תוכניות הריאליטי כשהן לעצמן אינן מזיקות ואינן מועילות. הכל תלוי באדם, בציפיות איתן הוא מגיע ובעיקר בתוצאות שהוא משיג בצאתו. כמי ששימשה יועצת לתוכניות ריאליטי וקראה מחקרים אקדמיים בנושא – מבט פסיכולוגי על סוגיית הריאליטי שמעסיקה אותנו כל כך אפרופו "האח הגדול"

מאת עירית קליינר פז

בזמן האחרון שוב אני מוצאת עצמי מופגזת בשאלה החוזרת – מה הולך שם בבית האח הגדול? האם זה מסוכן לנפש? מה מניע אנשים להיכנס לדבר הזה?

אירועי הזמן האחרון, תלונות ותביעות שמוגשות בעניין הפקת האח הגדול, עוררו שאלות חשובות לגבי ההשפעה של השתתפות בתוכניות ריאליטי בכלל, ותוכנית האח הגדול בפרט. כדאי לדעתי לעשות קצת סדר ולהפריד בין האנשים לבין הכלי, המדיום עצמו.

ניתן לשאול את אותה שאלה גם לגבי הפייסבוק, האינטרנט, ועוד המצאות של העידן העכשווי – זה מסוכן לנפש? זה מזיק לאדם? בהקשר זה אני אוהבת להזכיר כי גם להמצאת הדפוס על ידי גוטנברג קמו מתנגדים שטענו כי הדבר הזה (הספר המודפס) ישחית את הנוער ויהרוס את היכולת לשנן ולהעביר ידע בעל פה. סיפור זה הוא תזכורת טובה שכל המצאה טכנולוגית, ולמעשה, כל אובייקט, יכול להתגלגל כך שישפיע באופן חיובי או שלילי.

נכון, תוכניות ריאליטי אינן שבוע נופש בבית הבראה. על כך כבר נכתב מזמן, ואינני חושבת שעוד קיימים צופים תמימים שמאמינים כי יש הנאה רבה בשכשוך בבריכת הוילה בנוה אילן. מה שמשאיר שאלה  שאני נדרשת שוב ושוב לענות עליה: אז למה הם (המשתתפים) עושים לעצמם את זה?

בעבודתי כיועצת לתוכניות ריאליטי קראתי מחקרים בנושא (כן, מפליא, נכתבו הרבה עבודות אקדמיות על זה) ומצאתי את התובנה הכה-לא-מפתיעה שרשמתי בתחילת הטור: תוכניות ריאליטי אינן מזיקות ואינן מועילות כשלעצמן, הכל תלוי באדם, בציפיות איתן הוא מגיע ובעיקר – בתוצאות איתן הוא יוצא משם. את התובנות הללו אף חלקתי בשמחה בכל הזדמנות, עם מועמדים לתוכניות ריאליטי ועם כל מי שהתעניין.

הם מאמינים שיקרה להם משהו נהדר בעקבות ההשתתפות

כמו כל כלי ואמצעי שיש בידינו, האדם הוא, בין היתר, יצור תועלתי. מידת האושר ושביעות הרצון שלו, תלויה במידת התועלת שהוא מפיק מהחוויות, האירועים והמסגרות שהוא משתתף בהן. אז התשובה לשאלה המסקרנת 'מדוע אנשים כה נלחמים להיכנס לתוכניות ריאליטי' היא בדרך כלל פשוטה: הם מאמינים שיקרה להם משהו נהדר בעקבות ההשתתפות. חלק מקווים לזכות ב"קפיצת הדרך", כלומר, לקצר תהליכים ולהגיע מהר יותר לנקודות מתקדמות בקריירה או בחיים – למצוא בת או בן זוג 'שווה', להתפרסם כדי לקדם את מסלולם המקצועי. חלק מקווים לרכוש מקצוע בתעשייה הבידור או התרבות, ואחרים סתם מקווים לעבור חוויה מרגשת ומסעירה. הריגוש עצמו הוא מגנט מושך.

אבל מסקנה אחת חשוב להדגיש: ככל שהציפיות רחוקות מהמציאות, כך גדלה הסכנה לצאת מהתוכניות הללו עם שברון לב. אם את זמרת מוצלחת ואת משתתפת ב-The Voice יש סיכוי שהציפיות שלך יקבלו מענה והחשיפה אכן תתן לך עוד "דחיפה" קטנה בקריירה. אבל אם אין לך שום ניסיון בתעשיית הבידור, תוכנית ריאליטי איננה הדרך לפתוח בקריירה בתחום.

נכון, יש יוצאים מן הכלל, כמו אלירז שדה, שעשה את הבלתי ייאמן והפך לכוכב טלוויזיה ללא כל ניסיון קודם. אבל הוא היוצא מן הכלל, ואילו רבים אחרים שקיוו לחדור לעולם התחרותי והמקצועני של טלוויזיה, בידור או מוזיקה, גילו שתוכנית ריאליטי היא לעתים רחוקות הכלי ההולם לקידום המקצועי.

מועמד שמגיע במטרה כנה להכיר את עצמו, ללמוד משהו על העולם של יחסים בינאישיים, לחוות חוויה קשה ומלמדת, עשוי לצאת מרוצה מהתוכנית

אז מה הציפיות המתאימות? יש תשובה. מועמד שמגיע לתוכנית ריאליטי מתוך מטרה כנה להכיר את עצמו, ללמוד משהו על העולם של יחסים בינאישיים, לחוות חוויה קשה ומלמדת, משהו בין טירונות קרבית לסדנה רבת משתתפים של יחסי אנוש – זה סוג אנשים שלרוב יוצאים מסופקים מהתוכנית.

כפסיכולוגית קלינית שעבדה בכמה תוכניות כאלה, הן במיון והן בליווי, חשוב להדגיש שמעבר לסכסוכים המשפטיים, יש שאלות חשובות יותר, שאלות של אחריות. כשאדם בוחר להיכנס לתהליך כלשהו – ותוכנית ריאליטי היא תהליך מהחזקים והמורכבים שיש – עליו לקחת את מלוא האחריות ללמוד את הפרטים ולהתכונן למה שצפוי. לא מספיק לבחור בגדים יפים וכובע מגניב לפני שנכנסים לבית האח הגדול. מומלץ מאוד לחקור קצת את החווויה, לדעת לקראת מה את/ה הולך, לחשוב על האופי ועל נקודות התורפה שלך, ולתת תשובה כנה – האם זה עלול לפגוע בי? האם אני מתאימ/ה?

שום פסיכיאטר או פסיכולוג אינו יודע עליך יותר ממה שאתה יודע על עצמך. אם אתם יודעים שקשה לכם לחשוף חולשות, להיות מוצג בצורה נלעגת, לריב עם אנשים, לחוות רגשות קשים בפומבי וכדומה, אז תחשבו על זה, תחשבו פעמיים ושלוש, דברו עם חברים, משפחה, עם אנשי מקצוע, לפני שתקלעו את עצמכם לסיטואציה כה מאתגרת.

אין זה הוגן לעשות הכללה ולדבר על "נזקי הריאליטי"

לסיום, אני משיבה לכל העיתונאים שביקשו לראיין אותי וסירבתי – סירבתי בגלל ההנחה המוקדמת שהם הגיעו איתה, כי תוכנית הריאליטי היא מזיקה ומסוכנת. בטור הזה ניסיתי להסביר, כי הנזק, אם ישנו, הוא מאוד צפוי ומאוד תלוי בטיבו של המשתתף, וכך גם לגבי התועלת. לכן, אין זה הוגן לעשות הכללה ולדבר על "נזקי הריאליטי", אלא צריך לבחון מתי ולמי התוכניות הללו מועילות, מתי הן מזיקות, ואולי לפעמים זה גם מועיל וגם מכביד ומאתגר.

אחרי הכל, גם חייל שבוחר להתנדב ליחידה קרבית יודע כי צפויים לו כאבי גב, יבלות ברגליים, עומס נפשי, לילות ארוכים בבוץ ובגשם, שלא לדבר על סיכון חיים. הוא בוחן את עצמו, את חוזקותיו ואת חולשותיו, ומחליט – מתאים לי, או לא מתאים לי.

קריאה נוספת:

נחשף האח הגדול האמיתי: קבלו את "ההפקה" – האלוהים החדש