"נבגדת" בהבימה: במקום דרמה מטלטלת, קיבלנו הרצאה מלומדת

הצגת היחיד של מירב גרובר עוסקת בנושא טעון ומטלטל, אבל היא דומה יותר להרצאה על בגידה מאשר לדרמה שאמורה לרגש

"נבגדת" בהבימה: במקום דרמה מטלטלת, קיבלנו הרצאה מלומדת

הצגת היחיד של מירב גרובר עוסקת בנושא טעון ומטלטל, אבל היא דומה יותר להרצאה על בגידה מאשר לדרמה שאמורה לרגש

★★★★★

אחרי 26 שנות נישואים מגלה ד"ר תמר ישר, מרצה לפילוסופיה וגיבורת המחזה, שבעלה בוגד בה. הלם. כאב. הפתעה. שבר עמוק. עולמה מתמוטט. כל מה שנראה יציב ובטוח – קורס ברגע. מה עושים? איך ממשיכים מכאן?

המחזה, שכתבה עדי יפת פוקס, מתאר את התמודדותה של האישה הנבגדת עם שאלות הרות גורל כמו אמון, זהות, חוזק, חולשה, להישאר או להיפרד, מה זאת אהבה. מירב גרובר היא האישה שמנסה לאסוף את השברים, מהרגע שמצאה זוג תחתונים של המאהבת ועד הרגע שבו היא מבקשת להפוך לימונים ללימונדה.

להפוך לימונים ללימודה. גרובר. צילום: רוסלו שמריה

הטקסט מעניין וכולל אלמנטים פסיכולוגים, אבל הבעיה העיקרית של ההצגה היא המשחק. מירב גרובר, שחקנית עם נוכחות, מעוררת סימפטיה, אבל נראית רוב הזמן לא כמי שעוברת מחדש את החוויה המטלטלת, אלא כמי שנושאת הרצאה לקהל על בגידה.

לא הרגשתי אצל גרובר כאב עמוק, חוסר אונים, תחושת פספוס או החמצה. הבנתי שהיא הרגישה זאת. גם הדיבורים על הרצון לנקום או לסלוח באו מהראש ולא מהבטן. כאילו היא מדברת על מישהי אחרת ולא על עצמה. קשת הרגשות ב"נבגדת" צרה מאוד. ואני מתכוון לרגש, לא לרגשנות. הבימוי של עדי יפת כולל סופת חורף בחוץ, שבאה לבטא, כנראה, את הסערה הפנימית של הגיבורה.

בתור הרצאה מתובלת בהומור, "נבגדת" היא אירוע מעניין. בתור חוויה דרמטית מרגשת, לא התחברתי לדמות. אולי כי אני גבר. ייתכן ש"נבגדת" היא הצגה שמיועדת בעיקר לנשים, וזה בסדר. בהצגה שראיתי באולם ברטוב בהבימה גרובר לא שכנעה אותי שהיא באמת נבגדת.

★★★★★

אחרי 26 שנות נישואים מגלה ד"ר תמר ישר, מרצה לפילוסופיה וגיבורת המחזה, שבעלה בוגד בה. הלם. כאב. הפתעה. שבר עמוק. עולמה מתמוטט. כל מה שנראה יציב ובטוח – קורס ברגע. מה עושים? איך ממשיכים מכאן?

המחזה, שכתבה עדי יפת פוקס, מתאר את התמודדותה של האישה הנבגדת עם שאלות הרות גורל כמו אמון, זהות, חוזק, חולשה, להישאר או להיפרד, מה זאת אהבה. מירב גרובר היא האישה שמנסה לאסוף את השברים, מהרגע שמצאה זוג תחתונים של המאהבת ועד הרגע שבו היא מבקשת להפוך לימונים ללימונדה.

להפוך לימונים ללימודה. גרובר. צילום: רוסלו שמריה

הטקסט מעניין וכולל אלמנטים פסיכולוגים, אבל הבעיה העיקרית של ההצגה היא המשחק. מירב גרובר, שחקנית עם נוכחות, מעוררת סימפטיה, אבל נראית רוב הזמן לא כמי שעוברת מחדש את החוויה המטלטלת, אלא כמי שנושאת הרצאה לקהל על בגידה.

לא הרגשתי אצל גרובר כאב עמוק, חוסר אונים, תחושת פספוס או החמצה. הבנתי שהיא הרגישה זאת. גם הדיבורים על הרצון לנקום או לסלוח באו מהראש ולא מהבטן. כאילו היא מדברת על מישהי אחרת ולא על עצמה. קשת הרגשות ב"נבגדת" צרה מאוד. ואני מתכוון לרגש, לא לרגשנות. הבימוי של עדי יפת כולל סופת חורף בחוץ, שבאה לבטא, כנראה, את הסערה הפנימית של הגיבורה.

בתור הרצאה מתובלת בהומור, "נבגדת" היא אירוע מעניין. בתור חוויה דרמטית מרגשת, לא התחברתי לדמות. אולי כי אני גבר. ייתכן ש"נבגדת" היא הצגה שמיועדת בעיקר לנשים, וזה בסדר. בהצגה שראיתי באולם ברטוב בהבימה גרובר לא שכנעה אותי שהיא באמת נבגדת.

כתבות אחרונות באתר

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן