סדרת סרטי 'אקס-מן' נמצאת איתנו, בצורה זו או אחרת, במשך כמעט שני עשורים – מאז הסרט הראשון – "אקס-מן" בשנת 2000. עכשיו, עם השלמת העסקה שבה דיסני בולעת לתוכה את אולפני פוקס, הסדרה לכאורה הגיעה לסיומה. האחרון בסדרה זו של סרטים הוא "אקס-מן: הפניקס האפלה", שבו לראשונה המפיק-תסריטאי הוותיק, סיימון קינברג, עושה את בכורתו על כס הבימוי – בעיבוד הקומיקס של מארוול אודות הפניקס האפלה. ככזה, משימת הסרט כפולה: לסיים את הסרטים שהקדימו עלילתית את "אקס-מן" הראשון, וגם ליצור סיפור משכנע על קורותיה של הפניקס האפלה… הסרט, בצער רב, לא עומדת במבחן התוצאה. "אקס-מן: הפניקס האפלה" מספק סיום לא ממוצה עבור סדרת סרטי 'אקס-מן', כשהסיפור המרכזי אינו מונחה אופי או מפותח היטב.

"אקס-מן: הפניקס האפלה": שכחו למלא את האקס בתסריט

עבור "אקס-מן: הפניקס האפלה", קינברג משמש כגם במאי וגם כתסריטאי, לאחר שעבד על מספר מכובד של סרטי 'אקס-מן' בעבר, כולל "אקס-מן 3: המפלט האחרון" (2006), כמו גם סרטים שהקדימו עליתית את הראשון, כמו "אקס-מן: העתיד שהיה" (2014) וכן "אקס-מן: אפוקליפסה" (2016). למרות ש-"אקס-מן: הפניקס האפלה" דורש השוואות ל'המפלט האחרון' (שכן שניהם משלבים את הפניקס האפלה בסיפור), סרט זה מתמקד הרבה יותר בדמותה של ג'יין גריי (היא הפניקס האפלה) – אבל על חשבון הדמויות האחרות וביסוס הסיפור. "אקס-מן: הפניקס האפלה" מציג ברמת המאקרו כיצד הגיע מקור הכוח של הפניקס, לצד חייזרים המבקשים להשיג את כוחה, אך נכשל בלהסביר את אופיו של כוח זה, או את המוטיבציה של החייזרים, או מה יעשו אם ישיגו כוח זה. "אקס-מן: הפניקס האפלה" גם ממשיך את הקו של סרטים קודמים אודות היחסים הדקים בין בני אדם למוטנטים – נושא משותף לכל סרטי 'אקס-מן' – אבל שוב, זה לא מפותח כלל ומשמש בעיקר כדי להזיז את העלילה קדימה או כדי להביא קטעי פעולה מרשימים.

כל קווי התסריט הלא מפותחים, לצד דמויות משנה שלא מוצו, יהיו נסלחים לאורך 113 הדקות, אם הסרט היה מעניק לג'ין גריי סיפור משכנע ותומך אופי – אבל הוא לא. המנגנון של איך עובדים הכוחות של גריי, או איך הוא משפיע על טוב-לבה, לא מוסברים מספיק טוב או וגם לא מוענק הסבר הגיוני למעשיה. קינברג משתמש בהרבה מאוד תקריבים של השחקנים כדי ליצור אלמנט הזדהות או להבין לליבם של הדמויות, אבל במקום להחמיא לתסריט משכנע, סגירות זו גורמת למעין קלסטרופוביה ובטח שלא ממלאת את חלל הרגש בתסריט. קווים מסוימים בדיאלוג נוטים יותר לעורר צחוק מאשר להביא את התגובה הרגשית הרצויה. ועל כן, גריי היא בסופו של דבר דמות מבולבלת, שמעשיה ומניעיה אינם הגיוניים, אשר מובילה גם את שאר הדמויות לקבל החלטות מביכות.

יתרה מזאת, גם פעימות רגשיות גדולות נכשלות מלהרטיט, משום שהן מסתמכות יותר מדי על מורשתה של הסדרה. מאחר ששלוש שנים חלפו מאז הסרט האחרון בסדרת 'אקס-מן', קהל מזדמן פשוט לא משקיע מספיק בשביל לחקור היסטוריה או להשלים פערים בטרם הגעתו לסרט. יתכן ש-"אקס-מן: הפניקס האפלה" הוא עיבוד משביע רצון של סאגת הפניקס האפלה המתוארת בספרי הקומיקס, ולמען הסר ספק – הסרט לא מתבייש להשתמש בכל האמצעים הטכנולוגיים והדיגיטליים כדי להרשים את הצופים; אבל מעטים מרעיונות אלה מורחבים או מוסברים במלואם. בכך, הסרט פונה לאוהדים ותיקים של סדרת הסרטים וחובבי ספרי הקומיקס, וסביר שיותיר אוהדים מזדמנים בשאלה – מה הרגע ראיתי פה לעזאזל?!

כסרט השביעי והאחרון בסדרת ה'אקס-מן' של פוקס, "אקס-מן: הפניקס האפלה" לא מסכם את הסדרה בצורה משביעת רצון. לא ברור איך בדיוק השפיעה העסקה של פוקס ודיסני ביצירת הסרט, אבל זה כן אומר שהסדרה מסתיימת עם אחד הפרקים הפחות מוצלחים שלה. למרות שמעריצים של 'אקס-מן' עדיין יכולים למצוא קצת הנאה באפקטים של הסרט, זה בהחלט לא סרט גיבורי-על חובה, אבל מבחינה חזותית ושימוש בתלת-ממד – מוצדק לפחות לצפות בו ב-IMAX.