אגנס דווקא כן. שיחה עם מיטל מועלם

שיחה עם מיטל מועלם, מבעלי האגנס בר, על ההקמה הלא שגרתית של שלושה פאבים, על הלבטים וההחלטות ועל חיי הלילה

אגנס דווקא כן. שיחה עם מיטל מועלם

שיחה עם מיטל מועלם, מבעלי האגנס בר, על ההקמה הלא שגרתית של שלושה פאבים, על הלבטים וההחלטות ועל חיי הלילה

מיטל מועלם (מימין) ומירה-בל גזית. צילום: גרשון גירון
מיטל מועלם (מימין) ומירה-בל גזית. צילום: גרשון גירון

מירה-בל: איך הגעת לחיי הלילה?

מיטל: בטעות. העבודה בחרה אותי. דני [אשור, השותף של מיטל – מ.ג.] אמר לי: "בואי נפתח פאב. זה יהיה מגניב. אפשר לעשות מזה הרבה כסף, ניסע לטיול הגדול שלנו אחר כך." ויצאנו להרפתקה הזו ביחד.

פורים. אגנס דווקא כן, תל אביב. צילום: מירה-בל גזית
פורים. אגנס דווקא כן, תל אביב. צילום: מירה-בל גזית

מקבלים החלטה וקופצים למים?

לגמרי. היינו ילדים. בני עשרים ואחד עם הרבה חלומות. בהתחלה חשבנו לפתוח חנות ספרים שהיא גם בית קפה. אז הייתה כזו רק בירושלים. היינו עסוקים בלחלום. ואז חשבנו על פאב.

בסילבסטר 2003 חתמנו על חוזה השכירות. חנות קטנה ברחוב הבנים, קרוב מאוד לפאב הנוכחי. ארבעים מטרים רבועים, בלי מטבח.

הרמנו כוסית והתחלנו בשיפוצים. למדנו איך לעבוד עם עץ והשתמשנו בשאריות של עצים שקיבלנו מאבא של חבר. בנינו כיסאות ושולחנות לבד בסופי שבוע. חברים באו לעזור.

הכניסה לפאב אגנס דווקא כן, הוד השרון. צילום: מירה-בל גזית
הכניסה לפאב אגנס דווקא כן, הוד השרון. צילום: מירה-בל גזית

מזל טוב! אתם בעלים של פאב. ספרי לי על ההתחלה.

השנה הראשונה הייתה קשה מאוד. תוך כדי עבודה הבנו כמה שהדברים מורכבים, כמה שאנחנו רוצים יותר ממה שאנחנו יכולים להשיג בשלב זה. דני ואני עבדנו לסירוגין בבר ובמלצרות. במשך שנה היינו כל יום במקום.

אחרי שנה הייתם בדילמה של להיות או לחדול.

השנה הראשונה היתה קשה. בסיומה הגענו למסקנה שנצטרך לקבל החלטות קשות: האם אנחנו מתחילים מהתחלה 'כמו שצריך' כי עכשיו אנחנו כבר מבינים מה הפוטנציאל של המקום מבחינת הכנסה ורווחים, או שאנחנו מוסרים את המפתחות והולכים הביתה.

לקחנו פסק זמן למחשבה.

אגנס דווקא כן, תל אביב. צילום: מירה-בל גזית
אגנס דווקא כן, תל אביב. צילום: מירה-בל גזית

בחרתם להמשיך לממש חלומות.

במהלך חיפושינו אחרי נכס להשכרה ראינו ברחוב בני ברית בהוד השרון מתחם שיועד לתעשייה קלה ושפעלו בו מצבעה ונגריה. היו שם חורים בקירות ומרצפות רחוב שבורות שהונחו על חול. כל מי שהבאנו למתחם כדי להראות לו את המקום אמר שאנחנו משוגעים, אבל אנחנו ראינו פוטנציאל לפאב עם מטבח וחצר. ביצענו את עבודות התשתית ובנינו את הרהיטים בעצמנו. נעזרנו בהרבה חברים טובים ואחרי שלושה חודשי עבודה מאומצת, באוקטובר 2004, פתחנו את פאב אגנס דווקא כן במיקומו הנוכחי בהוד השרון.

