הפסנתרן יבגני קיסין חוגג את יום הולדתו ה-50 ברסיטל במסגרת הסדרה הבינלאומית ע"ש אליין וסר ג'יימס וולפנזון,  מרכז הקונגרסים הבינלאומי, בנייני האומה, ירושלים, 7.10.2021

את הטוקאטה והפוגה ברה מינור של באך (רי"ב 565) פתח הפסנתרן עטור הפרסים יבגני קיסין בקצב מהיר, בחרישיות, ובלי להטעים אף צליל. הכול היה בפרופורציה קלאסית – גם ההאטות. שמעו את הפרדת הקולות בבהירות. יפה במיוחד הייתה הירידה לפיאנו פתאומי.

הוא קצת האט מדי ושמעו את הריחוף על הצלילים הגבוהים של הפסנתר. זו הייתה  פרשנות רומנטית לבאך. שמעו תמיד את הקול הראשי ואת כל הקולות בטוקאטה.  את נגינתו של קיסין אפיינה זרימה נהדרת: יד שמאל, הייתה עולם ומלואו – קתדרלה של צלילים, מרשימה ומלאת 'קפיציות'.

את נגינתו אפיינה נוכחות של צליל עם תהודה שהפיק מהפסנתר, ונדמה היה כאילו הוא מנגן על עוגב ולא על כלי פטישים. שתי הידיים חיקו את צליל המפוח של העוגב. כשניגן מעל הדו מרכזי – בחלק העליון של הפסנתר  –  הוא ריחף. יפה הייתה הירידה לפיאנו פתאומי ומלא מסתורין. קיסין הפגין שליטה על כל המקלדת. הוא ניגן במהירות אבל בצליל מלא עם אחיזה. חסרו קצת גוונים ובניית מתח ובעיקר חסרה שירתיות. אבל נגינתו הייתה מהורהרת. יד שמאל נשמעה קצת מתכתית בנגינתו.

את פרק האדג'יו בסי מינור של מוצרט (ק' 540) ניגן  קיסין לאט אבל עם פיאנו פתאומי שהוסיף גוון של עדינות. ובכל זאת שמעו פה סימפוניה שלמה של מסע מאד לירי על הפסנתר. יד שמאל הייתה נהדרת אבל חסרו התרפקות והצללות.

בעיקר בלטו בנגינתו פשטות וסיומות עגולות נהדרות. ניתן היה לשמוע את הסערה ביד שמאל, סערה שהתאדתה באורח מופלא ביד ימין. העדינות בה ניגן הייתה מרשימה. הדיאלוג בין שתי הידיים היה מלא הבעה: לכל שאלה ביד שמאל היה מענה ביד ימין. ועם זאת חסרו הובלה ובניית מתח, ודומה היה שהביצוע קצת 'הולך לאיבוד' וטכני מדי.  הצלילה לפיאנו לעומת זאת הייתה נהדרת. אך כל החזרות המוצרטיות נוגנו באוניפורמיות. חסרה הבעה 'מלאכית' מוצרטית. מה שהפריע הוא בעיקר השימוש הנדיב בפדל והעובדה שניגן את החזרות מצוות אנשים מלומדה. חסר היה צליל עם נוכחות, הגם שהיה מעט  ריחוף ביד שמאל. מה שהרשים הוא הדרמה השלמה ביד שמאל. אך חסרו קונדסות וליריות ולכן הביצוע נשמע סתמי קמעא.

את הסונטה מס' 31 בלה במול מז'ור של בטהובן (אופ' 110) ניגן הסולן בריחוף מופלא ביד ימין, ויחד עם זאת גם בסערה מהורהרת מופלאה, – אך חסרו ליריות והבעה. את הפרק הפותח (מודראטו קנטבילה) ניגן בלגאטו אצבע מרשים אך רק ביד שמאל היו מעט הצללות והתרגשות. קיסין הקפיד על נגינת החזרות הבטהובניות אך ללא גיוון. הסולן ניגן אותן מעט ביובש ובצליל רועם קמעא. הפדל הנדיב לא יכול לבוא במקום לגאטו – וכך נשמע קטוע וחסר רצף. מתכתי מעט. הירידה לפיאנו הייתה מופלאה ויד שמאל הייתה נהדרת ועם קורטוב מתח. אך הוא ניגן יותר 'אחד על אחד' בלי להמריא.

את פרק האלגרו ניגן במתינות עם דגשי פתע כנדרש – כאשר מיהר ניגן מעבר ליכולת שלו וחסרו מנגינתו צליל מלא וגיוון. את פרק האדג'יו ניגן עם קו ארוך ועם מהירויות וקו שבין התווים. יד שמאל הייתה כאן מעט חיוורת. ביד ימין ניגן בצליל קצת מתכתי. רק בהמשך ניגן בהתאדות יפה.

את הפוגה ניגן בפשטות נטולת התלהמות – שמעו בשקיפות את כל קולות הפוגה גם ביד שמאל. לא הייתה מלודרמה – ואפשר היה ליהנות מירידה לפיאנו פתאומי מצמרר. בהמשך ניגן בליריות. יפה במיוחד הייתה ההתרפקות ו'התאדות' ביד ימין. הוא ניגן את הפוגה בזרימה ומשחקיות.

כהדרן בחר לנגן את הסונטה המוצרטית בדו מז'ור תוך הקפדה על מבנה קלאסי ברור ונביעה הכרחית של פרק אחד ממשנהו: לא היה אף צליל מקרי – הכול נוגן פרי מחשבה תחילה.

את המזורקה הראשונה של שופן ניגן קיסין בזרימה ובליריות מדובבת וירידה לפיאניסימו מרטיט.  השקיפות המהורהרת הייתה מעוררת התפעמות. היד השמאלית הייתה מאד לירית. גם ההתאדות הייתה יפה. הכול היה מנוקד ומלא חן. גם ה'מיני סערה' ביד שמאל.

את המזורקה השלישית ניגן הסולן במשחקיות מעודנת ומנוקדת כאשר יד שמאל מלאת הבעה לירית. הכול  נוגן בתנועה מתמדת. הירידה לפיאנו פתאומי הייתה מלאת קסם וכך גם ההעפלה לפורטה.

את הפולונז בריליאנט ביצע קיסין בנגינה מאד סוחפת ביד שמאל ובריחוף ביד ימין.  הבנייה של המתח הייתה מרשימה, וכמוה גם ההתנגשות. יד ימין 'התגברה' על הסערה ביד שמאל. הוא לא גיוון את החזרות אבל העפיל  בדינמיקה. הרובאטו שלו היה במקומו משום שאחריו יד ימין ריחפה במורד הסולמות.

העלייה לצליל שחוזר על עצמו וההתהוללות בפרק הפרסטו הייתה כובשת.  מיד אחר כך 'התפרץ'  הוולס. קיסין ניגן  בשקיפות בהירה.  הוא פתח את הוולס ב'שקיעה', ובהדרגה החל לקפץ. היו   סערות מעגליות בתוך הפסנתר וריחוף בנון-לגאטו  מנוקד. כאן הוא ניגן מרתק וחי.

במיטבו היה קיסין בהדרן של הסונטינה בדו מז'ור של מוצרט אותה פתח בנגינה מרתקת וסיים בנגינה  סתמית. את האטיוד בלה מז'ור פרי עטו של שופן ניגן קיסין ברגש ובסערה. את הנוקטורנו בלה מז'ור ניגן בשמאלציות מבורכת.

היה זה מפגש עם כישרון מעורר התפעמות.