ממסע התוודעות לפלאי היקום ללירות של שיר עם אוקראיני

להב שני מנצח על ביצוע מאופק ל"ארואיקה" של בטהובן והצ'לן קיאן סולטני מגיש גרסה מעודנת ולירית לקונצ'רטו בדו מז'ור של היידן, התזמורת הפילהרמונית מנגנת את הפתיחה "ים שקט והפלגה מוצלחת" מאת מנדלסון (אופ' 27), ואת ה"ארואיקה" – הסימפוניה השלישית במי במול מז'ור (אופ' 55) וקיאן סולטני מנגן את הקונצ'רטו בדו מז'ור (מס' 1) הוב'  VII ב:1, תיאטרון ירושלים, 20.7.2022

את הפתיחה ל- "מסע ים שקט והפלגה מוצלחת" מאת מנדלסון ניגנה הפילהרמונית ברעדוד מופלא של התוודעות ליקום ובאינטנסיביות של ריבוא ריבואות גוונים של שקט. מאפסי צליל ובפיאניסימו תלת ממדי החל רישום הצבע כשהחליל מעטר אותו ממעל בעדינות ומשיב לצרימה של דיסוננס מכוון. תחת שרביטו של להב שני הייתה דינמיקה מרשימה שציירה ים סוער וחדווה מנדלסונית. הירידה לפיאנו חרישי בו שמעו את אדוות גלי הים השקט הייתה ציורית. משם הוביל המנצח את התזמורת לעליה דרמטית והכרזה פומפוזית של החצוצרות. ומיד אחריה צללה שוב לשקט תלת ממדי – וכך, בפיאנו  הסתיים באחת והרישום האקספרסיוניסטי.

את הקונצ'רטו בדו מזור של היידן פתחה התזמורת כשהיא במיטבה – היא ניגנה בלכידות מרשימה ובזרימה כשקבוצת כלים אחת משלימה את השיח עם רעותה. זה היה היידן מאד שמח ורתמי עם הבלטה מכוונת של המפעם. היה עיצוב ברור ובהיר של דינמיקה של מדרגות שהוסיף לעליצות הסגנונית מלאת החן של היידן והניגודים בדינמיקה תרמו לזרימה ולחיות הביצוע.  הצ'לן עטור הפרסים קיאן סולטני השתלב בחיק התזמורת בליריות אפילו פאתוס. ניכר בנגינתו שהוא מתמזג עם הכלי – סטראדיווריוס שהיה שייך לבוקריני –  הוא הגיש גרסה מאד רומנטית להיידן. הפסקות הפתע בליווי התזמורתי תרמו להעצמת הדרמה והוסיפו לה.  בכרומטיות מופלאה כשהוא  מבליט את הקישוטים ביד אמן ניגן בעיקר על הצלילים הבהירים במנעד העליון של הצ'לו. את נגינתו אפיין בעיקר עידון מופנם ופשטות לכאורה. את הקדנצה ניגן הרבה מעבר לווירטואוזיות מוחצנת. הפסקות הפתע בנגינתו היו כובשות ביופיין. לכל פסקה בנגינתו השיבה התזמורת בלכידות וחתמה את משפטי השאלה שלו בחדווה היידנית.  את פרק האדג'יו ניגן הסולן בליריות מלאת הבעה וב"אחיזה" בכלי (Grief) ובעיקר בעומק ובבניית עלייה בדינמיקה שהייתה מלאת מתח עצור ומאופקת. תחת אצבעותיו שרו כל צלילי הצ'לו – גם הנמוכים בליריות מדובבת. הוא הפגין יכולת התעלות וניגן תפילה מלאת הבעה בעידון מופלא,- אפילו ההפסקות היו בגדר סוף מעשה במחשבה תחילה כמו כל תו בנגינתו. הוא ניגן משל היה במשכן המוזות כשהוא מנהל דיאלוג עם הכלי ועם השכינה משל הקהל כלל לא קיים. גם הקישוטים נוגנו בפשטות והיו  יפים. מרתקת הייתה הקדנצה שלו בעידון שלה. באחת צלל לפיאנו פתאומי מלא הבעה דווקא ברגיסטר הנמוך של הצ'לו והבנייה שלו ממנה הייתה מלאת קסם. את נגינתו אפיינה 'מופנמות מתפרצת' – תחינה כמעט "יהודית".  אפילו ההפסקות היו בגדר סוף מעשה במחשבה תחילה כמו כל תו בנגינתו. המשוב של הכינורות היה חם ותומך והיה עיצוב של ניגודים בדינמיקה שהבליט את הזרימה הריתמית של הקונצ'רטו.

את האדג'יו נין הצ'לן בליריות – אפשר היה להחסיר פעימה מיפי הצליל שלו כשהוא הבליט בנגינתו דווקא את הצלילים הגבוהים של הצ'לו.  הכול היה מלא הבעה ומעודן. הוא ניגן כבעל ניגון בתפילה מדובבת בצליל קרוב לאלוהי ובפשטות. כשהוא צלל לפיאניסימו חרישי היה מהפנט בשקט שלו. האינטנסיביות שלו הייתה מאד מעודנת והוא ניגן באיטיות שבמקומה ובריבוא ריבות גווני פיאנו מופלא שניתן היה להתענג עליהם בקצב האטי של האדג'יו.

בנביעה הכרחית המשיכו הסולן והתזמורת לאלגרו מולטו שהיה סוחף ומלא חיים כשהסולן הוא חלק מהתזמורת. הניגודים בדינמיקה והמקצבים המנוקדים היו מחשמלים. הייתה בניית מתח מלאת הבעה וווירטואוזויות נהדרת של הצ'לן ובעיקר – שמחה היידנית.  הניגודים בדינמיקה  והבלטת הפעמה הבלתי סימטרית תרמו לתנועתיות האקצ'לרנדו היה מכשף ומלא חדווה. התזמורת ממש 'דחפה' את הסולן. ולפתע, באמצע ה"שוונג" הכול הסתיים בעודו באבו באורח 'מחשמל' –  התנועה המתמדת והצביטה בצ'לו כשהוא ריחף על הכלי.

את ההדרן שבחר לנגן – שיר עם אוקראיני פתח הצ'לן בליריות חרישית שהפכה לאינטנסיבית כשהכינור והוויולה נענים לסולו שלו בליריות ותומכים בו. הנגינה נשמעה כשיר קינה יהודי. המענה בוויולה היה מלא קסם. המתח שהצטבר מהצלילים החוזרים התאדה לבסוף בצליל ענוג הפיאניסימו שלו היה מלא  הבעה – יפה בעיקר הייתה ההתאדות.

מהרגע הראשון ועד לסוף הסימפוניה לא הרפה המנצח מהמתח. את פרק האלגרו הפותח של ה'ארואיקה' פתחה התזמורת  בלכידות מרשימה ובפריטת פיציקטו תלת ממדי. להב שני הבליט במכוון את הפעמה הבלתי זוגית. היה רוחב צליל נהדר שמתוכו בקעו כלי הנשיפה, יפה במיוחד הייתה הקלילות בנגינת החליל. המנצח בנה את הסערה והחזיק את התזמורת לאורך כל הסימפוניה הארוכה במתח מחשמל. הייתה נגינה חיננית של המקצבים המנוקדים ושל העלייה בדינמיקה ולא רק 'הטחות צליל' אלא משוב עגול לכל פסקה בתזמורת.  החצוצרות בלטו בניקיונן במענה. הפיאנו הפתאומי והניגודים בדינמיקה היו עשויים כמלאכת מחשבת. הבלטת  הניגודים בין הליריות לנושאים הבוטים בנתה מתח מופלא. הפסקות הפתע והפיאנו החרישי שמרו על מתח. הרעדוד בבסים והשלשות של הכינור העדין בנו דיאלוג נהדר. המנצח הבליט תמיד את הפעמה על הצליל האחרון בכל תיבה. הייתה הצטברות של מתח בחזרה על אותו הצליל.

את  מרש האבל פתחה התזמורת בנעימה חרישית מצמררת וסוחפת בליריות שלה. הצ'לי היו מלאי הוד ומסתורין ברעדוד שלהם. הבקיעה של הטרומבנים וכלי הנשיפה הכבדים הייתה מלאת מתח והדר ואחריה הייתה הפסקת פתע שתרמה להעצמת המתח. הכינורות פתחו בפיאניסימו חרישי והעפילו בהדרגה לפוגה אינטנסיבית מחשמלת, שמיד התאדתה בליריות קסומה. היה מתח תמידי מובנה שנע בין ההתאדות הלירית לפיאנו לבין המתח שנוצר בנגינת הקונטרבסים וכלי הנשיפה הכבדים בפורטיסימו של פוגות שונות למיניהן. אפשר היה למשש את השקט החרישי. היו בנגינת התזמורת כל גווני הליריות בנגינת כלי הנשיפה של התזמורת שדחפו תדיר קדימה.

פרק הסקרצו נפתח בחינניות בנעימת הצייד הצרפתית ולפתע הגיח פורטיסימו סוער. המנצח הבליט באורח מרשים את הניגוד בין כלי הקשת הכהים לכלי הנשיפה הבהירים והדגים את הרב קוליות הגאוניות של בטהובן. הפיאניסימו היה  מצמרר ונוגן בקורטוב של חן ווינאי.

מלא חיים וסערה היה הפיציקטו והפריטה הייתה מלאת חן – כאן הגיעה התזמורת לכובד, כמעט 'שמאלץ' בטהובני. ומנגד הייתה עדינות חיננית בכלי הקשת ואילו כלי הנשיפה הפומפוזיים הובילו לסערה מעודנת. הפסקות הפתע והקלילות האביבית הייתה מודגשת בתזמורת ובעיקר התלת ממדיות של בטהובן. הכובד האיטי והפיאנו וההאטות בתזמורת העניקו מתח תלת ממדי. האיטיות הפומפוזית בנתה את המתח והאצ'לרנדו הביא לשיא היצירה.  המורכבות הבטהובנית זכתה לגילום מופלא בעידון שלה – אף צליל לא הגיע לגסות בוטה. התזמורת ניגנה על מי מנוחות. ברוחב חגיגי מרשים חתם להב שני ביצוע מופלא בעושר הגוונים ובאיפוק המתומצת שלו לארואיקה.