אגנס דווקא כן, תל אביב. צילום: מירה-בל גזית
אגנס דווקא כן, תל אביב. צילום: מירה-בל גזית

בהמשך, לאט לאט, צעד אחר צעד שיפצנו את המבנה ואת החצר. בנינו חדר קירור לחביות הבירות. אנחנו גאים מאוד בחדר הקירור שלנו: כך גם משמרים את הבירה טוב יותר לאורך זמן וגם מתייחסים אליה בכבוד. התקנו ארבע עשרה ברזים של בירות שונות מישראל ומהעולם. יש גם מטבח שמוציא מנות ברמת מסעדה.

לפני סגירת הפאב המקורי תלינו שלטים מקנווס של שמשת הפאב: "אם תרצו אין זו אגדה" "למה לא? דווקא כן". וכך נכנס ה"דווקא כן" כחלק משם הפאב. "אגנס דווקא כן". ה"דווקא כן" התחבר לנחישות שלנו להצליח חרף הקשיים שנתקלנו בהם. השלטים נגנבו באופן שיטתי. בשנה שעברה, כשחגגנו יום הולדת שמונה לפאב, הביאו לקוחות ותיקות שניים מהשלטים הגנובים למסיבה. סגירת מעגל.

תיעוד ההקמה. אגנס דווקא כן, תל אביב. צילום: גרשון גירון
תיעוד ההקמה. אגנס דווקא כן, תל אביב. צילום: גרשון גירון

גם פאב אגנס התל אביבי נבנה בשיטת עשה-זאת-בעצמך.

נכון. ההחלטה להקים פאב נוסף בתל אביב דרשה מאיתנו חשיבה מחודשת. תכננו את המקום מאפס ושוב – ביצענו. זה משהו יוצא דופן בעסקי האוכל. היום מקובל שיזמים ומשקיעים שפותחים מקום חדש מקיפים את עצמם ביועצים שונים ומשונים בכל מיני תחומים. אני מודעת לכך שגם לעשייה עצמית יש הרבה חסרונות: ידיים יבשות וסדוקות, עצבים, בזבוז זמן. אגנס הוד השרון היתה פרויקט של החבר'ה. אגנס תל אביב באה ממקום אחר ובהשקעה אחרת.

יש גם וויסקי. אגנס דווקא כן, תל אביב. צילום: מירה-בל גזית
יש גם וויסקי. אגנס דווקא כן, תל אביב. צילום: מירה-בל גזית

מה התוכניות לעתיד?

אני מתכננת ללמוד לתואר שני בעבודה סוציאלית. השלמתי כבר, תוך כדי עבודה, תואר ראשון במדעי ההתנהגות בבית הספר למדעי החברה והניהול במרכז האקדמי רופין. מעניין אותי לעבוד עם בני נוער בסיכון. אני מתנדבת כבר שנה בניידות ידידות של "עלם", עמותה לנוער במצבי סיכון, בכפר סבא. זהו פרויקט רחוב בפריסה ארצית. מדובר בפעילות של לילות שלמים: משעה שמונה בערב ועד שעה שתיים לפנות בוקר.

את נפגשת עם בני הנוער בלילה, בטריטוריה שלהם.

כן. עם ילדים ובני נוער רבים שבוחרים לא להיות בבית אלא להיות ברחוב. גם בגשם ובקור. הם יודעים איפה הניידת נמצאת כל יום רביעי ומגיעים לפגוש אותנו במיוחד לספר מה עובר עליהם ונוצר קשר אמיתי. ויש גם כאלה שבאים פעם אחת, משתפים אותנו וממשיכים הלאה. הנוכחות שלנו עושה את שלה. גם העובדה שאנחנו מתנדבים היא משמעותית מבחינת הנוער. העובדה שמישהו בא לדבר איתם כי הוא רוצה. לא כי משלמים לו, לא כי הוא עובד סוציאלי, לא כי הוא פסיכולוג, אלא מתנדב שבאמת רוצה להקשיב להם.

מרגש אותי לדבר על זה. בדיוק אתמול היה ערב מקסים. זה פרויקט ששואב אותך, שאת מתאהבת בו וקשה להפסיק. המשפחה ובן הזוג שלי, כולם, כבר יודעים שביום רביעי אני לא נמצאת או זמינה עבורם.

איך משלבים את כל הפעילויות?

נראה לי שאני כל פעם מאתגרת את עצמי מחדש בענייני לוח זמנים. אני מאמינה שאין דבר כזה 'אין זמן'. אני נהנית מהעשייה שלי ובמיוחד מימי רביעי בערב. זה שלי ובשבילי. לא אוותר על דבר. ולעתיד – מקווה שאוכל לשלב לימודים עם העבודה השוטפת בשני הפאבים.

איזו בירה תשתו הערב? פורים. אגנס דווקא כן, תל אביב. צילום: מירה-בל גזית
איזו בירה תשתו הערב? פורים. אגנס דווקא כן, תל אביב. צילום: מירה-בל גזית
פיש אנד צ'יפס כמו שצריך. אגנס דווקא כן, תל אביב
פיש אנד צ'יפס כמו שצריך. אגנס דווקא כן, תל אביב
איזו בירה תשתו הערב? אגנס דווק כן, תל אביב. צילום: מירה-בל גזית
איזו בירה תשתו הערב? אגנס דווקא כן, תל אביב. צילום: מירה-בל גזית

* * *

אגנס דווקא כן, רחוב בני ברית 4, הוד השרון. פתוח כל יום משעה 21:00 ועד אחרון הלקוחות.
אגנס דווקא כן, רחוב אבן גבירול 129, תל אביב. פתוח כל יום משעה 20:00 ועד אחרון הלקוחות.

* * *

הבילויים

4 Comments

  1. אלון פלג
    23 ביוני 2013 @ 0:25

    מקום של רודפי בצע שלא מכחישים שהם כאלה. למכור בירה ב 34 ₪ זה להתגרות בישראלים.

    בירה שתהיה עשויה מזהב לא שווה יותר מ 30 ‏‏₪ , אתם מוכרים יותר מזה אתם מסתכנים באובדן לקוחות.
    ( כי אפילו בנאדם מליונר יעשה חשבון אם שווה הבילוי המפוקפק במקום או שיקנה בירות ב 6 ₪ , ולא ירגיש
    בהבדל ) אם בכול זאת מישהו רוצה בירה מחבית יקפוץ לפלורנטין ויקבל יותר בירות בחצי מחיר.

    הרבה ישראלים חושבים שבארים זה מכרה הזהב שבו ניתן לעשוק את הלקוחות, אבל ברגע שמגזימים משלמים את המחיר.

    פאב שמוכר במחירים מופקעים ואפילו לא טורח להציע מבצעים סופו שיסגר ( להציע טובורג בחצי מחיר לא יהיה מה שיציל אותכם)

  2. דני
    10 ביוני 2013 @ 1:36

    על מה אתם מדברים המקום יקר ומסריח מעשן
    מזלזלים בקלינטים כשמציינים שכאילו יש מקום שמיועד לעישון
    ובתכלס מעשנים חופשי בכל מקום

    היחס אדיש וגובל בהתנשאות כלפי שאלות ששאלתי ,
    פשוט לא כייף להיות במקום שמזלזלים בך
    ברור שאני לא אהיה באגנס יותר

  3. מירה-בל גזית
    11 במרץ 2012 @ 13:22

    ג'נין, תודה על החיזוק.
    גם אני סבורה שמיטל ודני ראויים להערכה רבה על כך שהגשימו חלום באמצעות עבודה קשה והתמדה.
    לגבי השילוב של חנות ספרים ובית קפה – תודה על התיקון. בדקתי ואכן, את צודקת. לא זכרתי שתולעת ספרים כל כך וותיקה.

  4. ג'נין וולף
    11 במרץ 2012 @ 11:59

    כל הכבוד להם על היוזמה, הנחישות וההתמדה.
    צעירים יכולים לקחת מהם דוגמא.
    תיקון קטן בעניין חנויות ספרים ובתי קפה.
    זה ממש לא רעיון חדש. אפילו לי היה כזה לפני 16 שנים..
    ולא לשכוח כמובן את תולעת ספרים.

מיטל מועלם (מימין) ומירה-בל גזית. צילום: גרשון גירון
מיטל מועלם (מימין) ומירה-בל גזית. צילום: גרשון גירון

מירה-בל: איך הגעת לחיי הלילה?

מיטל: בטעות. העבודה בחרה אותי. דני [אשור, השותף של מיטל – מ.ג.] אמר לי: "בואי נפתח פאב. זה יהיה מגניב. אפשר לעשות מזה הרבה כסף, ניסע לטיול הגדול שלנו אחר כך." ויצאנו להרפתקה הזו ביחד.

פורים. אגנס דווקא כן, תל אביב. צילום: מירה-בל גזית
פורים. אגנס דווקא כן, תל אביב. צילום: מירה-בל גזית

מקבלים החלטה וקופצים למים?

לגמרי. היינו ילדים. בני עשרים ואחד עם הרבה חלומות. בהתחלה חשבנו לפתוח חנות ספרים שהיא גם בית קפה. אז הייתה כזו רק בירושלים. היינו עסוקים בלחלום. ואז חשבנו על פאב.

בסילבסטר 2003 חתמנו על חוזה השכירות. חנות קטנה ברחוב הבנים, קרוב מאוד לפאב הנוכחי. ארבעים מטרים רבועים, בלי מטבח.

הרמנו כוסית והתחלנו בשיפוצים. למדנו איך לעבוד עם עץ והשתמשנו בשאריות של עצים שקיבלנו מאבא של חבר. בנינו כיסאות ושולחנות לבד בסופי שבוע. חברים באו לעזור.

הכניסה לפאב אגנס דווקא כן, הוד השרון. צילום: מירה-בל גזית
הכניסה לפאב אגנס דווקא כן, הוד השרון. צילום: מירה-בל גזית

מזל טוב! אתם בעלים של פאב. ספרי לי על ההתחלה.

השנה הראשונה הייתה קשה מאוד. תוך כדי עבודה הבנו כמה שהדברים מורכבים, כמה שאנחנו רוצים יותר ממה שאנחנו יכולים להשיג בשלב זה. דני ואני עבדנו לסירוגין בבר ובמלצרות. במשך שנה היינו כל יום במקום.

אחרי שנה הייתם בדילמה של להיות או לחדול.

השנה הראשונה היתה קשה. בסיומה הגענו למסקנה שנצטרך לקבל החלטות קשות: האם אנחנו מתחילים מהתחלה 'כמו שצריך' כי עכשיו אנחנו כבר מבינים מה הפוטנציאל של המקום מבחינת הכנסה ורווחים, או שאנחנו מוסרים את המפתחות והולכים הביתה.

לקחנו פסק זמן למחשבה.

אגנס דווקא כן, תל אביב. צילום: מירה-בל גזית
אגנס דווקא כן, תל אביב. צילום: מירה-בל גזית

בחרתם להמשיך לממש חלומות.

במהלך חיפושינו אחרי נכס להשכרה ראינו ברחוב בני ברית בהוד השרון מתחם שיועד לתעשייה קלה ושפעלו בו מצבעה ונגריה. היו שם חורים בקירות ומרצפות רחוב שבורות שהונחו על חול. כל מי שהבאנו למתחם כדי להראות לו את המקום אמר שאנחנו משוגעים, אבל אנחנו ראינו פוטנציאל לפאב עם מטבח וחצר. ביצענו את עבודות התשתית ובנינו את הרהיטים בעצמנו. נעזרנו בהרבה חברים טובים ואחרי שלושה חודשי עבודה מאומצת, באוקטובר 2004, פתחנו את פאב אגנס דווקא כן במיקומו הנוכחי בהוד השרון.

אגנס דווקא כן, תל אביב. צילום: מירה-בל גזית
אגנס דווקא כן, תל אביב. צילום: מירה-בל גזית

בהמשך, לאט לאט, צעד אחר צעד שיפצנו את המבנה ואת החצר. בנינו חדר קירור לחביות הבירות. אנחנו גאים מאוד בחדר הקירור שלנו: כך גם משמרים את הבירה טוב יותר לאורך זמן וגם מתייחסים אליה בכבוד. התקנו ארבע עשרה ברזים של בירות שונות מישראל ומהעולם. יש גם מטבח שמוציא מנות ברמת מסעדה.

לפני סגירת הפאב המקורי תלינו שלטים מקנווס של שמשת הפאב: "אם תרצו אין זו אגדה" "למה לא? דווקא כן". וכך נכנס ה"דווקא כן" כחלק משם הפאב. "אגנס דווקא כן". ה"דווקא כן" התחבר לנחישות שלנו להצליח חרף הקשיים שנתקלנו בהם. השלטים נגנבו באופן שיטתי. בשנה שעברה, כשחגגנו יום הולדת שמונה לפאב, הביאו לקוחות ותיקות שניים מהשלטים הגנובים למסיבה. סגירת מעגל.

תיעוד ההקמה. אגנס דווקא כן, תל אביב. צילום: גרשון גירון
תיעוד ההקמה. אגנס דווקא כן, תל אביב. צילום: גרשון גירון

גם פאב אגנס התל אביבי נבנה בשיטת עשה-זאת-בעצמך.

נכון. ההחלטה להקים פאב נוסף בתל אביב דרשה מאיתנו חשיבה מחודשת. תכננו את המקום מאפס ושוב – ביצענו. זה משהו יוצא דופן בעסקי האוכל. היום מקובל שיזמים ומשקיעים שפותחים מקום חדש מקיפים את עצמם ביועצים שונים ומשונים בכל מיני תחומים. אני מודעת לכך שגם לעשייה עצמית יש הרבה חסרונות: ידיים יבשות וסדוקות, עצבים, בזבוז זמן. אגנס הוד השרון היתה פרויקט של החבר'ה. אגנס תל אביב באה ממקום אחר ובהשקעה אחרת.

יש גם וויסקי. אגנס דווקא כן, תל אביב. צילום: מירה-בל גזית
יש גם וויסקי. אגנס דווקא כן, תל אביב. צילום: מירה-בל גזית

מה התוכניות לעתיד?

אני מתכננת ללמוד לתואר שני בעבודה סוציאלית. השלמתי כבר, תוך כדי עבודה, תואר ראשון במדעי ההתנהגות בבית הספר למדעי החברה והניהול במרכז האקדמי רופין. מעניין אותי לעבוד עם בני נוער בסיכון. אני מתנדבת כבר שנה בניידות ידידות של "עלם", עמותה לנוער במצבי סיכון, בכפר סבא. זהו פרויקט רחוב בפריסה ארצית. מדובר בפעילות של לילות שלמים: משעה שמונה בערב ועד שעה שתיים לפנות בוקר.

את נפגשת עם בני הנוער בלילה, בטריטוריה שלהם.

כן. עם ילדים ובני נוער רבים שבוחרים לא להיות בבית אלא להיות ברחוב. גם בגשם ובקור. הם יודעים איפה הניידת נמצאת כל יום רביעי ומגיעים לפגוש אותנו במיוחד לספר מה עובר עליהם ונוצר קשר אמיתי. ויש גם כאלה שבאים פעם אחת, משתפים אותנו וממשיכים הלאה. הנוכחות שלנו עושה את שלה. גם העובדה שאנחנו מתנדבים היא משמעותית מבחינת הנוער. העובדה שמישהו בא לדבר איתם כי הוא רוצה. לא כי משלמים לו, לא כי הוא עובד סוציאלי, לא כי הוא פסיכולוג, אלא מתנדב שבאמת רוצה להקשיב להם.

מרגש אותי לדבר על זה. בדיוק אתמול היה ערב מקסים. זה פרויקט ששואב אותך, שאת מתאהבת בו וקשה להפסיק. המשפחה ובן הזוג שלי, כולם, כבר יודעים שביום רביעי אני לא נמצאת או זמינה עבורם.

איך משלבים את כל הפעילויות?

נראה לי שאני כל פעם מאתגרת את עצמי מחדש בענייני לוח זמנים. אני מאמינה שאין דבר כזה 'אין זמן'. אני נהנית מהעשייה שלי ובמיוחד מימי רביעי בערב. זה שלי ובשבילי. לא אוותר על דבר. ולעתיד – מקווה שאוכל לשלב לימודים עם העבודה השוטפת בשני הפאבים.

איזו בירה תשתו הערב? פורים. אגנס דווקא כן, תל אביב. צילום: מירה-בל גזית
איזו בירה תשתו הערב? פורים. אגנס דווקא כן, תל אביב. צילום: מירה-בל גזית
פיש אנד צ'יפס כמו שצריך. אגנס דווקא כן, תל אביב
פיש אנד צ'יפס כמו שצריך. אגנס דווקא כן, תל אביב
איזו בירה תשתו הערב? אגנס דווק כן, תל אביב. צילום: מירה-בל גזית
איזו בירה תשתו הערב? אגנס דווקא כן, תל אביב. צילום: מירה-בל גזית

* * *

אגנס דווקא כן, רחוב בני ברית 4, הוד השרון. פתוח כל יום משעה 21:00 ועד אחרון הלקוחות.
אגנס דווקא כן, רחוב אבן גבירול 129, תל אביב. פתוח כל יום משעה 20:00 ועד אחרון הלקוחות.

* * *

הבילויים

4 Comments

  1. אלון פלג
    23 ביוני 2013 @ 0:25

    מקום של רודפי בצע שלא מכחישים שהם כאלה. למכור בירה ב 34 ₪ זה להתגרות בישראלים.

    בירה שתהיה עשויה מזהב לא שווה יותר מ 30 ‏‏₪ , אתם מוכרים יותר מזה אתם מסתכנים באובדן לקוחות.
    ( כי אפילו בנאדם מליונר יעשה חשבון אם שווה הבילוי המפוקפק במקום או שיקנה בירות ב 6 ₪ , ולא ירגיש
    בהבדל ) אם בכול זאת מישהו רוצה בירה מחבית יקפוץ לפלורנטין ויקבל יותר בירות בחצי מחיר.

    הרבה ישראלים חושבים שבארים זה מכרה הזהב שבו ניתן לעשוק את הלקוחות, אבל ברגע שמגזימים משלמים את המחיר.

    פאב שמוכר במחירים מופקעים ואפילו לא טורח להציע מבצעים סופו שיסגר ( להציע טובורג בחצי מחיר לא יהיה מה שיציל אותכם)

  2. דני
    10 ביוני 2013 @ 1:36

    על מה אתם מדברים המקום יקר ומסריח מעשן
    מזלזלים בקלינטים כשמציינים שכאילו יש מקום שמיועד לעישון
    ובתכלס מעשנים חופשי בכל מקום

    היחס אדיש וגובל בהתנשאות כלפי שאלות ששאלתי ,
    פשוט לא כייף להיות במקום שמזלזלים בך
    ברור שאני לא אהיה באגנס יותר

  3. מירה-בל גזית
    11 במרץ 2012 @ 13:22

    ג'נין, תודה על החיזוק.
    גם אני סבורה שמיטל ודני ראויים להערכה רבה על כך שהגשימו חלום באמצעות עבודה קשה והתמדה.
    לגבי השילוב של חנות ספרים ובית קפה – תודה על התיקון. בדקתי ואכן, את צודקת. לא זכרתי שתולעת ספרים כל כך וותיקה.

  4. ג'נין וולף
    11 במרץ 2012 @ 11:59

    כל הכבוד להם על היוזמה, הנחישות וההתמדה.
    צעירים יכולים לקחת מהם דוגמא.
    תיקון קטן בעניין חנויות ספרים ובתי קפה.
    זה ממש לא רעיון חדש. אפילו לי היה כזה לפני 16 שנים..
    ולא לשכוח כמובן את תולעת ספרים.

כתבות אחרונות באתר

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן