מי שיבקר כעת במוזיאון חיפה לאמנות, יבחין בשמחה למתיחת הפנים שעברה מבואת הכניסה. החלל החדש פתוח ורחב והחלונות ההיסטוריים נחשפו והם מביאים את מראות הרחוב פנימה. עיר הנמל חיפה, והרב תרבותיות שבה, מזכירה לאוצר המוזיאון קובי בן מאיר ספינה עוגנת המשאירה צלילים וריחות של ארץ אחרת. לפיכך בחר להציג תערוכות המיצגות את אגן הים התיכון וחושפות את האנשים המתגוררים בה. כך הוא משלב דיוקנאות מחיפה, איטליה/אלבניה ותורכיה. שלושת התערוכות מדגימות ייצוגים מעמדיים, פוליטיים וכלכליים, אלו שמגדירים את החברה כפי שהיא.

חיפה: ה"טיפוסים" של אנה לוקשבסקי

"את ההשראה לעבודה שלי אני מוצאת במציאות סביבי. במשך תקופה פעלתי לפי חוקים אימפרסיוניסטיים – הציורים נעשו בעקבות התבוננות והתרשמות מיידית חזקה – אור מיוחד שנופל על סידור מקרי של חפצים או פנים יוצאות דופן של שכן או אדם מקרי שראיתי ברחוב. זו הייתה חוויה אינטואיטיבית ומלאת השראה" מסבירה אנה לוקשבסקי בהצהרת האמן שלה ב-2018. לוקשבסקי ילידת וילנה עלתה לישראל בשנת 1997. היא מתגוררת ויוצרת בחיפה. בעלת תואר ראשון בבצלאל במחלקה לתקשורת חזותית ובתוכנית האישית לאמנות במדרשה בית ברל. החל מ-2011 חברה בקבוצת הברביזון החדש. הקבוצה מורכבת מהאמניות זויה צ׳רקסקי־נאדי, אולגה קונדינה, נטליה זורבובה, אסיה לוקין ואנה לוקשבסקי. כולן נחשפו להשפעות ותרבות הציור הרוסי בילדותיהן, עלו לארץ בשנות ה-90 והשתמשו באמנות על מנת לבטא את התחושות והרגעים השונים בהסתגלות למציאות הישראלית.

על דרך עבודתה היא מציינת כי "נקודת המוצא בדרך כלל קשורה לנושא חברתי כלשהו ובכך אני ממשיכה מסורת של ריאליזם חברתי. אני מתעניינת באורח חיי העבודה הישראליים. יצרתי סקיצות בשטח בזמן התבוננות, ללא שימוש בצילום, ומהם אני בוחרת את החומרים הכי אופייניים ובוטים. העניין שלי בדרך כלל מתעורר במהלך חיפוש צורני לחלוטין, אך הציור מבוסס על חוויה חיצונית, איזושהי אמת אובייקטיבית שמתגלה מולי ולא רק הד של העולם הפנימי האישי שלי."

בתערוכה הנוכחית מציגה לוקשבסקי דיוקנאות של טיפוסים מאפיינים בחברה הישראלית: רוסייה, שמאלן, מזרחי, שכן ערבי. כולן וכולם משקפים את המאפיינים החברתיים המרכיבים את העיר חיפה.

תורכיה וגרמניה: נקודות המבט של וולקן קזלטונץ' ואוגוסט זנדר 

התערוכה מפגישה שני אמנים שמאה שנים מפרידות ביניהם – וולקן קזלטונץ' ואוגוסט זנדר – ומתמקדת בדיוקנאות מצולמים.

בשנות ה-20 של המאה ה-20 ולאורך 40 שנים, צילם אוגוסט זנדר מאות גרמנים בסביבת חייהם, במקום העבודה או בבית, החושפים את דיוקנה של גרמניה בימי רפובליקת ויימאר.

כמאה שנים מאוחר יותר, האמן וולקן קזלטונץ', הפועל באיסטנבול, יוצר בהשראתו של זנדר עבודות ווידיאו השופכות אור על המציאות העירונית בטורקיה של ימינו. קזלטונץ' העמיד אנשים שבתיהם עומדים להיהרס ליד בתיהם לצילומי סטילס אך למעשה הוא צילם אותם בוידאו בשתיקתם ודוממותם. המבט שלו עליהם ארוך, מתמשך וחוקר. בנוסף לצד עבודת הוידיאו, מוצגות 3 עבודות וידיאו שיצר קזלטונץ' מסרטים משפחתיים אותם ערך מחדש ובהם יצר רגעים בהם המצולם מסתכל על המצלם בלבד.

איטליה ואלבניה: הדממה הדקה של אדריאן פאצי

פאצי, יליד אלבניה החי באיטליה, מציג עבודת וידיאו ב-5 ערוצים הנקראת "מילים שבורות". הוא מצלם פליטים סורים שפגש בביירות, המספרים את קורותיהם. בזמן שהמתורגמן מתרגם את דבריהם, הם יושבים דוממים כמקשיבים לשפה הזרה שאינם מבינים המוסרת את סיפורם. את הזמן הדומם הזה מנציח פאצי, כשהוא עוקב במצלמתו אחר הבעות פניהם ותנועות גופם. לכל עבודת וידיאו מוצמד קטע סאונד אותו עירבל פאצי מהקלטות קולם. העבודה מדגישה את הפן האנושי בתוצאות ההרסניות של הפיכות פוליטיות.

עבודה חדשה אחרת של פאצי "לידי הנמען בלבד" מציגה עבודת וידיאו מבוימת המצולמת בוילה באיטליה. בסוף העשור הראשון למילניום החדש, התגלו בגנזך המדינה האלבני שני שקי יוטה הנושאים את התווית "תכתובות של אזרחים איטלקים באלבניה”. בשקים הוחזקו מאות מכתבים באיטלקית מהשנים 1946-1945 של התכתבות בין אזרחים וחיילים איטלקים שהוצבו באלבניה במהלך מלחמת העולם השנייה, לבין משפחותיהם באיטליה שמעולם לא הגיעו ליעדם. העבודה מציגה דמויות מבוימות של הנמענים המגלים לראשונה את המכתבים ומנסים לעמוד על מצב רוחו של הכותב דרך כתב ידו הרפוי או הלחוץ. מיצב הווידיאו של אדריאן פאצי ורולנד סייקו עוסק באובדן שממיטה המלחמה ובחדירתה ההרסנית של ההיסטוריה לחייהם האישיים של יחידים, המשתוקקים לחבק את אהוביהם.

מיצב וידיאו חדש נוסף שמוצג בתערוכה זו לראשונה, נקרא "הנוודים". העבודה מורכבת משתי הקרנות וידיאו: השמאלית, בשחור־לבן, מבוססת על קטעי וידיאו שצילם פאצי במסעותיו באזורים הכפריים של אלבניה בשנים 2021-2020. העבודה איננה תיעודית אלא ערוכה. החומרים המצולמים נערכו, טופלו והושהו בהילוך אטי, אך גם כך היא מתפקדת כיומן של חוויות אישיות ב"שנת הקורונה”, שהותירה דרכים רבות שוממות מאדם. ההקרנה בשחור-לבן היא כיומן מסע ויזואלי של האמן, שצילם את הדרכים השוממות ברחבי אלבניה בהן נסע ב-2020 ו-2021. הקרנת בצבע בוימה על-ידי פאצי בקיץ 2021 בכפר רץ' שמצפון לעיר הולדתו שקודרה. המצלמה נעה לאחור במורד הכביש, ומגלה כמה מתושבי הכפר הצועדים לאורכו. עם זאת בסוף הסרט, כאשר המצלמה מטפסת עם הכביש במעלה גבעה, רואים שיחד האנשים הצועדים מצטיירים כקבוצה. זהו דימוי של לידה מחדש, של התחברות מחודשת למרחב ויצירת קהילה.

העבודה החדשה "פגישה" היא עיבוד למיצג שערך פאצי בסיציליה באפריל האחרון במהלך חג הפסחא. בזמן שנאסר קיומן של תהלוכות חג המוניות בשל המגיפה, פאצי תכנן תהלוכה אינטימית לפני עלות השחר ברחבי העיירה מודיקה בסיציליה. שיאן של חגיגות הפסחא השנתיות בעיירה הסיציליאנית מודיקה, היא תהלוכת המדונה ואזה־ואזה מכנסיית מריה הקדושה, היוצאת לפגישה עם פסל ישו הקם לתחייה. כאשר שני הפסלים נפגשים בצהרי היום, מוּסר הלוט מעל פסל המדונה הנחשפת לעיני הצופים, ומבוצעת הנשיקה בין השניים. בתהלוכה זו, המתרחשת לאור יום, משתתפים אלפי אנשים בלוויית תזמורות המנגנות ברעש גדול. ב־2021, בשל מגפת הקורונה, בוטלה תהלוכה מרכזית זו.

⇐ לצד התערוכות המרכזיות, שתי גלריות מוקדשות לאמנים אביבה אורי וראובן ברמן עם עבודות מאוסף המוזיאון.

אוצר: קובי בן מאיר

נעילה : 25.6.22

מוזיאון חיפה לאמנות, רחוב שבתאי לוי 26, חיפה