אחד מסימני השאלה הגדולים ביותר בעונת הסרטים של הקיץ הזה הוא איך "אינדיאנה ג'ונס וחוגת הגורל" של הבמאי ג'יימס מנגולד. זהו פרק הסיום בסדרת הסרטים האהובה, אם כי קודמו, "אינדיאנה ג'ונס וממלכת גולגולת הבדולח" משנת 2008, נתפס בעיני רבים כבדיחה גרועה וכפגם במוניטין של הארכיאולוג האהוב. בנוסף, 'חוגת הגורל' הוא הראשון בסדרת הסרטים שלא בוים על ידי סטיבן ספילברג. עם שני עמודי תווך אלה, זה הוביל לאי-ודאות אם הסרט החדש יכול להחזיר קצת עטרה ליושנה. אולם, כשהכוכב האריסון פורד הודיע שהוא נחוש בדעתו לחזור לתפקיד הארכיאולוג האייקוני (ועוד בגיל 80), ההימור הפך גבוה עוד יותר. וכך, "אינדיאנה ג'ונס וחוגת הגורל" לא ממש מגיע לשיאים של הסרטים שהגיעו לפניו, אבל עם המשחק המצוין של האריסון פורד במרכז, זו עדיין הרפתקה מבדרת.

"אינדיאנה ג'ונס וחוגת הגורל" מתחיל בעבר, בפרולוג שמתרחש בשנת 1944, וחושף את הפריט הנחשק בסרט זה על ידי אינדיאנה ג'ונס (פורד) – מנגנון האנטיקיתרה. הוא נתקל בפריט בזמן שהוא בכלל מנסה להשיב חפץ אחר שנגנב על ידי הנאצים, והתגלית שלו מובילה אותו גם להתנגשות עם יורגן וולר (מאדס מיקלסן) – מדען המוקסם מההזדמנויות שהאנטיקיתרה יכול להביא. על פי האגדה, המכשיר המסתורי נוצר על ידי ארכימדס, ויכול לתמרן את הזמן. שנים מאוחר יותר, ב-1969, ג'ונס מתקרב לפנסיה ומתמודד עם עולם שבו כולם מסתכלים קדימה אל העתיד במקום אחורה לעבר. חייו השקטים – וללא ספק הבודדים – מתהפכים על-ידי הגעתה של בת חברו הטוב, הלנה שו (פיבי וולר-ברידג'), שרוצה למצוא את האנטיקיתרה בעצמה, אם כי לא מאותן סיבות כמו ג'ונס. מכיוון שוולר, שעובד כעת עבור תוכנית החלל של נאס"א – מחפש את זה גם הוא לעצמו, ג'ונס ושו חייבים להתחיל במרוץ כדי למנוע ממנו להשיג את הפריט ולממש את תוכניותיו ההרסניות.

בעבר, סרטי אינדיאנה ג'ונס שילבו הרפתקאות מבוססות על פריטים ארכיאולוגיים מן הסמי-פנטזיה, ואולי הדוגמה הטובה ביותר היא בסרט הראשון, שבו מחפשים אחר ארון הברית, והדבר מוביל לכך שפני הנאצים נמסים. עם זאת, הפנטזיה שם נראית כאילו הסתכמה על מקורות תנ"כיים. בסרט 'ממלכת גולגולת הבדולח' לקחו את הדברים רחוק יותר מדי והציגו חייזרים – מהלך שנוי במחלוקת שעדיין זוכה ללעג. 'חוגת הגורל' מסתכן בביקורות דומות בשל חפץ שלכאורה היה קיים – אבל בסרט הוסיפו נופך מדע בדיוני נוסף: מסע בזמן. קשה לפרט יותר מבלי להסתכן בספוילרים, אם כי ניתן להגיד בבטחה שההרפתקה הזו מתאימה לאינדיאנה ג'ונס יותר מאשר חייזרים. 'חוגת הגורל' מאלץ את ג'ינס להתייחס לתפיסה שהוא עצמו שריד מהעבר, בייחוד עכשיו, שהוא לבד בעולם שבו החלל הוא הגבול החדש והטרנדי, ועל כן ברור שג'ונס מרגיש חסר אונים.

"אינדיאנה ג'ונס וחוגת הגורל" נמצא בשיאו כאשר הוא חודר לעומקו של דמות הגיבור, וזה בא לידי ביטוי במיוחד ביחסיו עם שו. התסריטאים ג'ז באטרוורת' ו-ג'ון-הנרי באטרוורת', יחד עם התסריטאים השותפים דיוויד קופ ו-מנגולד עצמו, מתארים את קשת התכונות של ג'ונס ברגישות ובכבוד. עבודת הדמות מוצקה, אבל העלילה הספציפית מסתכנת מדי פעם, כשג'ונס ושו מתרוצצים בניסיון להקדים את וולר במרוץ. לדוגמה, יש מסע קצר הכולל קפטן סירה בגילומו של אנטוניו בנדרס. אמנם ניתנת הזדמנות מהנה לבנדרס להצטרף לסרטי 'אינדיאנה ג'ונס', אבל זה נקטע באיבו, ולא מוסיף הרבה לסיפור הכללי של הסרט.

