"הפרקליט" בתיאטרון החאן: תשעה שחקנים מחפשים מחזה

כבר זמן רב לא ראיתי יצירה כל כך מבולבלת ויומרנית. המחזאית והבמאית דניאל כהן לוי רצתה לומר משהו עלינו, כבני אדם, אבל פספסה את העיקר

"הפרקליט" בתיאטרון החאן: תשעה שחקנים מחפשים מחזה

כבר זמן רב לא ראיתי יצירה כל כך מבולבלת ויומרנית. המחזאית והבמאית דניאל כהן לוי רצתה לומר משהו עלינו, כבני אדם, אבל פספסה את העיקר

★★★★★

בתוכניה של ההצגה "הפרקליט" כתוב שמדובר בסיפור מוזר על סוס וחוק. הסיפור כל כך מוזר ומעורפל, שעד לרגע זה לא הצלחתי להבין אותו. המחזאית והבמאית דניאל כהן לוי ביקשה לכתוב מחזה שעוסק בדרמה בין האנושי לפראי ובין האמת לבין השקר. ברקע פורצת מלחמה, שמאלצת את כולם לבחור בין חוק לצדק. גיבור המחזה הוא סוסו המיתולוגי והפראי של אלכסנדר מוקדון, שהופך לפרקליט במשרד המשפטים.

מבולבלים? גם אני.

בין האנושי לפראי, בין האמת לבין השקר. צילום: ז'ראר אלון

בהצגה משולבים הגיגים פילוסופיים, שמנסים לפענח את הדילמות המוסריות של האדם ואת הבחירות שלו במהלך חייו. ההגיגים הללו מחזקים את התחושה שמדובר במניפסט ולא בהצגת תיאטרון שאמורה לספק חוויה, התרגשות, מסר או סתם בידור.

"הפרקליט" אינה דרמה כי אין בה דרמה. ולמרות שנכתבה בהשראת סיפור של קפקא אין בה דבר שמזכיר את קפקא. היא גם אינה הצגה חכמה, למרות היומרנות שלה. קורה לעיתים בתיאטרון, שהקהל נופל במלכודת: ככל שההצגה פחות ברורה, היא לכאורה מורכבת ואינטלקטואלית, ואם לא הבנת מה קורה על הבמה – זו הבעיה שלך. אז לא. זו אינה הבעיה של הצופים, שבסיום ההצגה רבים מהם הסתודדו בפואיה של בית ציוני אמריקה בתל-אביב וניסו לברר ביחד – "על מה היתה ההצגה?"

אין דרמה, יש הגיגים. צילום: ז'ראר אלון

לדעתי המחזאית-במאית לא סגורה בעצמה מה רצתה לומר. זאת אני למד לא רק ממה שראיתי על הבמה, אלא גם מכמה ראיונות שנערכו איתה בעיתונות. תשעה שחקנים מוכשרים של החאן באמת משתדלים, אבל לא מצליחים למצוא את המחזה. בכל זאת אציין לטובה את דודו בן זאב, כרמית מסילתי קפלן, נטלי אליעזרוב ואריה צ'רנר.

ההצגה "הפרקליט" היא ניסיון לומר משהו עלינו, כבני אדם. אבל, אם אני צריך להתנסח בעדינות, התוצאה לא מלהיבה. ופחות בעדינות: ההצגה מתיימרת לספק חומר למחשבה. המחשבה העיקרית שההצגה סיפקה לי – למה בכלל העלו אותה על הבמה.

★★★★★

בתוכניה של ההצגה "הפרקליט" כתוב שמדובר בסיפור מוזר על סוס וחוק. הסיפור כל כך מוזר ומעורפל, שעד לרגע זה לא הצלחתי להבין אותו. המחזאית והבמאית דניאל כהן לוי ביקשה לכתוב מחזה שעוסק בדרמה בין האנושי לפראי ובין האמת לבין השקר. ברקע פורצת מלחמה, שמאלצת את כולם לבחור בין חוק לצדק. גיבור המחזה הוא סוסו המיתולוגי והפראי של אלכסנדר מוקדון, שהופך לפרקליט במשרד המשפטים.

מבולבלים? גם אני.

בין האנושי לפראי, בין האמת לבין השקר. צילום: ז'ראר אלון

בהצגה משולבים הגיגים פילוסופיים, שמנסים לפענח את הדילמות המוסריות של האדם ואת הבחירות שלו במהלך חייו. ההגיגים הללו מחזקים את התחושה שמדובר במניפסט ולא בהצגת תיאטרון שאמורה לספק חוויה, התרגשות, מסר או סתם בידור.

"הפרקליט" אינה דרמה כי אין בה דרמה. ולמרות שנכתבה בהשראת סיפור של קפקא אין בה דבר שמזכיר את קפקא. היא גם אינה הצגה חכמה, למרות היומרנות שלה. קורה לעיתים בתיאטרון, שהקהל נופל במלכודת: ככל שההצגה פחות ברורה, היא לכאורה מורכבת ואינטלקטואלית, ואם לא הבנת מה קורה על הבמה – זו הבעיה שלך. אז לא. זו אינה הבעיה של הצופים, שבסיום ההצגה רבים מהם הסתודדו בפואיה של בית ציוני אמריקה בתל-אביב וניסו לברר ביחד – "על מה היתה ההצגה?"

אין דרמה, יש הגיגים. צילום: ז'ראר אלון

לדעתי המחזאית-במאית לא סגורה בעצמה מה רצתה לומר. זאת אני למד לא רק ממה שראיתי על הבמה, אלא גם מכמה ראיונות שנערכו איתה בעיתונות. תשעה שחקנים מוכשרים של החאן באמת משתדלים, אבל לא מצליחים למצוא את המחזה. בכל זאת אציין לטובה את דודו בן זאב, כרמית מסילתי קפלן, נטלי אליעזרוב ואריה צ'רנר.

ההצגה "הפרקליט" היא ניסיון לומר משהו עלינו, כבני אדם. אבל, אם אני צריך להתנסח בעדינות, התוצאה לא מלהיבה. ופחות בעדינות: ההצגה מתיימרת לספק חומר למחשבה. המחשבה העיקרית שההצגה סיפקה לי – למה בכלל העלו אותה על הבמה.

כתבות אחרונות באתר

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן