Skip to content

גילוי המהות הזכרית אצל האישה

מאחר ותפקיד האישה להביא ריפוי לעולמנו – הרי שככל שהנשים תגלינה בתוך עצמן את האנרגיה הזכרית השלמה – כך ייטב לכדור הארץ וליושביו

גילוי המהות הזכרית אצל האישה

מאחר ותפקיד האישה להביא ריפוי לעולמנו – הרי שככל שהנשים תגלינה בתוך עצמן את האנרגיה הזכרית השלמה – כך ייטב לכדור הארץ וליושביו

צילום: עמית מנדלזון

המחקר במרחבי התודעה הוא מחקר לא פשוט כלל וכלל. הוא מתרחש בתודעה של החוקר עצמו. גילויים חדשים בתודעתו של החוקר משמעותם היא, שהחוקר עצמו משתנה תוך כדי גילוייו. הוא חייב להיות בעל גמישות מחשבה יוצאת מן הכלל. כי, כשהוא משתנה, הוא מגלה בכל פעם מחדש שתובנותיו עד נקודה מסוימת היו נכונות, אך, מרגע מסוים הוא חייב להרחיבן, ואפילו להסכים לראות שהן מתהפכות ומקבלות פנים חדשות לגמרי. כך קורה לי לאחרונה עם המהות הזכרית.

להבין את מהות הזכרית, זו משימה לא פשוטה. עולמנו האנושי אינו מכיל דוגמאות נכונות של האנרגיה הזכרית, (לא שלאנרגיה הנקבית יש דוגמאות רבות במציאות…). לכן, נשים, שבחרו לגלות את סוד האנרגיות הנקביות על עומקיהן, ולהעמיד מולן את הצד הזכרי השלם שבתוכן, כדי להגיע למצב של "אדם שלם", צריכות להעמיק ולחקור בתוכן בלבד, כדי לגלות את הסוד של האנרגיה המיוחדת הזו.

אישה שמגלה בתוכה את עומק סודות האנרגיה הנקבית שלה, ופונה להכיר את המהות הזכרית שכלואה בה, כאמור לעיל, אינה יכולה למצוא לכך דוגמאות מוחשיות, ועליה "להמציא" כביכול, את המודל הזה. ככל שהיא חוקרת יותר, היא מבינה יותר כיצד צריך הגבר בעולמנו להתנהג. היא רואה  את התמונה, גם אם זו עדיין רק האידאה אליה היא שואפת, והיא פועלת להביאה לכדי מימוש בחייה שלה.

מאחר ותפקיד האישה להביא ריפוי לעולמנו – הרי שככל שהנשים תגלינה בתוך עצמן את האנרגיה הזכרית השלמה – כך ייטב לכדור הארץ וליושביו כולם.

במאמר זה אנסה לבטא את תמונת הזכריות כפי שאני רואה אותה מנקודת המבט שלי היום, כחוקרת שלא מפסיקה להלך בין "שורשי" עצמה, ומחפשת לרדת לעומקן של המהויות.

ציר מרכזי 

אישה שגילתה בתוכה את סוד הנקביות/נשיות, על רבדיה העמוקים ביותר, יודעת שהיא הציר המרכזי של העולם. היא הציר המרכזי של הבית, של המשפחה ושלה עצמה. היא יודעת שהאנרגיה הנקבית/נשית היא הציר עליו נע גלגל החיים כולו. הנקביות/נשיות היא תמצית כוחן של הידיעה והאהבה, שמניעות את היקום על כל פרטיו. אפילו הגלקסיות נעות סביב ציר נקבי – שהוא חור שחור!

ואילו הזכריות, מהי? ומהו תפקידה?

האנרגיה הזכרית של בן האדם תפקידה להוביל מן החוץ פנימה דברים שונים אל הציר המרכזי הנקבי/נשי, ולהעניק אותם לו. היא  צריכה לראות באנרגיה הנקבית/נשית את המטרה עבורה היא פועלת, ועמה היא מזדווגת, כדי לספקה. האנרגיה הזכרית/גברית במהותה, פועלת תמיד כמו באקט מיני נכון. הצורך המיני של האישה הוא הכוח המניע את האקט המיני. לו יש להקשיב, ואותו יש לספק. (מן הראוי היה שגברים בעולמנו יבינו אמת זו לעומקה).

בתחום הרוחני, האנרגיה הזכרית של בני האדם, תפקידה להוריד את הנשמה אל תוך הגוף. להוריד את אור התודעה אל תוך חשכת אי-המודעות העצמית. הנשמה רוצה תמיד לפרוח למעלה, ולא לחדור אל מחשכי הגוף, ולאנרגיה הזכרית תפקיד להורידה למטה אל תוך הגוף, כדי שתזדווג עמו לכדי ידיעה שלמה.

בתחום הגופני, האנרגיה הזכרית פועלת כמו שאיפת האוויר, או, שאיפת הפרנה פנימה אל הגוף. האנרגיה הזכרית אחראית גם להביא את האוכל אל הפה. בתחום המעשי האנרגיה הזכרית אחראית להביא לנו את הכסף. הכסף "רוצה לפרוח" מאתנו, אך האנרגיה הזכרית אמונה על הכנסת הפרנסה. על פעולת הפרסום, ופעולת המכירה של "המוצרים", שהאנרגיה הנקבית יצירתית שלנו יוצרת מתוך חכמתה ואהבתה.

אם החלק הזכרי שבנו עסוק בפרסום השם שלו עצמו, ההישגים והכוחות שלו עצמו, והוא פועל למען כבודו העצמי, למען ההכרה בו עצמו, ולשם צבירת אהדה אצל האחרים, בסופו של יום הוא ייפול לתהום. אם אינו רואה לנגד עיניו את בת זוגו, האנרגיה הנקבית, היושבת פנימה, כמי שמכילה את המכמנים האמתיים, אליהם הוא מתגעגע, ואותם הוא אמור לשרת באהבה גדולה – תיפער בתחתיתו התהום, אליה הוא ייפול.

רק בירור מעמיק אמתי ותם, בינינו לבין עצמנו, לגבי טיב המוטיבציה שממנה אנו פועלים, ורק בחירה במוטיבציה הנכונה לפעולת הזכרי שבנו – יגרמו לכך שהפעולה שלנו תהפוך לפעולה שלמה, שתתגמל אותנו רגשית. פעולה שתאזן אותנו ותעניק לנו שקט עמוק.

פעולות שאנו עושים כדי לספק את הצורך הזכרי הלא מפותח שלנו, להיתפש בעיני אחרים כזכר אלפא, לעולם ועד תגרומנה לנו לחציה פנימית. נרגיש שמחים, על פני השטח, לזמנים קצרים, אך בפנים נרגיש בדידות תהומית. אם אנו הופכים את הזכרי שבנו, להיות זכרי, שמחובר למהות הזכרית הרוחנית הראשונית – הוא יהפוך להיות כוח שפועל במטרה אחת בלבד – להעניק את כל הטוב רק פנימה – כדי לזכות באהבה ובידיעה שמצויות בפנים. רק אז נרגיש את השלמות הפנימית אליה אנו עורגים באמת.

הפעולה שאנו נדרשים לעשות, אם כן, היא להפוך את כיוון פעולתה של האנרגיה הזכרית. להוריד מעל עיניה את מעטה השקר שדבק בהן, ולגלות בפניה את מושא תשוקתה האמתי.

הראש שלנו, שהוא זכרי במהותו, צריך להיות תמיד קשוב לגוף שהוא נקבי במהותו – כדי לדעת, איזה מזונות טובים לו. אם הזכרי מתמרד, בוחל בתפקידו, שונא את הגוף ומכה בו, במקום להקשיב ולתת לו את הנכון – הוא עצמו ישלם בסופו של יום! הזכרי אמור לדאוג להניע את הגוף, כדי להביאו לידי רוגע. אם הוא יתמרד, ישנא את הגוף, וימנע ממנו את התנועה – הוא עצמו ישלם. הוא אמור לספק לגוף נופים יפים, כדי שגופנו יתרווח ויתענג. אם הזכרי לא יקשיב, ויתנגד להיענות לצורך הגוף במראות נעימים, הוא ישלם. הוא שצריך לדאוג שיהיה שקט מסביב, כדי שהגוף יוכל לנוח. הוא צריך לנהל את סדר היום מתוך הקשבה לגוף, ולא מתוך הקשבה לאמביציית הכיבושים שלו עצמו, שמופנית למטרות חיצוניות. רק כך הגוף יוכל להיות רגוע. הוא צריך להרחיק את הגוף ממקומות הומים, ממקומות גזלניים, ממקומות תובעניים. הוא צריך להגן עליו, ולעבוד אותו ככהן בית מקדש, כדי שהגוף יהפוך להיות מיכל ראוי לנשמה, כשזו יורדת ונכנסת פנימה אל תוכו.

הנשמה שלנו יכולה להתאחד עם הגוף, רק כאשר החלק הזכרי מושך אותה פנימה, תוך שהוא מאפשר לגוף להיות רגוע, פתוח ומקבל. אם הזכרי שבנו שולט ומדכא את הגוף, מצד אחד, ומתכחש לקיום הנשמה, מצד שני – אנו נחיה בסבל נורא.

הזכריות אצל רובנו מתנהלת על פי חוקי "עבד כי ימלוך". היא נוקשה, שתלטנית, אדנותית, מלאת בוז, ומצד שני, פחדנית, חסרת בטחון, נטולת סמכותיות ותלותית. הזכריות שלנו מדוכאת, מכווצת, מבולבלת ומחפשת את הזכריות של אחרים, כדי להתלות בה, במקום לצמח את עצמה בתוכנו. אנו רוצים שהאחר יהיה עבורנו הזכר הדואג לנו, והמספק לנו כל. כך אנו מנטרלים את כוח הזכר בתוכנו, והופכים להיות תלותיים, נזקקים ונכי רוח וגוף.

לגלות את הזכרי בתוכנו ולטפח אותו, כך שיהיה בשרותה של האנרגיה הנקבית, זו עבודה קשה עד מאד. הזכרי האנושי כיום, נוטה לשלוט בנקביות ולדכאה, במקום לראות בה מלכה נשגבה, אותה יש לשרת באהבה. הוא לא רואה בשירות מימוש. הוא מרגיש שיש בכך צמצום וכניעות. הזכרי מאמין שאם הוא יפנה החוצה, יוכיח את גדולתו, ויזכה לאהדת הציבור הוא יהיה "גבר".  הוא רואה עצמו עלוב וכנוע כשהוא מוסר עצמו ל"אישה אחת" – כלומר לאנרגיית המרכז שלנו.

 בגוף  

הזכריות מצויה בגוף בצדו הימני של האגן. האיזון בין שני חלקי האגן, הימני והשמאלי, היא מלאכת מחשבת אנרגטית אצל האישה. האגן של האישה הוא איבר משמעותי ביותר לאיזונה הנפשי. לדעת לחלק היטב את המשקל בין שתי הרגליים, לעמוד בזווית נכונה של האגן כלפי האדמה, ולחלק את המשקל היטב בין קדימה אחורה, זו מלאכה שגילוייה נמשך שנים רבות. מאז הפך האדם מחיה ההולכת על ארבע, לחיה ההולכת על שתיים, האישה עדיין לא מצאה את תנוחת האגן הראויה שתאפשר לזכריות שבה, לפעול היטב, ולהפכה לבת אדם שלמה, שיולדת בני אדם שלמים.

אירי ישראלי-רושין

למאמרים קודמים של המחברת

צילום: עמית מנדלזון

המחקר במרחבי התודעה הוא מחקר לא פשוט כלל וכלל. הוא מתרחש בתודעה של החוקר עצמו. גילויים חדשים בתודעתו של החוקר משמעותם היא, שהחוקר עצמו משתנה תוך כדי גילוייו. הוא חייב להיות בעל גמישות מחשבה יוצאת מן הכלל. כי, כשהוא משתנה, הוא מגלה בכל פעם מחדש שתובנותיו עד נקודה מסוימת היו נכונות, אך, מרגע מסוים הוא חייב להרחיבן, ואפילו להסכים לראות שהן מתהפכות ומקבלות פנים חדשות לגמרי. כך קורה לי לאחרונה עם המהות הזכרית.

להבין את מהות הזכרית, זו משימה לא פשוטה. עולמנו האנושי אינו מכיל דוגמאות נכונות של האנרגיה הזכרית, (לא שלאנרגיה הנקבית יש דוגמאות רבות במציאות…). לכן, נשים, שבחרו לגלות את סוד האנרגיות הנקביות על עומקיהן, ולהעמיד מולן את הצד הזכרי השלם שבתוכן, כדי להגיע למצב של "אדם שלם", צריכות להעמיק ולחקור בתוכן בלבד, כדי לגלות את הסוד של האנרגיה המיוחדת הזו.

אישה שמגלה בתוכה את עומק סודות האנרגיה הנקבית שלה, ופונה להכיר את המהות הזכרית שכלואה בה, כאמור לעיל, אינה יכולה למצוא לכך דוגמאות מוחשיות, ועליה "להמציא" כביכול, את המודל הזה. ככל שהיא חוקרת יותר, היא מבינה יותר כיצד צריך הגבר בעולמנו להתנהג. היא רואה  את התמונה, גם אם זו עדיין רק האידאה אליה היא שואפת, והיא פועלת להביאה לכדי מימוש בחייה שלה.

מאחר ותפקיד האישה להביא ריפוי לעולמנו – הרי שככל שהנשים תגלינה בתוך עצמן את האנרגיה הזכרית השלמה – כך ייטב לכדור הארץ וליושביו כולם.

במאמר זה אנסה לבטא את תמונת הזכריות כפי שאני רואה אותה מנקודת המבט שלי היום, כחוקרת שלא מפסיקה להלך בין "שורשי" עצמה, ומחפשת לרדת לעומקן של המהויות.

ציר מרכזי 

אישה שגילתה בתוכה את סוד הנקביות/נשיות, על רבדיה העמוקים ביותר, יודעת שהיא הציר המרכזי של העולם. היא הציר המרכזי של הבית, של המשפחה ושלה עצמה. היא יודעת שהאנרגיה הנקבית/נשית היא הציר עליו נע גלגל החיים כולו. הנקביות/נשיות היא תמצית כוחן של הידיעה והאהבה, שמניעות את היקום על כל פרטיו. אפילו הגלקסיות נעות סביב ציר נקבי – שהוא חור שחור!

ואילו הזכריות, מהי? ומהו תפקידה?

האנרגיה הזכרית של בן האדם תפקידה להוביל מן החוץ פנימה דברים שונים אל הציר המרכזי הנקבי/נשי, ולהעניק אותם לו. היא  צריכה לראות באנרגיה הנקבית/נשית את המטרה עבורה היא פועלת, ועמה היא מזדווגת, כדי לספקה. האנרגיה הזכרית/גברית במהותה, פועלת תמיד כמו באקט מיני נכון. הצורך המיני של האישה הוא הכוח המניע את האקט המיני. לו יש להקשיב, ואותו יש לספק. (מן הראוי היה שגברים בעולמנו יבינו אמת זו לעומקה).

בתחום הרוחני, האנרגיה הזכרית של בני האדם, תפקידה להוריד את הנשמה אל תוך הגוף. להוריד את אור התודעה אל תוך חשכת אי-המודעות העצמית. הנשמה רוצה תמיד לפרוח למעלה, ולא לחדור אל מחשכי הגוף, ולאנרגיה הזכרית תפקיד להורידה למטה אל תוך הגוף, כדי שתזדווג עמו לכדי ידיעה שלמה.

בתחום הגופני, האנרגיה הזכרית פועלת כמו שאיפת האוויר, או, שאיפת הפרנה פנימה אל הגוף. האנרגיה הזכרית אחראית גם להביא את האוכל אל הפה. בתחום המעשי האנרגיה הזכרית אחראית להביא לנו את הכסף. הכסף "רוצה לפרוח" מאתנו, אך האנרגיה הזכרית אמונה על הכנסת הפרנסה. על פעולת הפרסום, ופעולת המכירה של "המוצרים", שהאנרגיה הנקבית יצירתית שלנו יוצרת מתוך חכמתה ואהבתה.

אם החלק הזכרי שבנו עסוק בפרסום השם שלו עצמו, ההישגים והכוחות שלו עצמו, והוא פועל למען כבודו העצמי, למען ההכרה בו עצמו, ולשם צבירת אהדה אצל האחרים, בסופו של יום הוא ייפול לתהום. אם אינו רואה לנגד עיניו את בת זוגו, האנרגיה הנקבית, היושבת פנימה, כמי שמכילה את המכמנים האמתיים, אליהם הוא מתגעגע, ואותם הוא אמור לשרת באהבה גדולה – תיפער בתחתיתו התהום, אליה הוא ייפול.

רק בירור מעמיק אמתי ותם, בינינו לבין עצמנו, לגבי טיב המוטיבציה שממנה אנו פועלים, ורק בחירה במוטיבציה הנכונה לפעולת הזכרי שבנו – יגרמו לכך שהפעולה שלנו תהפוך לפעולה שלמה, שתתגמל אותנו רגשית. פעולה שתאזן אותנו ותעניק לנו שקט עמוק.

פעולות שאנו עושים כדי לספק את הצורך הזכרי הלא מפותח שלנו, להיתפש בעיני אחרים כזכר אלפא, לעולם ועד תגרומנה לנו לחציה פנימית. נרגיש שמחים, על פני השטח, לזמנים קצרים, אך בפנים נרגיש בדידות תהומית. אם אנו הופכים את הזכרי שבנו, להיות זכרי, שמחובר למהות הזכרית הרוחנית הראשונית – הוא יהפוך להיות כוח שפועל במטרה אחת בלבד – להעניק את כל הטוב רק פנימה – כדי לזכות באהבה ובידיעה שמצויות בפנים. רק אז נרגיש את השלמות הפנימית אליה אנו עורגים באמת.

הפעולה שאנו נדרשים לעשות, אם כן, היא להפוך את כיוון פעולתה של האנרגיה הזכרית. להוריד מעל עיניה את מעטה השקר שדבק בהן, ולגלות בפניה את מושא תשוקתה האמתי.

הראש שלנו, שהוא זכרי במהותו, צריך להיות תמיד קשוב לגוף שהוא נקבי במהותו – כדי לדעת, איזה מזונות טובים לו. אם הזכרי מתמרד, בוחל בתפקידו, שונא את הגוף ומכה בו, במקום להקשיב ולתת לו את הנכון – הוא עצמו ישלם בסופו של יום! הזכרי אמור לדאוג להניע את הגוף, כדי להביאו לידי רוגע. אם הוא יתמרד, ישנא את הגוף, וימנע ממנו את התנועה – הוא עצמו ישלם. הוא אמור לספק לגוף נופים יפים, כדי שגופנו יתרווח ויתענג. אם הזכרי לא יקשיב, ויתנגד להיענות לצורך הגוף במראות נעימים, הוא ישלם. הוא שצריך לדאוג שיהיה שקט מסביב, כדי שהגוף יוכל לנוח. הוא צריך לנהל את סדר היום מתוך הקשבה לגוף, ולא מתוך הקשבה לאמביציית הכיבושים שלו עצמו, שמופנית למטרות חיצוניות. רק כך הגוף יוכל להיות רגוע. הוא צריך להרחיק את הגוף ממקומות הומים, ממקומות גזלניים, ממקומות תובעניים. הוא צריך להגן עליו, ולעבוד אותו ככהן בית מקדש, כדי שהגוף יהפוך להיות מיכל ראוי לנשמה, כשזו יורדת ונכנסת פנימה אל תוכו.

הנשמה שלנו יכולה להתאחד עם הגוף, רק כאשר החלק הזכרי מושך אותה פנימה, תוך שהוא מאפשר לגוף להיות רגוע, פתוח ומקבל. אם הזכרי שבנו שולט ומדכא את הגוף, מצד אחד, ומתכחש לקיום הנשמה, מצד שני – אנו נחיה בסבל נורא.

הזכריות אצל רובנו מתנהלת על פי חוקי "עבד כי ימלוך". היא נוקשה, שתלטנית, אדנותית, מלאת בוז, ומצד שני, פחדנית, חסרת בטחון, נטולת סמכותיות ותלותית. הזכריות שלנו מדוכאת, מכווצת, מבולבלת ומחפשת את הזכריות של אחרים, כדי להתלות בה, במקום לצמח את עצמה בתוכנו. אנו רוצים שהאחר יהיה עבורנו הזכר הדואג לנו, והמספק לנו כל. כך אנו מנטרלים את כוח הזכר בתוכנו, והופכים להיות תלותיים, נזקקים ונכי רוח וגוף.

לגלות את הזכרי בתוכנו ולטפח אותו, כך שיהיה בשרותה של האנרגיה הנקבית, זו עבודה קשה עד מאד. הזכרי האנושי כיום, נוטה לשלוט בנקביות ולדכאה, במקום לראות בה מלכה נשגבה, אותה יש לשרת באהבה. הוא לא רואה בשירות מימוש. הוא מרגיש שיש בכך צמצום וכניעות. הזכרי מאמין שאם הוא יפנה החוצה, יוכיח את גדולתו, ויזכה לאהדת הציבור הוא יהיה "גבר".  הוא רואה עצמו עלוב וכנוע כשהוא מוסר עצמו ל"אישה אחת" – כלומר לאנרגיית המרכז שלנו.

 בגוף  

הזכריות מצויה בגוף בצדו הימני של האגן. האיזון בין שני חלקי האגן, הימני והשמאלי, היא מלאכת מחשבת אנרגטית אצל האישה. האגן של האישה הוא איבר משמעותי ביותר לאיזונה הנפשי. לדעת לחלק היטב את המשקל בין שתי הרגליים, לעמוד בזווית נכונה של האגן כלפי האדמה, ולחלק את המשקל היטב בין קדימה אחורה, זו מלאכה שגילוייה נמשך שנים רבות. מאז הפך האדם מחיה ההולכת על ארבע, לחיה ההולכת על שתיים, האישה עדיין לא מצאה את תנוחת האגן הראויה שתאפשר לזכריות שבה, לפעול היטב, ולהפכה לבת אדם שלמה, שיולדת בני אדם שלמים.

אירי ישראלי-רושין

למאמרים קודמים של המחברת

כתבות אחרונות באתר

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן