שוטרת מג"ב שהורשעה בגין תקיפת  פלסטינית בירושלים המזרחית, תשלם קנס בן 4 אלפי שקלים, ועוד 2000 שקלים פיצוי לפלסטינית שנתקפה על ידיה. בנוסף נגזרו על השוטרת שמונה חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים על עבירת אלימות נגד הגוף מסוג פשע., וארבעה חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים על עבירת אלימות נגד הגוף מסוג עוון.
שופטת בית משפט השלום בירושלים ג'ויה סקפה שפירא, גזרה היום (שלישי) את דינה של של שוטרת מג"ב, אוריאן בן כליפא, שהורשעה בעבירת תקיפה. בית המשפט דחה את בקשת ההגנה לביטול הרשעתה של הנאשמת וקביעת אשמה ללא הרשעה, והטיל על הנאשמת  את העונשים כאמור לעיל.

בן כליפא הורשעה בכך שבעת שהוצבה בחסימה בעיר העתיקה של ירושלים, שנועדה למנוע מעבר הולכי רגל מן המקומיים, לרגל "סבב הר המור", דחפה מספר פעמים צעירה פלסטינית שהגיעה למקום וביקשה לעבור, ללא שקמה לה סמכות לשימוש בכח, מעשה שהוביל לתגובה מצד בני משפחתה של המתלוננת ועורר הפרת סדר, שבמהלכה עצרה המג"בניקית  את המתלוננת שהוכנסה לתוך נקודת המשטרה. על פי ההרשעה עוד הורשעה הנאשמת בכך שגם בהיותן בתוך תחנת המשטרה היא דחפה את הפלסטינית בחוזקה, הושיבה אותה על כיסא שהיה במקום, אחזה באזור צווארה במשך מספר שניות וניערה את גופה. השוטרת שבה ועשתה כן כעבור מספר שניות נוספות, כשהיא צועקת על המתלוננת מספר פעמים "לסתום את הפה", זאת מבלי שהייתה כל הצדקה לשימוש בכוח באותו שלב, ומבלי שהמתלוננת, אשר הייתה מבוהלת ובוכייה, התגרתה בנאשמת. ביחס לבקשה לביטול ההרשעה נקבע כי לא התקיימו התנאים הנדרשים לשם כך; בית המשפט התייחס לערכים שנפגעו כתוצאה מביצוע העבירה, ובהם שלמות הגוף, תחושת הביטחון האישי במרחב הציבורי ואמון הציבור במשטרת ישראל ובשוטריה, שהוא בעל חשיבות מהותית להבטחת הציות לחוק והשמירה על הסדר הציבורי. עוד התייחס בית המשפט לכך שמעשיה של הנאשמת לא תוכננו מראש, והיו תולדה של התרחשות שאירעה תוך כדי ביצוע תפקידה, ואגב הצורך להתמודד עם מציאות לחוצה של פגיעה בחופש התנועה של אזרחים, רק בשל השתייכותם הלאומית, חשש מהפרות סדר שהן שכיחות באזור, והתמודדות עם אזרחית שאזרה אומץ לקרוא תיגר, גם אם באופן מילולי בלבד, על מציאות זו. לצד זאת נקבע, כי לא ניתן להתעלם מן העובדה שהאלימות נמשכה, ללא צורך או סמכות, גם לאחר שהתנגדותה של נפגעת העבירה נוטרלה ולאחר שהיא הובלה והוכנסה אל תוך נקודת המשטרה, בשעה שלא היא ולא אף אחד אחר, היוו שום סיכון לנאשמת או למי מהשוטרים האחרים שנכחו במקום. נשקלה מידת האלימות שהפעילה הנאשמת, אשר לא הייתה משמעותית בתחילה, אך הסלימה בתוך נקודת המשטרה וכללה אלמנטים של השפלתה של נפגעת העבירה. שופטת בית המשפט לא התעלמה מכך שהגזרה שבה שירתה הנאשמת הייתה מורכבת ורגישה, וציינה כי אף על פי כן, מצופה משוטר האמון על שמירת החוק ואכיפתו, להוות דוגמא ומופת לאזרחים שאותם הוא משרת, ועל כן נדרש מן הנאשמת להפגין שליטה עצמית, ריסון ואיפוק, גם בסיטואציה המורכבת שבה הייתה מצויה, בשטח, ולא כל שכן- בתוך נקודת המשטרה.

בית המשפט הוסיף כי לא הוכח שההרשעה תפגע פגיעה חמורה בשיקומה של הנאשמת. צוין כי תנאי סף מהותי והכרחי לשיח העוסק בשיקום נאשמים בפלילים, הוא קבלת אחריות על מעשי העבירה, מתוך הכרה בפסול שבהם. במקרה דנן הנאשמת אינה מקבלת, באופן מובהק, אחריות על מעשיה. לאורך ההליך כולו היא זעקה את חפותה, ולא הסתירה, גם לאחר הכרעת הדין, את תחושתה כי הרשעתה היא בבחינת עוול שנגרם לה על ידי מערכת אכיפת החוק.

לצד זאת, נקבע שגם אם הנאשמת הייתה מקבלת אחריות על מעשיה, לא ניתן להצביע על נזק מוחשי וקונקרטי שעלול להיגרם לשיקומה, שהרי מיד לאחר הרשעתה, היא הוחזרה לשירות במשמר הגבול, וזאת לאחר תקופת השעיה ארוכה שנמשכה מאז ביצוע העבירה. בכך יש משום הצהרה פומבית של משטרת ישראל, כי היא אינה רואה את מעשיה של הנאשמת ככאלה המצדיקים את פיטוריה. בית המשפט הוסיף עוד, כי לא הוכח שההרשעה תמנע מהנאשמת להגשים את שאיפתה ללמוד משפטים ולעסוק בעריכת דין, כי חוק לשכת עורכי הדין אינו פוסל באופן אוטומטי מועמד לחברות בלשכה רק בשל קיומה של הרשעה פלילית וכי בלשכת עורכי הדין חברים גם עורכי דין שהורשעו בפלילים (ע"ע אפי נאוה י.ש), מועמדותם לא נדחתה וחברותם לא הופסקה רק בשל ההרשעה.

בית המשפט שקל את העובדה כי הנאשמת עומדת בתוקף על טענתה כי השימוש בכוח מצדה נעשה בסמכות, וכי נראה שלא הייתה נוהגת אחרת, לו הייתה נקלעת שוב לאירוע דומה. נקבע כי משעה שהנאשמת הוחזרה לשירות, ולא מן הנמנע כי אף תוחזר לשרת בתפקידה הקודם, קיימת אפשרות שהיא תיקלע לחיכוך דומה בעתיד ותנהג באותה הדרך, ועל כן יש ליתן בעניינה משקל מסוים לשיקולי הרתעה אישית.

לזכות בן כליפא נשקלו גילה הצעיר, העובדה שאין לה הרשעות קודמות ושאיפותיה לקיים אורח חיים נורמטיבי. עוד נשקלה העובדה כי הנאשמת הקדישה את רוב חייה הבוגרים בתרומה לשירות המדינה ואזרחיה, ועשתה זאת, כפי שעלה מתוך ראיות ההגנה לעונש,  במסירות רבה.

לחצו כאן לקריאת גזר דינה של נ' אוריאן בן כליפא

בית המשפט שקל את העובדה כי השעייתה הארוכה של הנאשמת משירות, למשך פרק זמן של כשנה וחצי, כמו גם עצם הרשעתה בפלילים, במנותק משאלת העונש, הן בעלות היבטים עונשיים מובהקים, לא רק בהיבט הכלכלי אלא גם בהיבט של פגיעה בתדמיתה העצמית של הנאשמת, אשר תפסה את עצמה כשוטרת מצטיינת. לבסוף התייחס בית המשפט לפיצוי שנגזר, וקבע כי הוא לא נועד לאמוד באופן מדויק את הנזקים שנגרמו לנפגעת העבירה כתוצאה מהאירוע, אלא נועד לבטא, באופן סמלי, את ההכרה בפגיעה בה.

בן כליפא שדחפה, תקפה וחנקה את חלא סלים, ובשלב מסוים של העימות ביניהן אף הסירה ממנה את החיג'אב שלה וכל זה קרה לאחר שסלים ביקשה לעבור מחסום משטרתי שבן כליפא אבטחה באותו יום. בעת  האירוע דקות לאחר סיום האירוע האלים הגישה בן כליפא דו"ח פעולה. היא כתבה שסלים דחפה אותה, שרטה אותה בפניה בשתי ידיה, משכה בשערותיה וניסתה להפילה לרצפה; למחרת בבוקר מסרה במשטרה עדות זהה על תקיפת שוטר במילוי תפקידו והעלבת עובד ציבור, ושוב טענה שסלים הפעילה אלימות נגדה. לעדויות צירפה תמונות סלפי שבהן נראות על פניה מספר שריטות. בעדותה במשטרה ובדו"ח הפעולה לא כתבה בן כליפא דבר על אלימות שהיא עצמה הפעילה כלפי סלים. שעות אחדות לאחר הגשת התלונה נגדה נחקרה סלים באזהרה ונשארה במעצר למשך הלילה. בחקירתה נשאלה אם היא מעוניינת להגיש בעצמה תלונה נגד בן כליפא, והשיבה בשלילה. למחרת הועברה למעצר בית של שלושה ימים, ובסיומו חזרה בליווי בני משפחתה אל תחנת המשטרה, שם הגישה תלונה על האלימות שהפעילה לכאורה בן כליפא. בתום בדיקה הודיעה המשטרה כי התלונה של בן כליפא נגד סלים נסגרה מחוסר אשמה, ואילו זו של סלים הבשילה לכדי כתב אישום והיום כאמור נגזר דינה.
"ההחלטה של השופטת שפירא לגזור על לוחמת שהגנה על כולנו מול פורעים עונש מאסר על תנאי היא מקוממת", הגיב שר הבל"ל, איתמר בן גביר לגזר הדין ונאשים את השופטת באג'נדה שמאלנית, " לצערי האג'נדה של השופטת גברה על המקצועיות ועל ההלכה המשפטית שלא מרשיעים במקרה כזה. ההחלטה הזו מוכיחה שוב: יש צורך ברפורמה אמיתית במערכת המשפט ולא ברפורמה קוסמטית. רפורמה אמיתית עכשיו!"