פסטיבל אפוס לסרטי אמנות חוזר לאולמות הקולנוע של מוזיאון ת"א:5-8.5.2021

פסטיבל אפוס ה-12 יהיה פסטיבל הקולנוע הראשון שיחזור לאולמות באופן פיזי עם מגוון סרטים חדשים על תופעות תרבותיות, אמנים ייחודיים, תיאטרון בכפרים בניגריה, רקדן סורי שבורח למערב ואמני אוונגרד מהפכניים. יהיה גם סרט המספר את שלא סופר על חייה של מרינה אברמוביץ

פסטיבל אפוס לסרטי אמנות חוזר לאולמות הקולנוע של מוזיאון ת"א:5-8.5.2021

פסטיבל אפוס ה-12 יהיה פסטיבל הקולנוע הראשון שיחזור לאולמות באופן פיזי עם מגוון סרטים חדשים על תופעות תרבותיות, אמנים ייחודיים, תיאטרון בכפרים בניגריה, רקדן סורי שבורח למערב ואמני אוונגרד מהפכניים. יהיה גם סרט המספר את שלא סופר על חייה של מרינה אברמוביץ

לפני שנה ב-14.3.2020, הזדמנה לי אפשרות לחוות פתיחת פסטיבל ונעילתו בו זמנית. פסטיבל אפוס ה-11 ננעל בערב הפתיחה שלו בגלל התפשטות מגיפת הקורונה. אחרי כמה ימים החליטו מפיקי הפסטיבל להעלות את סרטי הפסטיבל לפלטפורמת האונליין החדשה שלהם והיה לפסטיבל האונליין הראשון בארץ. השנה, הפסטיבל ייפתח שוב לצפייה פיזית באולמות מוזיאון ת"א וכן בסינמטק ת"א.

מיקי לרון, מנהלת הפסטיבל מסבירה כי "בעקבות השנה המאתגרת שממנה למדנו הרבה מאוד, החלטנו גם להקרין, במחווה נרגשת לקולנוע הישראלי, סרטים ישראליים מתוך אוצרות הסרטים על האמנויות השונות שהוקרנו ושודרו בעבר בארץ. ברור לנו שעבור הרבה אנשים – בוודאי הצעירים יותר, שלא זכו לצפות בהם בהקרנה המקורית – הם למעשה סרטים חדשים. סרטים אלה יוקרנו בסינמטק תל אביב". כמו כן, כמידי שנה, תיערך תחרות הסרטים הקצרים של יוצרים שונים, בתחומי הדוקו, העלילה והאנימציה.

לפסטיבל אפוס במוזיאון תל אביב נבחרו, סרטים על תופעות תרבותיות, על אמנים ייחודיים ומעוררי השראה ועל אמנים הפועלים בסביבה עוינת, סרטים על תיאטרון בכפרים מוזנחים בניגריה ועל רקדן סורי שבורח מהריסות דמשק למערב; על מהפיכת התרבות בסין, על אלפרדו ז'אר שנרדף ע"י המשטר בצ'ילה ועל אמני אוונגרד שנמלטו מברית המועצות; וגם סרטים על אמנים מוכרים.

הנה כמה המלצות מה לראות:

\\ סרטי אמנות פלסטית

סרט הפתיחה: מרינה אברמוביץ': מברווזונת לברבור המפגש של מתעד האמנות הבריטי אלן ינטוב והאמנית הסרבית מרינה אברמוביץ', עומד בלב ליבו של הסרט הזה, שמביא את סיפור חייה, אבל כדרכו של ינטוב, עוסק במפגש עצמו. ינטוב, מתעד מנוסה, הוא חלק בלתי נפרד מהסרט ונדמה שהוא רוצה שהמפגש עצמו יביא את אברמוביץ' כפי שלא ראינו אותה.

עד שיעלם האור רודני אוונס, במאי סרטים אמריקאי, מתמודד עם העיוורון שהולך ומשתלט על עיניו, בהתבוננות אמיצה בעצמו ובאמנים נוספים שעיוורון תקף אותם. הטרגדיה של האנשים שאוונס משרטט במצלמתו, היא שלא נולדו עם העיוורון, אלא שהתגלתה בגופם מחלה שהולכת ומנוונת את עיניהם. אבל זהו סרט שחף מכל טרגיות. כל האנשים שסיפוריהם מובאים בסרט, אינם מרחמים על עצמם.

\\ סרטי אמנות מחאה

האביב של בייג'ינג 47 דקות של סרט צילום שהוסתר במשך עשרות שנים עומדים במרכזו של הסרט הזה ומביאים תיעוד נדיר של אמנות ומחאה בסין. האביב של בייג'ינג הגיע אחרי מותו של מאו דזה-דונג ב-1976 ואחרי עשר שנים של "מהפכת התרבות", שבה הדיכוי והאכזריות שהפעילו השלטונות ו"המשמרות האדומים" כללו גם רדיפה של כל גילוי עצמאי של אמנות ותרבות. אלא שה"אביב" הזה ארך פחות משלוש שנים, ו"קיר הדמוקרטיה", העומד בלב הסרט, שרד רק כשנה.

