שירתה מלאת התשוקה של הסופראן חסנה בנאני וקולו הצלול של הקונטרה טנור מַרְטֵן אֶנגְלְצ'וּס תרמו לחיות הביצוע של המיסה בסי מינור של באך

אבנר בירון מנצח על תזמורת הקאמרטה הישראלית ירושלים שמלווה את מקהלת "קולגיום מוזיקאלה" מאסטוניה בניהולו של אֶנְדְרִיק אִיקְסְוֶרב בביצוע המיסה בסי מינור של באך

הנרי קראון, תיאטרון ירושלים, 19.2.23

את ה-"קיריה" פתחה המקהלה האסטונית בקצב מדוד וחגיגי אך חסר הוד והדר ובעיקר תחושת תלת ממד. המקהלה שרה באיזון מופתי אך בצליל חיוור קמעא – שמעו מעט טנורים. התזמורת, תחת שרביטו של אבנר בירון, לא כיסתה את הסולנים והמקהלה אלא תמכה בהם – בעיקר כלי הנשיפה הסולניים. הסופרן במקהלה שרו באיפוק מרשים. החזרה בפיאנו חרישי הייתה רבת קסם, עם בנייה יפה ונביעה הכרחית.

מלאת תשוקה הייתה שירתה של הסופרן חסנה בנאני : – יפים בעיקר היו הגוונים הכהים בקולה. התיאום בינה לבין זמר הקונטרה טנור מַרְטֵן אֶנגְלְצ'וּס היה מרשים.

בקצב מסחרר ליוותה התזמורת את שירתה של הסופרן ששרה בדיקציה מושלמת את פרק ה"אגנוס דאי" ("שה האלוהים"). הבנייה של חסנה בנאני הייתה מרשימה כמו גם עיצוב  הדינמיקה של ה"מדרגות" הבאכיות,  אך היא שרה בנפרד מהתזמורת שמיהרה לדרכה. הקצב המהיר אפיין בעיקר את שירת הנשים במקהלה והצ'לי בתזמורת. תחת שרביטו של אבנר בירון היו הסיומות העגולות עמן נחתמו הפראזות מאד יפות, אך החזרות לא היו שונות האחת מרעותה.

לא תמיד שרה המקהלה בלכידות – ולעתים שרו הנשים בקורטוב אי ניקיון. זמר הטנור תומס הובס שר באופן קצת מליצי ולעתים באי ניקיונות והשירה לא הייתה  מסונכרנת – הם לא שרו באותו הסולם. למשל בטריו של החליל, הטנור והסופרן הייתה תחושה שהם איש איש וסולמו. את הפוגה שרו הסופרן במקהלה מעט בצווחנות.

זמר ה-קונטרה טנור הרשים ביפי קולו ושירתו המשוחררת – יפה במיוחד הייתה האריה שלו עם האבוב שניגן בניקוד ריתמי מרשים. לקולה של האלט היו גוונים כהים יפים וכרומטיות אפלולית ובעיקר – כישרון דרמטי מרשים.

מי שהתעלתה על עצמה ביפי נגינתה הייתה החלילנית שניגנה בעמידה. תחת שרביטו של אבנר בירון היה הכול "עשוי כהלכה" – יפות במיוחד היו הסיומות של הפראזות בפיאנו חרישי. התזמורת הקפידה לא לכסות את שירת המקהלה. למשל הסיומות של הגברים ב-nostrum

את פרק ה"קרדו" (אני מאמין) שרה המקהלה בלכידות ובאיטיות מכוונת כאשר זמר הבריטון עודד רייך הרשים בעומק קולו וכישרון משחקו הדרמטי אם כי ניכר בשירתו שהוא מאלץ את קולו לשיר בס. הוא היה כבד מדי ושר במלודרמטיות מליצית מופרזת. ובעיקר – חסרה זרימה והוא היה עצור מעט בשירתו.

הדואט בין הסופרן לאלט היה מאד ריתמי והתזמורת ליוותה את השירה בלכידות מרשימה שאפיינה  אף את התזמורת והמקהלה בתוך עצמן והאחת עם השנייה. הסופרן חסנה בנאני הובילה את זמר הקונטרה טנור מרטן אנגלצ'וס  כשגם כאן בלטו בשירתה הגוונים הכהים שהוסיפו לקסם יפי שירתה. הליווי בכינור היה מאד לירי אך חלול.

רק בסוף המיסה הגיעה המקהלה בשירתה למסתורין מופלא והייתה תחושת קדושה,- בעיקר בשירת הבריטונים. בתמונת הצִילוּב הורגש שהסופרן והטנורים מתחלקים לשניים באופן מאוד דרמטי וכרומטי. כאשר השלימה המקהלה עם המוות חתמו הסופרן והטנור ביחד בסיומת מאד עגולה.

הפוגה הייתה מלוכדת ומרשימה בניקיונה ומאוד מנוקדת, כמעט "משובבת נפש" ומלאת חיים. אפילו החצוצרות כמעט נכנסו לגן עדן. כלי הנשיפה ניגנו בניקוד ריתמי והטנורים הרשימו בשירתם – וכמותם גם המתופפת בתזמורת.  מעל הכול הייתה נגינת החליל המופלאה. הדואט בין הסופרן לאלט היה מאוד ריתמי. הם שרו בלכידות מרשימה עם התזמורת כאשר הסופרן הובילה את זמר הקונטרה טנור.

המקהלה הרשימה בשירתה והמחיזה את הטקסט, אם כי חסרו קצת ברי-בסים, וקולות האלט שרו לעתים במליציות והעדר ניקיון. הליווי של הטנורים במקהלה הרשים בעיקר כששרו כקול שני, שהניע את המקהלה. יפה במיוחד היה המסתורין בשירתה כשתיארה את עולם המתים ב-"מודה אני", שנבנה בהדרגה. הפיאניסימו היה מרשים ו"עגול", – ומהמסתורין המצמרר המשיכה המקהלה בנביעה הכרחית ובקרשצ'נדו לתחיית המתים, ולשער גן העדן. נגינת כלי הנשיפה הקרשצ'נדו והדינמיקה הבנויה להפליא הובילו לשיא של קתרזיס.  אפילו החצוצרה כמעט נכנסה לגן עדן.

 את פרק ה"סנקטוס" (קדוש) שרה המקהלה בחגיגיות אך בצליל חיוור ודו-ממדי כאשר הסופרן שרו  בקול  קטן וחלול. את פרק ה-"הושע נא" שרה המקהלה בנפרד מהתזמורת.  דומה שאף הסופרן והאלט שרו בהעדר לכידות, – וחוסר הניקיון בנגינת אחת החצוצרות צרם.  לא היה הבדל בחזרות של ה"הושע נא" למעט החזרה השנייה שהייתה ב"תלת ממד" ומלאת הוד והדר.

את פרק ה"בנדיקטוס" לא שרה המקהלה יחד עם החליל. הטנור שר בקול קטן אך בניקיון מרשים, והגיע לעתים לפיאנו פורטה כמעט אפלולי, וסיים בפיאניסימו עגול ודרמטי קמעא.

את פרק ה"אגנוס דאי"  ליווה הכינור בליריות אך בצליל חיוור. הקונטרה טנור שר בקול מרשים ובפיאנו אנדנטינו מלא הוד והדר. הסיומת הייתה מלאת תוגה חגיגית. בכל חזרה של "אגנוס דאי" היה דימינואנדו מרשים –  הסיום בשירת הקונטרה טנור היה מצמרר.

ב-"דונה נוביס" ניתן היה לחוש באימת הקץ –  שמעו בהובלת הטנורים את מלוא המסתורין של סיומת המיסה, והאצ'לרנדו באלט היה חגיגי ודרמטי, והגיע לקתרזיס. לראשונה ניגנה החצוצרה בניקיון. האבוב היה מאד ריתמי ומנוקד אך מי שגנבה את ההצגה הייתה החלילנית ששבתה את הלב ביפי נגינתה הלירית. הצילוב היה מורגש כשהסופרן והטנורים התחלקו לשניים בדרמטיות כרומטית. וכשהמקהלה השלימה עם המוות, הסופרן והטנור סיימו ביחד בסיומת מאד עגולה.

היה זה מפגש עם החושיות והערגה המאפיינות את האמונה הבאכית