דו"ח המבקר ירמי עמיר / הצגת בכורה

★★★★★

רגע לפני שהגיבור שלנו נכנס ללמוד בישיבת הסדר יוקרתית, הוא עושה צעד דרמטי ומגיע לבלות בבר תל אביבי. שם הוא מקריא שירים שכתב ומתאהב במשוררת, חילונית כמובן. הגיבור שלנו נקרע בין אמונה לאהבה, בין קדושה לטומאה, בין החיים בעולם הדתי השמרן לבין התשוקה שלו לעולם הגדול, שמלא בפיתויים וביצרים.

זה הסיפור של "פיקוח נפש", שכתב תומר רוזנמן וביימה הדר גלרון. כפי שהגיבור שלנו נע במסע שלו בין שני עולמות, גם ההצגה נעה בין קטעים משעשעים ונוגעים ללב לבין סיפור בנאלי ועמוס בקלישאות ובדמויות פלקטיות.

וכפי שהגיבור שלנו מבולבל, גם ההצגה מתפזרת בין קטעים שונים, שלא מתחברים ליצירה אחת מגובשת ומעוררת השראה כפי שמצופה מיצירה כזו. המסע בין שני העולמות אינו מייצר חוויה מרגשת או סערת רגשות. כוכבית: אהבתי את הטקסטים של השירים.

דוד שאול, שמשחק את הצעיר המתלבט, מגלם דמות אנושית ומיוסרת, והוא עושה זאת בחן רב, בהומור ובצורה משכנעת. אי אפשר שלא לחבב אותו. גם את הדמות וגם את השחקן. אהבתי גם את עינת הולנד, בתפקיד המשוררת הצעירה.

מי שגונבת את ההצגה היא מיה לנדסמן, הכוכבת התורנית בקולנוע, בטלוויזיה ועכשיו גם בתיאטרון. לנדסמן מגלמת נערה חרדית מופרעת, מאוהבת וחסרת מעצורים. מצד אחד צנועה וחסדה כי זה מה שהחברה מצפה ממנה. מצד שני, יש לה יצרים. ועוד איזה יצרים. לנדסמן אינה הדמות החשובה במחזה, הדמות שלה פלקטית להחריד, יש יגידו שהליהוק שלה סקסיסטי, אבל כשחקנית קומית מעולה היא עושה מהדמות מטעמים והולכת איתה עד הסוף. כמעט.

אוהד שחר ואודיה קורן, בתפקיד הוריו של הנער, עושים כמיטב יכולתם, אבל מיטב יכולתם מוגבלת והם לא מסתדרים עם הדמויות. בתלונות יש לפנות למחזאי.

"פיקוח נפש" עוסקת בנפש האדם, בסבל האנושי, ברגשות אשמה ובשקרים שאנחנו מספרים לעצמנו ולאחרים. היא מעלה שאלות חשובות בנוגע לאמונה באלוהים מול תענוגות החיים והאם יש סתירה בין הדברים. אבל העיסוק הזה חסר עומק ובולט בשיטחיות שבו.

"פיקוח נפש" עוסקת בצעירים שמשלמים מחיר על הבחירות שלהם, ובאנשים בוגרים, שמתמודדים עם כוחות גדולים וחזקים מהם. זו הצגה מעניינת בזכות החומרים שמהם היא עשויה, אבל מאכזבת בתוצאה הסופית.