\\ סרטי מחול

נכתב על מים הסרט עוסק בהתמודדות של כוריאוגרפים עם המפגשים האינטימיים שנוצרים בינם ובין הרקדנים, ולמרות שהוא כביכול סרט עלילתי, ברור שהוא לפחות נוגע בתיעודי: גם השחקנים האחרים בסרט הם אנשי מחול, המתמודדים עם סוגיות אלה בשגרת יומם, ובמאי הסרט הוא הכוריאוגרף השבדי פונטוס לידברג, שגם מופיע כאחת הדמויות בסרט.

מעבר לצעדיי שלי סיפורם של חמישה רקדנים שיצאו אל לואנדה, בירת אנגולה, כדי לרקוד בלהקת המחול העכשווי הלאומית, ושל הלהקה כולה. זוהי להקה המשלבת בין ריקודים מסורתיים לבין מחול מודרני, לצד השראות מבלט קלסי. הסרט עוקב אחר הרקדנים כאשר הם משתמשים באביזרים ותלבושות מסורתיים, לומדים צעדים מיוחדים ותזוזות אגן מסוגננות, ובאותה עת גם מתאמנים לצד בר הבלט המערבי המוכר. במהלך העבודה מתערבבים הישן והחדש, ולעתים עולים גם הניגודים על פני השטח: ניגודים בין עתיק למודרני, בין הריקוד הטבעי והחופשי של הכפר המסורתי לבין הכללים והמשמעת של העירוניות העכשווית.

\\ סרטי קולנוע על קולנוע

פליני לנצח הבמאי יוג'ניו קאפוצ'יו היה נער ברימיני כשפליני צילם שם, וזכה להכיר אותו. כשהפך סטודנט וסיים את לימודי הקולנוע הצטרף כעוזר להפקת "ג'ינג'ר ופרד". בהיותו איטלקי שמכיר היטב את המקומות שמהם פליני בא, הוא חוזר אליהם, בראש וראשונה אל רימיני, שנדמה שעוד לא לגמרי סולחת לו על הגרסה הקולנועית של העיר שיצר ב"זכרונות" המופלא, וגם אל אולפני צ'ינצ'יטה, וכמובן – אל אנשים שעבדו לצידו: כותבים, מעצבים, אשתו ג'ולייטה מסינה ושחקנים אחרים.

\\ סרטי אדריכלות

האדם שמאחורי האדריכל – יורן אוטזון יורן  אוטזון זכה לתהילת עולם בזכות בית האופרה של סידני – המבנה המרשים דמוי הקונכיות, שאותו תכנן כשהיה בן 38 בלבד. אלא שאותו מבנה גם העיב על כל חייו של האדריכל המבריק. הבנייה נתקלה בקשיים ולוותה בוויכוחים ובהפגנות, אוטזון נאלץ לפרוש מהפרוייקט והמבנה הושלם בלעדיו. בהמשך חייו זכה לפרסים ולהכרה בעולם כולו, אך התקשה לקבל פרוייקטים לתכנון.

\\ סרטי תיאטרון

התיאטרון של גברת F הגברת F מעלה הצגה בשכונת עוני – עוני נורא – בלב לאגוס. במהלך החזרות עליה לשכנע את הנשים לעמוד מול הגברים שבקהל ולהעז, בפעם הראשונה בחייהן, להסתכל להם בעיניים. בעתיד, היא מאמינה, הן יאזרו עוז לעשות זאת גם בחיים ואפילו לומר לגברים מה הן חושבות.

\\ סרטי מוזיקה

חשמל זורם בכפות ידיהן בהנחייתה של לורי אנדרסון, עובר הסרט בכל התחנות החשובות של המוסיקה האלקטרונית, גילויים ופיתוחם של מכשירים חדשים, שכלולו של הסאונד, השפעתה העצומה על מוסיקה בת זמננו והשינוי הדרמתי שחל בהפקת מוסיקה בעקבות כל הגילויים הללו. צפוף שם באוזן, ומתברר שהכל בזכות נוכחות נשית מלאת עוצמה.

\\ סרטי "המילה הכתובה"

אימוג'י שפה חדשה האימוג'י מזמן הפך לחלק בלתי נפרד מהקומוניקציה היומיומית של כולנו, אבל מאיפה הוא צמח, מי פילס לו את הדרך, למה זה קרה, והעיקר – איך הופכים אימוג'י חדש לחלק מתפריט הציורים שיש בכל טלפון? הסרט עוקב אחר שלושה סיפורים של אנשים מרחבי העולם, חדורי שליחות להוסיף אימוג'י לתפריט הטלפוני, שבלעדיו הם חושבים ששפת התמונות אינה שלימה.

הפסטיבל יתקיים בתאריכים 5.5-8.5.2021 במוזיאון ת"א. הקרנות סרטי הסינמטק שבתכנייה, תתקיימנה בסינמטק ת"א.

מידע וכרטיסים באתר פסטיבל אפוס

לפני שנה ב-14.3.2020, הזדמנה לי אפשרות לחוות פתיחת פסטיבל ונעילתו בו זמנית. פסטיבל אפוס ה-11 ננעל בערב הפתיחה שלו בגלל התפשטות מגיפת הקורונה. אחרי כמה ימים החליטו מפיקי הפסטיבל להעלות את סרטי הפסטיבל לפלטפורמת האונליין החדשה שלהם והיה לפסטיבל האונליין הראשון בארץ. השנה, הפסטיבל ייפתח שוב לצפייה פיזית באולמות מוזיאון ת"א וכן בסינמטק ת"א.

מיקי לרון, מנהלת הפסטיבל מסבירה כי "בעקבות השנה המאתגרת שממנה למדנו הרבה מאוד, החלטנו גם להקרין, במחווה נרגשת לקולנוע הישראלי, סרטים ישראליים מתוך אוצרות הסרטים על האמנויות השונות שהוקרנו ושודרו בעבר בארץ. ברור לנו שעבור הרבה אנשים – בוודאי הצעירים יותר, שלא זכו לצפות בהם בהקרנה המקורית – הם למעשה סרטים חדשים. סרטים אלה יוקרנו בסינמטק תל אביב". כמו כן, כמידי שנה, תיערך תחרות הסרטים הקצרים של יוצרים שונים, בתחומי הדוקו, העלילה והאנימציה.

לפסטיבל אפוס במוזיאון תל אביב נבחרו, סרטים על תופעות תרבותיות, על אמנים ייחודיים ומעוררי השראה ועל אמנים הפועלים בסביבה עוינת, סרטים על תיאטרון בכפרים מוזנחים בניגריה ועל רקדן סורי שבורח מהריסות דמשק למערב; על מהפיכת התרבות בסין, על אלפרדו ז'אר שנרדף ע"י המשטר בצ'ילה ועל אמני אוונגרד שנמלטו מברית המועצות; וגם סרטים על אמנים מוכרים.

הנה כמה המלצות מה לראות:

\\ סרטי אמנות פלסטית

סרט הפתיחה: מרינה אברמוביץ': מברווזונת לברבור המפגש של מתעד האמנות הבריטי אלן ינטוב והאמנית הסרבית מרינה אברמוביץ', עומד בלב ליבו של הסרט הזה, שמביא את סיפור חייה, אבל כדרכו של ינטוב, עוסק במפגש עצמו. ינטוב, מתעד מנוסה, הוא חלק בלתי נפרד מהסרט ונדמה שהוא רוצה שהמפגש עצמו יביא את אברמוביץ' כפי שלא ראינו אותה.

עד שיעלם האור רודני אוונס, במאי סרטים אמריקאי, מתמודד עם העיוורון שהולך ומשתלט על עיניו, בהתבוננות אמיצה בעצמו ובאמנים נוספים שעיוורון תקף אותם. הטרגדיה של האנשים שאוונס משרטט במצלמתו, היא שלא נולדו עם העיוורון, אלא שהתגלתה בגופם מחלה שהולכת ומנוונת את עיניהם. אבל זהו סרט שחף מכל טרגיות. כל האנשים שסיפוריהם מובאים בסרט, אינם מרחמים על עצמם.

\\ סרטי אמנות מחאה

האביב של בייג'ינג 47 דקות של סרט צילום שהוסתר במשך עשרות שנים עומדים במרכזו של הסרט הזה ומביאים תיעוד נדיר של אמנות ומחאה בסין. האביב של בייג'ינג הגיע אחרי מותו של מאו דזה-דונג ב-1976 ואחרי עשר שנים של "מהפכת התרבות", שבה הדיכוי והאכזריות שהפעילו השלטונות ו"המשמרות האדומים" כללו גם רדיפה של כל גילוי עצמאי של אמנות ותרבות. אלא שה"אביב" הזה ארך פחות משלוש שנים, ו"קיר הדמוקרטיה", העומד בלב הסרט, שרד רק כשנה.