אולי אחד המרכיבים הפחות מפתיעים ב-"אינדיאנה ג'ונס וחוגת הגורל" הוא המשחק האיכותי של פורד, שכן הוא גילם את הדמות הזו בהצלחה גמורה ארבע פעמים בעבר. עם זאת, יש משהו רענן ומענג בהופעה שלו כאן. הוא עדיין מביא את הכריזמה העייפה של ג'ונס, מספר בדיחות קרש, אבל נראה שהוא גם מתענג על הרגעים השקטים ומלאי המבט יותר של הדמות. זהו אינדיאנה ג'ונס שאיבד לא מעט בחייו, ופורד מעולה בתפקיד זה – במיוחד במערכה האחרונה, כשהוא מתעמת עם הכל. אל דאגה, על אף כל זאת, "אינדיאנה ג'ונס וחוגת הגורל" עדיין מביא הרבה מהרגעים ההומוריסטיים שסדרת הסרטים ידועה בהם.

מלבד פורד, מנגולד ליהק צוות נהדר של שחקנים, כאשר וולר-ברידג' ראויה במיוחד לקרדיט על מידת המיומנות שבה היא מגלמת את הדמות הצינית שלה. בתור שו, היא סוג שונה מאוד של נשים שהיו עד כה בסדרת הסרטים, וההתנהגות שלה בהתחלה יוצרת דינמיקה נהדרת עם ג'ונס. מיקלסן כבר הוכיח את כישרונו לגלם נבלים כמה פעמים, אבל הוא קריר במיוחד בתור וולר, נחוש בצורה מפחידה, גם אם הדמות שלו קצת צפויה. ל-'חוגת הגורל' יש גם סייד-קיק בתור ילד חדש המכונה טדי, בגילומו של איתן איזידור. הדמות שלו אמנם לא חביבה כמו שורט ראונד בסרט "אינדיאנה ג'ונס והמקדש הארור" ואינה עושה רושם חזק, אבל היא מהווה תוספת מוצקה לשותפות של ג'ונס ושו. הסרט כולל גם כמה פנים מוכרות מסרטי אינדיאנה ג'ונס מהעבר, ואי אפשר להתעלם מתחושות הנוסטלגיה הנעימות שמתגנבות כשזיהיתם אותן.

ל-'חוגת הגורל' יש כמה נעליים גדולות למלא, שכן טרילוגיית אינדיאנה ג'ונס המקורית, נחשבת לרוב לאחת הטרילוגיות הטובות ביותר שנעשו אי פעם בתולדות הקולנוע. במובנים רבים, הסרט החדש מביא את ההצלחות הישנות מסרטי העבר, בין אם זה הכללתם של נאצים (נותן לג'ונס הזדמנות מספקת לחבוט בהם) או שפע של חרקים ושלדים מצמררים. זה מעניק אווירה של נוסטלגיה לסרט ומזכיר לנו שנהנינו יותר מהסרטים הקודמים. למרבה המזל, מנגולד מוכיח כי הוא עומד במשימה החשובה של ספילברג, וזה לביים את קטעי הפעולה בזריזות אנרגטית ולהפגין את הבנתו בעומק דמותו של ג'ונס. בנוסף, המוזיקה של ג'ון וויליאמס סוחפת ואפית כמו שניתן היה לצפות, מעוררת צמרמורת מהרגע הראשון שנשמע ההמנון האיקוני שלה.

בסופו של דבר, למרות שהסרט לא מגיע לאותה רמת הצלחה כמו הסרטים המקוריים, "אינדיאנה ג'ונס וחוגת הגורל" הוא הרפתקה מהנה שמביאה את הסיפור של ג'ונס לסיום הולם. זהו סרט פעולה קייצי אידיאלי, מהסוג שעשוי להיראות לחלק קצת מטופש או מבלבל, אבל עדיין מביא הרבה לב והומור. אלה שהתאהבו באינדיאנה ג'ונס מאז הסרט הראשון ימצאו כאן דברים לאהוב, ולכל הפחות, אסור להחמיץ את ההופעה האחרונה של פורד בתפקיד אינדיאנה ג'ונס.

"אינדיאנה ג'ונס וחוגת הגורל | Indiana Jones & The Dial Of Destiny" – עכשיו בבתי הקולנוע.