בית המשפט העליון פסק הבוקר (חמישי) כי אישה שבגדה בבעלה זכאית למחצית הזכויות בביתם המשותף ובכך הפך את החלטת בית הדין הרבני הגדול ש"העניש" אותה על בגידתה ופסק כי לאישה אין זכויות על הרכוש בין היתר בשל בגידתה בעלה בטרם גירושיה ממנו.
בתום דיון בהרכב מורחב של 9 שופטים, פסקה נשיאת העליון אסתר חיות כי "המבקשת זכאית למחצית הזכויות בבית המגורים שבו התגוררה עם בן זוגה במשך כ-20 שנה עד למועד הגירושין".
בפירוט פסק הדין התריעה השופטת חיות כי חובת בתי הדין הרבניים היא לפסוק בענייני רכוש על פי הדין האזרחי נקבעה בפסק דין בבלי לפני יותר מעשרים שנה ולא על פי ההיבט הדתי.
מנכ"לית עמותת "מבוי סתום", עורכת הדין אורית להב שבקשתה להצטרף כצד לדיון נדחתה, ברכה על פסק הדין ואמרה כי היא "שמחה שהפרשה הזאת הגיעה לסיומה. אנו, והארגונים השותפים לנו, נמשיך לעמוד על המשמר ולבחון את פסיקת של בתי הדין הרבניים".

מדובר בבני זוג שנשאו זו לזה בשנת 1982 ולהם שלושה ילדים בגירים. לאחר למעלה משלושים שנות נישואין, בפברואר 2013, הגיש הבעל תביעת גירושין לבית הדין הרבני האזורי בה כרך את ענייני הרכוש. בין יתר עילות הגירושין טען הבעל כי מספר חודשים טרם הגשת הבקשה בגדה בו אשתו עם אחר. בית הדין הרבני בחיפה חייב את האישה לקבל גט, אך זו סירבה והגישה עתירה לעליון.
במסגרת העתירה הגיעו הצדדים להסכמה שקיבלה תוקף של החלטה, לפיה האישה תסכים להתגרש מבעלה ותעזוב את בית המגורים "מבלי שהדבר ישתמע כהוא זה כוויתור על תביעתה לזכויות בבית" וכי עניין הרכוש יידון "בהתאם לחוק ולהלכה הפסוקה". סופו של דבר בני הזוג התגרשו בהסכמה, אך המשיכו להתדיין בנושא הרכוש בבית הדין הרבני אזורי בחיפה.
בבסיס טענות האישה מדובר בקשר זוגי עליו חל חוק יחסי ממון הקובע כי במועד סיום הנישואין זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שוויים של כלל נכסי בני הזוג, למעט נכסים שהיו למי מבני הזוג ערב הנישואין או שאותם קיבל מי מהם במתנה או בירושה בתקופת הנישואין. בית הדין האזורי פסק כי על בני הזוג לחלוק את הרכוש אך הבעל ערער בפני בית הדין הרבני הגדול שפסק והפך את החלטת בית הדין בחיפה על פיה וקבע כי לאישה לא מגיעה הזכות לרכוש בשל בגידתה.

שופטי העליון הפכו את החלטה זו ופסקו כי לא ניתן לשלול את הזכות בנכס ובפרט – כי "אי-נאמנות מינית ואף אשם בלעדי בפירוק הנישואין אינם מהווים נסיבות שיש בכוחן לשלול מאחד מבני הזוג זכויות שהתגבשו ברכוש הזוגי". שופטי הרוב, הנשיאה אסתר חיות; המשנה לנשיאה חנן מלצר והשופטים ניל הנדל; השופט עוזי פוגלמן; יצחק עמית והשופטת דפנה ברק-ארז סברו כי יש לבטל את פסק דינו של בית הדין הרבני הגדול, אשר נסמך בהחלטתו על טענת הבעל כי מספר חודשים טרם סיום נישואיהם בגדה בו אשתו עם אחר.
בהחלטתם קבעו שופטי הרוב כי יש להשיב על כנו את פסק דינו של בית הדין הרבני האזורי, אשר שמע את הראיות בתיק וקבע פה אחד כי במשך 30 שנות נישואיהם של בני הזוג קנתה האישה זכויות בבית מגוריהם מכוח הלכת השיתוף הספציפי.
כאמור, שופטי הרוב הדגישו, בין היתר, את החשיבות בהימנעות משקילת שיקולי אשם בעת חלוקת הרכוש, ואת הבעייתיות שבשלילת שיתוף שהתגבש בשל אירוע דוגמת אי נאמנות מינית שהתרחשה לאחר הנישואים. השופטים דחו  בכך גם את טענת הבעל כי שאלת הנאמנות המינית גם אם לא הותנתה מראש ובמפורש, איננה משפיעה כהוא זה על זכויות האישה ברכושה.
בפסק דינה אף הבהירה נשיאת העליון והבהירה את הצורך שנוצר בנסיבות העניין להעמיד את הלכת השיתוף הספציפי (הלכה לפיה לכל אחד מבני הזוג מגיעה הזכות על מחצית מהרכוש המשותף שהצטבר לאחר הנישואים) על מכונה ולפזר את העמימות שהייתה עלולה להיווצר בעקבות פסק דינו של בית הדין הרבני הגדול שהתפתל בפסק הדין ורמז בבירור כי הבגידה שללה את זכות האישה למחצית מהרכוש, גם אם כי לא קבע כך במפורש.