\\ סרטי מחול

נכתב על מים הסרט עוסק בהתמודדות של כוריאוגרפים עם המפגשים האינטימיים שנוצרים בינם ובין הרקדנים, ולמרות שהוא כביכול סרט עלילתי, ברור שהוא לפחות נוגע בתיעודי: גם השחקנים האחרים בסרט הם אנשי מחול, המתמודדים עם סוגיות אלה בשגרת יומם, ובמאי הסרט הוא הכוריאוגרף השבדי פונטוס לידברג, שגם מופיע כאחת הדמויות בסרט.

מעבר לצעדיי שלי סיפורם של חמישה רקדנים שיצאו אל לואנדה, בירת אנגולה, כדי לרקוד בלהקת המחול העכשווי הלאומית, ושל הלהקה כולה. זוהי להקה המשלבת בין ריקודים מסורתיים לבין מחול מודרני, לצד השראות מבלט קלסי. הסרט עוקב אחר הרקדנים כאשר הם משתמשים באביזרים ותלבושות מסורתיים, לומדים צעדים מיוחדים ותזוזות אגן מסוגננות, ובאותה עת גם מתאמנים לצד בר הבלט המערבי המוכר. במהלך העבודה מתערבבים הישן והחדש, ולעתים עולים גם הניגודים על פני השטח: ניגודים בין עתיק למודרני, בין הריקוד הטבעי והחופשי של הכפר המסורתי לבין הכללים והמשמעת של העירוניות העכשווית.

\\ סרטי קולנוע על קולנוע

פליני לנצח הבמאי יוג'ניו קאפוצ'יו היה נער ברימיני כשפליני צילם שם, וזכה להכיר אותו. כשהפך סטודנט וסיים את לימודי הקולנוע הצטרף כעוזר להפקת "ג'ינג'ר ופרד". בהיותו איטלקי שמכיר היטב את המקומות שמהם פליני בא, הוא חוזר אליהם, בראש וראשונה אל רימיני, שנדמה שעוד לא לגמרי סולחת לו על הגרסה הקולנועית של העיר שיצר ב"זכרונות" המופלא, וגם אל אולפני צ'ינצ'יטה, וכמובן – אל אנשים שעבדו לצידו: כותבים, מעצבים, אשתו ג'ולייטה מסינה ושחקנים אחרים.

\\ סרטי אדריכלות

האדם שמאחורי האדריכל – יורן אוטזון יורן  אוטזון זכה לתהילת עולם בזכות בית האופרה של סידני – המבנה המרשים דמוי הקונכיות, שאותו תכנן כשהיה בן 38 בלבד. אלא שאותו מבנה גם העיב על כל חייו של האדריכל המבריק. הבנייה נתקלה בקשיים ולוותה בוויכוחים ובהפגנות, אוטזון נאלץ לפרוש מהפרוייקט והמבנה הושלם בלעדיו. בהמשך חייו זכה לפרסים ולהכרה בעולם כולו, אך התקשה לקבל פרוייקטים לתכנון.

\\ סרטי תיאטרון

התיאטרון של גברת F הגברת F מעלה הצגה בשכונת עוני – עוני נורא – בלב לאגוס. במהלך החזרות עליה לשכנע את הנשים לעמוד מול הגברים שבקהל ולהעז, בפעם הראשונה בחייהן, להסתכל להם בעיניים. בעתיד, היא מאמינה, הן יאזרו עוז לעשות זאת גם בחיים ואפילו לומר לגברים מה הן חושבות.

\\ סרטי מוזיקה

חשמל זורם בכפות ידיהן בהנחייתה של לורי אנדרסון, עובר הסרט בכל התחנות החשובות של המוסיקה האלקטרונית, גילויים ופיתוחם של מכשירים חדשים, שכלולו של הסאונד, השפעתה העצומה על מוסיקה בת זמננו והשינוי הדרמתי שחל בהפקת מוסיקה בעקבות כל הגילויים הללו. צפוף שם באוזן, ומתברר שהכל בזכות נוכחות נשית מלאת עוצמה.

\\ סרטי "המילה הכתובה"

אימוג'י שפה חדשה האימוג'י מזמן הפך לחלק בלתי נפרד מהקומוניקציה היומיומית של כולנו, אבל מאיפה הוא צמח, מי פילס לו את הדרך, למה זה קרה, והעיקר – איך הופכים אימוג'י חדש לחלק מתפריט הציורים שיש בכל טלפון? הסרט עוקב אחר שלושה סיפורים של אנשים מרחבי העולם, חדורי שליחות להוסיף אימוג'י לתפריט הטלפוני, שבלעדיו הם חושבים ששפת התמונות אינה שלימה.

הפסטיבל יתקיים בתאריכים 5.5-8.5.2021 במוזיאון ת"א. הקרנות סרטי הסינמטק שבתכנייה, תתקיימנה בסינמטק ת"א.

מידע וכרטיסים באתר פסטיבל אפוס

כתבות אחרונות באתר

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן