בספרו "לטובת הציפורים", דרור בורשטיין מזמין את הקורא למסע אל הציפורים המתעופפות בשמי הספרות העברית. ספר זה הינו חלק ממפעלו של בורשטיין להתבונן באופן פלאי על היקום שאנו חלק ממנו, כפי שעשה בספרו הקודם, "אדם בחלל", שעוסק בגרמי השמים (שכתבתי עליו כאן), ובספרו הבא, "עולם קטן", שעוסק בחרקים. המבט הפלאי הוא מבט מדהים שמומלץ לאמץ; הוא מרחיב את טווח המבט האנושי, מאפשר להכיר טוב יותר את עצמנו, וכמובן מסייע לנו להבין טוב יותר את הציפורים, ואולי לחמול עליהן (אג'נדה שנראה שבורשטיין מבקש לקדם).

ההתבוננות הפלאית בציפורים נעשית באמצעות מסע שעובר בין ציפורי התנ"ך, הציפורים שמופיעות בתלמוד ובספר הזוהר, אלו בשירת ספרד בימי הביניים ובעיקר הציפורים בשיריהן של משוררים ומשוררות בספרות העברית החדשה. בין לבין מעטרים את דפי הספר ציורי הציפורים של האמן היפני אוהרה קוסון וכן צילומים רבים אחרים.

במבט ממעוף הציפור, ניתן לומר שהספר מתחלק לשלוש חטיבות תמטיות המפוזרות בספר. החטיבה הראשונה עוסקת במחשבות פואטיות על ציפורים ועל שירה. בחלק זה, כתיבתו של בורשטיין מגביהה עוף ומתגלה במיטבה. כך למשל בורשטיין מציין כי ציפורים הם סוג של שליחות שמצביעות על הקשר שבין האדם למה שמעבר לו, למה שלמעלה ממנו. ובמקום אחר הוא כותב, בנוגע לתהליך האבולוציוני לפיו הציפורים התפתחו מהדינוזאורים, כי "כל ציפור היא הוכחה פשוטה וחיה למשהו בלתי נתפס: זוחל יכול להפוך לציפור. במילים אחרות, הוכחה לכך שהבלתי ייאמן עשוי להתרחש". הבאתי רק מקצת מתובנות אלו, הבזורות בספר, והמעיין יבוא על שכרו בלקיטתן.

החטיבה השנייה, והכי פחות דומיננטית, עוסקת בציפורים בטקסטים שונים, בעיקר טקסטים מארון הספרים היהודי, כמו ספרות האגדה, התלמוד או הציפורים במחשבת החסידוּת. כאלו למשל הן קריאותיו של בורשטיין בסיפור על רבי זושא מאניפולי משחרר הציפורים ובמשל מההינדיק של רבי נחמן מברסלב. קריאתו של בורשטיין בטקסטים אלו אמנם מעלה מספר תובנות יפות, אך לרוב היא בנאלית או לא מחדשת.

בחטיבה השלישית, שתופשת את ראשו ורובו של הספר, בורשטיין מעיין בשירים שמופיעים בהם ציפורים. בין השאר תוכלו למצוא שם את שיריו של חיים נחמן ביאליק, אסתר ראב, אבות ישורון, יאיר הורביץ ואחרים. בחטיבה זו, כמו בחטיבה השנייה, הטקסטים עוסקים אמנם בציפורים, אך אלו לא בהכרח מהווים את תורף הטקסט, את ליבתו. את חלק זה בורשטיין מסכם במספר תובנות-מאגדות לגבי "הציפורים בשירה העברית", כמו שהציפורים בשירה העברית עוסקים יותר באדם מאשר בציפור מובחנת, וכן כי השירה העברית מאכזבת בכך שהציפור הנפוצה בשפה העברית היא הציפור-הלא קיימת, המכונה על ידי משוררים כה רבים ציפור: אין לה צבע, אין לה מין ואין לה תכונות מסוימות. לדעתי הספר היה יוצא נשכר אם בורשטיין היה משלב עוד תובנות כוללות כאלו.

בחטיבה השלישית קריאתו של בורשטיין את השירים היא קריאה מדוקדקת, אולי אפשר לומר כירורגית. לעתים היא שופכת אור על שיר סתום, אולם לא פעם היא מעט מייגעת. חלק זה מזכיר מאוד את אימתו-הורתו של הספר, קורס אקדמי שבורשטיין העביר בעבר ועוסק בציפורים בשירה העברית.

ניתן לומר שכך צריך לקרוא שירים, וזה בוודאי נכון במקרים מסוימים. אולם אני מצאתי כי קריאות אלו חותרות תחת המטרה העיקרית של הספר בעיניי, והיא התבוננות בפלא. כאן אני חוזר לחטיבה הראשונה בספר. כמו שבורשטיין מציין בנוגע לקשר שבין ציפורים לשירה, ציפורים נושאות "מסר שאדם מקבל אך אינו יכול לתרגם, מוזיקה ושירה הן מסרים כאלו. הכוונה אינה למסר בעל תוכן מוגדר אלא להודעה הנובעת מעצם קיומן המופלא של הציפורים […] הודעה על הפלא."

שיר הוא מסר, הוא פועל עלינו מבלי שנוכל לומר לחלוטין מדוע, להבין את המסר. לעתים שיר מצריך לימוד על מנת שנוכל להשיא את ההנאה ממנו. אולם לעתים הפירוק של השיר לגורמים הוא מעט מרתיע, כמו להיכנס למטבח של שף ולראות כיצד הוא מתקין את האוכל המצוין שלו. הוא מסיר את העלטה מעל השיר ומעלים את הפלא.

יחד עם זאת, קריאתו של בורשטיין בשירה העברית אינה פוגמת בספרו, ו"לטובת הציפורים" הוא ספר מומלץ לכל שוחרי השירה העברית ואוהבי הציפורים, ובעיקר בכדי לסגל מבט פלאי על חיינו.

לטובת הציפורים • דרור בורשטיין • ידיעות אחרונות וספרי חמד • 247 עמ' • 2019