנכים? מי אתם, חבורת פאשיסטים גזענים ובורים, שתעניקו ציונים לטובי בניה של הארץ הזאת?

מערכת הבחירות הזאת מידרדרת במהירות לתהומות של שנאה, של הסתה, של אלימות, של פאשיזם טהור. כן, ממש כמו אז באירופה. כמו אז בארגנטינה.

אם הסרטונים המתועבים של חבורת בנט וסדרת ההשמצות המבחילות של פרחחי הליכוד והאמירות הפאשיסטיות והגזעניות של הקוזאק עדין הנפש – אם כל אלה לא יוציאו את כל השפויים, יהודים וערבים, להצביע בהמוניהם בעד השפיות – אנחנו אבודים לנצח. הפעם הזאת אין פטורים ואין שחרורים. כל קול קריטי. כי מהתבוסה הבאה לא תהיה לנו תקומה.

זו כבר לא תחזית אפוקליפטית ולא איזו כתובת אמורפית על קיר; זו המציאות עצמה. הפאשיזם האלים כאן מולנו. חי וצוהל ובועט בכל הנקרה בדרכו.

הרוב המפונק חייב לצאת ולהצביע. חייב. גם אם לא כל אחד ואחת מאיתנו מוצא רשימה שהיא משוש נפשו והתגשמות חלומותיו – נלך כולנו ונצביע בעד הרע במיעוטו. ורק תחשבו מה האלטרנטיבה. תחשבו מה יעשה הקול האבוד שלא שמתם בקלפי.

המטורפים קמו עלינו לכלותנו. לא בטוח שעוד יש לנו את היכולת והכוח להשיב מלחמה, אבל אנחנו חייבים לנסות. לעשות את כל מה שאנחנו עדיין יכולים.

אנחנו חייבים להבין שאנחנו פסע אחד מחורבן שלא נקום ממנו.

נשאיר אחרינו אדמה חרוכה – "ושתישרף המדינה"

היחסים בין נתניהו לראשי ארגוני הביון והביטחון עברו את שלב הגיחוך. ההצהרות האנונימיות, ההכחשות המוזמנות, הדם הרע. גם כאן הוא משאיר אדמה חרוכה.

אנחנו עמוק באזור הדמדומים של שלטון נתניהו. מעשיו בימים האחרונים מעידים שמבחינתו אחריו המבול. איך אמרה הגברת? נרד מהארץ ושהמדינה תישרף.

בזמן הקצר שנשאר עד הבחירות הוא יחרב סופית את מעט הקשר שנשאר לנו עם הממשל האמריקני, יחרבן את מאמצי הקהילייה הבינלאומית להגיע להסדר כלשהו עם איראן, יסתכסך עם מוסדות הביון שלו עצמו, יחסל סופית את הרשות הפלסטינית בכלל והתיאום הביטחוני החיוני בפרט, יעשה כל מאמץ לגרור את כולנו למהלך צבאי הרה אסון – ועל הדרך יצליח להרוס גם את הליכוד, מפלגתו שלו.

ארה"ב תשרוד את נתניהו. היא חזקה מספיק. גם ניתוץ הליכוד לא צריך לצער אותנו יותר מדי. כל השאר על הראש שלנו, ולנו אין רזרבות.

ארה"ב חזקה ועשירה מספיק בשביל לשרוד את ימי נתניהו. אנחנו לא.

הוא והם האחראים על החיים, הביטחון והעתיד שלנו – והם אלה שמפקירים אותנו, את הביטחון שלנו ומחרבים את ההווה והעתיד שלנו.

הם לא רוצים לחלק את האדמה ולא מסוגלים לספח אותה. את השכנים הם לא מוכנים לבלוע אבל גם לא מסוגלים להקיא.

וכשהרחובות שלנו נשטפים בדם, הם אלה שממהרים לרקוד על הדם והיחידים שקוטפים את פירותיו.
דמנו בראשם.

והמקהלה העליזה מזמרת: "רק לא מרצ"

בתזמון מוזר ובתזמור די משונה, ניכרת בשבועות האחרונים מגמה שהולכת וצוברת תאוצה, ושמה בתמצית: "חברים, בואו – מחסלים את מרצ".

