דו"ח המבקר ירמי עמיר / הצגת בכורה

★★★★★

חיים שלמים עוברת הגיבורה שלנו. מגיל הנעורים, שבו העתיד נראה ורוד ומבטיח ועד גיל 107, שבו היא עומדת בראש משפחה גדולה.  יחד איתה אנחנו עוברים מסע של סודות ושקרים, אהבות ואכזבות, שמחה ועצב. רק דבר אחד נותר יציב במשפחה הזו: טקס אפיית העוגה, מדי שנה, ביום ההולדת.

ההתחלה הקלילה והמשעשעת של ההצגה אינה מרמזת  על עוצמת הרגשות שהיא מעוררת בהמשך ועל הסיום המטלטל. המחזה נוגע בחיים עצמם: משפחה, אהבה, עבודה, אושר, עצב, תקווה, דיכאון, חלומות שמתגשמים וחלומות שמתנפצים.

המחזאי  נח היידל אינו מרחם על הצופים. הוא מעמת אותם עם החיים המורכבים שלהם. עם המחשבות, עם הרגשות, עם הפחדים ועם הכאבים האישיים. חלק מהצופים יוצאים מהאולם עם עיניים דומעות.

"נרות יום הולדת" היא ההצגה הכי עצובה שראיתי עד היום. ממש כך. בלי אפקטים, בלי גימיקים. רק טקסט חזק ואמיתי, בימוי רגיש של רוני ברודצקי ומשחק מצויין של רוב השחקנים. בקושי אפשר לדבר על עלילה. פה ושם יש זיופים במשחק בעיקר בגלל שהדמויות נדרשות להתבגר ולעבור כמה עשורים בקצב מהיר.

אולה שור סלקטר בתפקיד חייה. לא יורדת מהבמה לרגע. היא נוגעת ללב ונוגעת בעצבים החשופים של הצופים. היא לא "משחקת" אשה מבוגרת. היא פשוט שם. יש לה גם כמה קטעים מרגשים עם המחזר שלה במחזה, מיכה סלקטר, שהוא לא במקרה בעלה בחיים האמיתיים. גם כינרת לימוני עושה, כמו תמיד, תפקיד טוב ומכניסה קצת אופטימיות והומור להתרחשות המסתבכת.

"נרות יום הולדת" בקאמרי היא הצגה שיוצאת מהלב וחודרת ללב. אנושית, רגישה ומרגשת. ויש גם טיפ לחיים, שלא ממש כתוב במחזה, אבל אני מרשה לעצמי להוסיף: תהנו מכל רגע ותשמרו על המשפחה שלכם.