בשביל רבים מאזרחי העולם, תום מלחמת העולם השנייה הביא להקלה עצומה. כך בוודאי חשו גם מרבית אזרחיה של בריטניה, שבמהלך המלחמה ספגו מהפצצות "הבליץ" של חיל האוויר הגרמני, הפצצות שהביאו למותם של כ-43,000 אזרחים. אלא שההקלה הייתה חלקית בלבד: עם שוך הסערה והתפזרות ערפל הקרבות, בריטניה מצאה את עצמה במציאות כלכלית עגומה שאיימה לרסק את האימפריה.

בנקודה זו מתחיל ספרו של ד"ר צבי גרינברג, "קץ המנדט הבריטי על ארץ ישראל – בין כלכלה קורסת ליומרות מדיניות". הספר מבקש לבחון עד כמה הקרינו שיקולים כלכליים וכספיים על עיצוב מדיניותה של בריטניה במזרח התיכון, ועל עיצוב מדיניותה בארץ-ישראל בפרט, מתום מלחמת העולם ועד להקמת מדינת ישראל.

לפי ספרו של גרינברג, שנות המלחמה דרדרו את מצבה הפיננסי של בריטניה. הדברים הגיעו עד כדי כך שההוצאות הכספיות של בריטניה בעקבות מחויבויותיה מעבר לים פגעו בכלכלה המקומית. אם לא די בכך, לאחר המלחמה בריטניה קיבלה על עצמה מחויבויות נוספות בגרמניה ובארצות שנכבשו מידי הנאצים. תחילה סרבו ראשי הממלכה המאוחדת להכיר בעובדה כי ללא צמצום במחויבויות אלו, ובכלל זה מחויבויותיה בארץ-ישראל, לא תתאפשר התאוששות מהירה במצב הפיננסי. לשיטת גרינברג, הדבר נבע מכך שקובעי המדיניות בבריטניה המשיכו לראות בארצם מעצמה עולמית, וצמצום כוחותיה מעבר לים משמעותו נסיגה מסטטוס זה. שנת 1947 הייתה שנת המהפך. הבריטים התפכחו, והדבר הוביל בין השאר להחזרת שאלת עתידה של ארץ-ישראל לאו"ם ובסופו של דבר לנסיגת הבריטים מארץ-ישראל.

*

כבוגרי מערכת החינוך הישראלית, אנו רגילים לראות את סיום השלטון המנדטורי על ארץ-ישראל במונחים ערכיים, תוצאה של מאבק (צודק?) של היישוב היהודי, הכרה של אומות העולם בכך שישראל היא ביתו של העם היהודי. ואם אף השכלנו והגענו לאקדמיה, אנו מבינים שמדובר בחלק מתהליכים רחבים יותר ומסוף עידן הקולוניאליזם. חידושו של "קץ המנדט הבריטי על ארץ ישראל" הוא בהפניית הזרקור לשיקול קר ומטריאליסטי הרבה יותר – השיקול הכלכלי. או במילות קמפיין הבחירות של נשיא ארה"ב לשעבר, ביל קלינטון, ב-1992: "זו הכלכלה, טמבל!".

כחלק מהסטת המבט מהזווית היהודית, הספר גם מראה כיצד צעדיה של בריטניה לאחר מלחמת העולם השנייה היו חלק ממארג כוחות של יחסים בינלאומיים. בתום המלחמה, הקואליציה המוצלחת בין שלוש בעלות הברית – בריטניה, ברית-המועצות וארצות הברית – התפרקה. חששה של בריטניה לסגת מארץ-ישראל נבע בין השאר משאיפותיה של ברית המועצות לרכוש לעצמה השפעה במזרח התיכון. הדברים הגיעו עד כדי כך שהבריטים חששו שיהודים שיעלו לארץ-ישראל ממדינות תחת השפעה סובייטית יחדירו ליישוב אידיאולוגיה אנטי-בריטית.

משקולת כבדה יותר שהשפיעה על צעדיה של בריטניה במזרח התיכון הייתה ארצות הברית. בשל השפל הכלכלי, בריטניה הייתה תלויה כלכלית בארה"ב, והאחרונה הציבה תנאים לסיוע שלה. הרגשות של הבריטים כלפי ארה"ב היו לכן מעורבים: מחד גיסא הכרת תודה ומאידך גיסא טינה כלפי מעצמת העל החדשה שתפסה את מקומה בראש השולחן. בנוסף, שני נושאים עיקריים עוררו מחלוקות כבדות בין ארצות הברית ובריטניה והעיבו לא אחת על הקשרים ביניהן: שאלת ארץ-ישראל והעקורים היהודים באירופה ומדיניות הנפט במזרח התיכון. כפי שמציין גרינברג, למגינת לבם גילו הבריטים שהמתחרה שלהם על הנפט במזרח התיכון היא לא אחרת מבת בריתם, ארה"ב.

*

מחקרו של גרינברג הוא מחקר מוקפד מאוד וניכר שנעשה לאחר עבודת נמלים סיזיפית ונבירה במבוכי הארכיונים, עד שלעתים הראש מסתחרר מרוב מובאות וציטוטים. עם זאת, נדמה כי גישתו של גרינברג למסמכים ההיסטוריים היא תמימה מדי. ברוב המוחלט של המקרים הוא מביא דברים בשם אומרם מבלי לפקפק או להטיל בהם ספק. הזהירות הזו ניכרת גם כשגרינברג מביא מדבריהם של היסטוריונים שחקרו נושאים אלו לפניו, ואינו מציין מה הוא חושב על כך – הוא מסכים? הם טועים? "ענוותנות" זו קשורה לחיסרון נוסף בעבודתו של גרינברג – הוא כמעט ואינו עורך ניתוחים ופרשנויות של האירועים והממצאים. כמדומני שלדברים יש חשיבות מיוחדת כשעוסקים בהיסטוריה כלכלית: מה המשמעות של כל המספרים הגדולים הללו?

בעיני הפרק המעניין ביותר בספר הוא הפרק התשיעי שעוסק בהנהגת היישוב היהודי והמשבר הפיננסי בבריטניה. ראשית, הספר מראה כי בשעה שבריטניה התמודדה עם אתגרים כלכליים מורכבים, היישוב היהודי נהנה מפריחה כלכלית, בין השאר בשל יבוא הון יהודי רב שהגיע עם העולים לארץ-ישראל. חוזק כלכלי זה אפשר במידה רבה את המאבק היהודי בבריטים – מאבק שהיה לו תג מחיר כלכלי גבוה במיוחד עבור האימפריה המדולדלת. נקודה זו מובילה לנקודה השנייה בפרק שמרתקת עוד יותר: הנהגת היישוב היהודי הייתה מודעת לקשיים הכלכליים של בריטניה וביקשה לנצל זאת בכדי לדחוק את רגלי הבריטים מארץ-ישראל.

בעוד פרק זה הוא די משכנע, שאלת השכנוע של התזה הכללית של הספר מורכבת יותר. לו גרינברג מבקש להראות כי שיקולים כלכליים היו חלק ממערך השיקולים של בריטניה בשנותיו האחרונות של שלטון המנדט בארץ-ישראל, אין ספק שהוא מצליח בכך. אולם בעיני השאלה החשובה יותר היא מה היה המשקל של השיקולים הללו? האם היה להם משקל מכריע? מפי ההיסטוריון אלעזר וינריב למדתי שיש לבחון פעולות היסטוריות דרך מבחן האלמלא. קרי, בנסיבות דנן השאלה היא כזו: האם הבריטיים היו מחזירים את המנדט לאו"ם גם אם לא היו בבור כלכלי?

הספר אינו נותן לכך מענה, וקריאה בספר דווקא מחזקת את המסקנה כי השיקולים הכלכליים לא תפסו מקום נכבד. להפך: נדמה כי השיקולים המוכרים בספרות הם אלו שהכריעו את הכף. שיקולים אלו, שגרינברג מונה אותם בקצרה במבוא, הם תנועת המרי העברי שהתישה את בריטניה החבולה ממלחמת העולם; הרצון למצוא פתרון לבעיית העקורים היהודים ובית לעם היהודי; ובכלל זה עמדותיה של ארה"ב בנושאים אלו, שהיו הרבה יותר פרו-ציוניות. שיקולים כלכליים, ככל שהיו, היו שיקולים מסדר משני.

יתרה מזו: נדמה שגם גרינברג אינו משוכנע בכך לחלוטין, שכן במקומות רבים בספר הוא משתמש בלשון מסויגת. כך, הוא מציין שקדמה להחלטה להעביר את ההכרעה בשאלת ארץ-ישראל לאו"ם כישלון ועדת לונדון (שדנה בעתידה של ארץ-ישראל), וכן החלטה נוספת על אישור כוחות האדם של בריטניה מעבר לים, ומוסיף כי "אין זה מופרז להניח שסמיכות קבלת שתי ההחלטות אינה מקרית"; בהמשך הוא כותב "ההחלטה על נסיגה בריטית משטחה של ארץ ישראל התקבלה, אמנם, בעקבות המלצת הרוב בדוח הוועדה המיוחדת של האו"ם, אך סביר מאוד כי היא התקבלה גם על רקע המשבר הפיננסי החמור"; וכן במקום אחר הוא אומר: "גם במקרה זה סביר ששיקולים כלכליים עמדו לנגד עיניהם של השרים" (ההדגשות שלי). המילה המנחה אצל גרינברג היא אם כן: סבירות.

בעולם המשפט מקובלת המימרא (בווריאציות שונות) "סמכות לחוד וסבירות לחוד" – קרי יש הבחנה האם פעולה מנהלית מסוימת נעשתה בסמכות, ושאלה אחרת היא האם הפעולה היא סבירה. בפרפרזה על המימרא הזאת, כמדומני שעל התזה של גרינברג ניתן לומר "סבירות לחוד, וראיות היסטוריות לחוד". לא כל מה שהוא סביר בעיני גרינברג עומד בקריטריונים מחמירים יותר של ראיות היסטוריות. האם גרינברג הצליח להוכיח כי שיקולים כלכליים השפיעו על נסיגת הבריטים מארץ-ישראל? מסופקני.

קץ המנדט הבריטי על ארץ ישראל – בין כלכלה קורסת ליומרות מדיניות • צבי גרינברג • רסלינג הוצאה לאור • 2019 • 323 עמ'