שלושה סיפורים שונים על אותה משטרה, משבוע אחד:

באמצע השבוע קפצתי לבקר באחת מתחנות המשטרה בצפון הארץ. מבנה חדיש ומצוחצח, בליבו של ישוב ערבי שסיפק בעשורים האחרונים לא מעט ידיעות למדורי הפלילים. 80 אחוז מהשוטרים ערבים, 20 אחוז יהודים. כולם ביחד מנסים להתנהל במציאות הבלתי אפשרית של יותר מדי אמל"ח, במקום עם צפיפות אוכלוסין גבוהה מדי, ושנות הזנחה ציבורית ארוכות מדי. זה היה מפגש לא מתוכנן שבו ראיתי אנשים טובים, שמנסים לבצע את העבודה הכמעט בלתי אפשרית שלהם, ולחזור הביתה (לך תדע באיזו שעה) – בשלום.

הרושם החיובי הזה נמחה כלא היה ביום שישי, אל מול התמונות שהחלו לזרום ברשת החברתית מההפגנה באום אל פאחם. שועלי הפגנות וותיקים צוחקים שיש מדרג לאלימות המשטרה: הפגנות רגילות (מורים, נכים וכיוצא בזה) ואז יש הפגנות של אתיופים וחרדים, שם האגרוף קפוץ הרבה יותר ואז ההפגנות של ערביי ישראלי, ואת האלימות הקשה ביותר סופגים בשטחים. בין אם מדובר בהומור שחור השמור למי שבילו יותר מדי זמן בצמתים, או בין אם זו הכללה גסה, אין ספק שגם לצוות דוברים מוכשרים ביותר יהיה קשה לדברר ולהצדיק את התמונות מאום אל פאחם. ללא שום אלימות מצד המפגינים מישהו החליט שמכת"זית בואש, רימוני הלם וכדורי גומי הם הדרך לנהוג באוכלוסייה של אזרחים שיצאו להפגין, ביניהם לא מעט נשים, ילדים וזקנים. על ההתנהלות הכושלת והמבישה הזאת, כולנו נשלם. אל דאגה, בשישי הקרוב יהיו במקום כבר מצלמות של התקשורת הממסדית מה שמיד יוריד את מפלס האלימות – השאלה עד מתי.

ובניגוד מוחלט למה שקרה באום אל פאחם – דווקא ההפגנה בבלפור במוצ"ש, הסתיימה ללא עצרים וללא אלימות, זה השבוע השלישי ברציפות.

השבוע ה-36 למחאת בלפור, נחתם אמש בנוכחותם של 3650 מפגינים. כ-1200 מתוכם התייצבו בגשר המייתרים בכניסה לעיר, משם יצאה התהלוכה לבלפור.

היו תחפושות, היו שירי מחאה שנוצרו במיוחד עבור פורים, והיה הגרעין הקשה והקבוע של סיירת המחאה: משפחות, צעירים, זוגות, בודדים וסבא וסבתא גאים שלמרות שנולד להם נכד חדש בשבת, התייצבו עם נכד אחר, כמידי מוצ"ש.

כאמור, זה היה השבוע השלישי שבו משטרת ירושלים, הניחה למפגינים לבצע את החובה האזרחית שלהם לשיטתם. מחסומי הלחץ שהיוו נקודת רתיחה ליותר מדי חיכוכים בעבר, נעלמו, מה שגרר נוכחות מצומצמת יותר של שוטרים. החסימה של הרחובות התבצעה על ידי ניידות, מה שהתגלה כהרבה יותר יעיל. גם התהלוכה, שאינה מלווה על ידי המשטרה, מוכיחה שכשהמשטרה לא מתערבת ומאפשרת למחאה להיות, הכל עובר חלק, מהר, צירי התנועה נפתחים תוך כמה דקות ופשוט אין עימותים. חבל רק ששני הסמויים שליוו את התהלוכה, נעלמו דווקא בשלב שבו השליכו על המפגינים ביצים. למי שממש אכפת, הבינין והקומה ברחוב קינג ג'ורג', מוכרים וידועים למפגינים.

השורה התחתונה היא שאחרי יותר מדי שבועות רווי אלימות מיותרת, ללא נוכחות של דורון ידיד ברקע – נדמה היה לפחות על סמך שלושת השבועות האחרונים שמשטרת ישראל, למדה כיצד להתנהל מול מפגינים שאינם נוקטים בשום סוג של אלימות. כמה השורה התחתונה הזאת תחזיק מעמד – יגידו ימים, אבל שמפניה וורודה או לא, אני הייתי ממתינה אתה.