ולא, זה לא הליכוד או בנט או ליברמן. אלה דווקא טובי אנשינו. באמת אנשים טובים אחד אחד, שמסיבה כלשהי החליטו להוציא חוזה על המפלגה הישראלית השמאלית-ציונית האחרונה.

"מרצ בדרך להתרסקות"; "מרצ עלולה לא לעבור את אחוז החסימה"; "סכנה ממשית לקיומה של מרצ"; "מרצ עלולה להתרסק". לא אזכיר כאן שמות, אבל באמת – מדובר בטקסטים של הטובים שבטובים. ותיקים מאוד לצעד צעירים נמרצים ומוכשרים.

אז בעניין אחוז החסימה: על סמך מה? על איזה בסיס? עד לפני חודשיים מרצ השיגה בסקרים עלייה משמעותית, עד קרוב ל-10 מנדטים. כניסתו של כחלון והתקדמות מערכת הבחירות מציבים אותה על 7-6 מנדטים, כשהיום יש לה שישה. איפה כאן הסכנה? ואולי המטרה היא להגיד שיש סכנה בשביל שקומץ הבוחרים שעדיין מאמינים בדרך ובאנשים, יפחדו ויברחו?

ובכן, סקרי סוף השבוע הזה מוכיחים שזה בדיוק מה שקרה. שקורה. מרוב דיבורים על התכווצות מרצ, היא אכן מתכווצת. בסקרים. נבואה יזומה שמגשימה את עצמה.

מה לא שמענו על המפלגה הקטנה הזאת: שזה מועדון סגור. שהיא לא מקבלת אנשים מן החוץ. שהיא לא מאפשרת לאנשים חדשים להתקרב אליה. שהיא סטטית. קפואה. סטגנטית. שהיא מתעסקת בערבים ולא ביהודים. כן, הא? לכו לבדוק מה עושה ומה עשה הח"כ הכי מוערך בכנסת. ולא רק הוא.

והלהיט החדש: אם מרצ חפצת חיים, והאנשים שהשקפת עולמם היא שמאלית והומנית ושומו שמיים – אולי גם טיפה סוציאליסטית, אז הברירה היחידה שלה היא לרוץ ביחד עם תנועת העבודה (או להיפך). ולא סתם רשימה משותפת – אלא ש"על מרצ להיטמע במפלגת העבודה (או איך שקוראים לזה עכשיו).

וזה שידור חוזר – ממש דה ז'ה וו, של הטרנד מהבחירות שלפני האחרונות: "מצילים את ציפי". זוכרים? וככה, בעקבות סיסמה ריקה ומטופשת, זנחו מאות אלפים את דרכם ואמונתם, רצו לקלפי והצילו את ציפי. ובתמורה מה קיבלו? כמובן, את נתניהו וחבורתו. למה זה נראה כל כך דומה עכשיו? אולי כי אותה ציפי נמצאת גם בחזית הזאת, רק תחת מטרייה אחרת?

מילא שהימין הקיצוני תוקף את כל מה שמשמאלו ומרצ היא כמובן שק חבטות נוח וזמין; מילא שהימין המרכזי תוקף את המפלגה השמאלנית היהודית הציונית האחרונה; מילא שיש מאבק בתוך הגושים עצמם – כי כל קול למרצ הוא פחות קול לעבודה וציפי, או ללפיד והעתיד; אולי לחד"ש (למרות שסביר להניח שזה לא יקרה במקרה של רשימה ערבית מאוחדת). אפילו לכחלון. כי ברור שיש מלחמת דמים ובוץ על הקולות החופשיים שמשמאל לליכוד.

אבל אנשי שמאל מוצהרים? אנשי שלום מובהקים? בעלי טורים עם ותק וקילומטראז'? תומכים עם רזומה? פוליטיקאים לשעבר? הוגי דעות בדימוס?

למה? מה רע עשתה לכם מרצ? מה, אידיאולוגיה ועקביות ועבודה פרלמנטרית קשה ומסורה כבר לא עושים לכם את זה?

ומה זה הקשקוש של "שוב נבחרה אותה הרשימה"? והרי הבחירות הקודמות היו לפני שנתיים בדיוק – אז זה אומר שהח"כים המכהנים רק שנתיים צריכים ללכת הביתה? למה?

אה, שכחתי: לזהבה יש קול מה זה מעצבן.

צודקים. מרצ הביתה.

[related-posts title="מדבר אל הקיר – מאמרים קודמים"]