הרביעייה הירושלמית מנגנת את הרביעייה מס' 21 ברה מז'ור

ק' 575 ("הפרוסית")

האזנה לרביעייה הירושלמית היא בגדר חוויה של התעלות. מיום ייסודה ב-1993 ולא במעט בזכות ההדרכה של אבי אברמוביץ היא הולכת ומשתבחת. כל אחד מנגניה הוא אמן בעל שיעור קומה בפני עצמו והזרימה והלכידות בה הם מנגנים כ"משפחה" שחבריה חושבים בראש אחד וחשים זה את זה הופכת אותה לאחת הרביעיות המשובחות בעולם.

הפעם החליטו חברי הרביעייה לפנק את הקהל בהאזנה לאחת הרביעיות המאוחרות של מוצרט  – הסיגלית.

בזרימה מעודנת ורכה שנשמעה כשכשוך מי פלגים וכשהם נארגים אחד לשני ובעיקר בדיוק אוורירי מנוקד ניגנו את פרק האלגרטו כשהצ'לן קיריל זלוטניקוב  עונה באינטנסיביות מעודנת ורכה לקו הראשי שהנחה אלכסנדר פבלובסקי.  מה שהעניק לנגינתם חיות ועומק הייתה העובדה שכל צליל בנגינתם היה תלת ממדי ובעל נוכחות. כל נגן חזר על הנושא הראשי של הקשתות המתפרקות לטריולות ולסטקטו מעודן. הכנר סרגיי ברסלר ניגן את הקו התומך בקשתות הארוכות בקלילות ריתמית מעודנת ויחד עם הוויולן אורי קם העניקו תמיכה שלא הייתה רק בגדר "מילוי" סטנדרטי אלא בנגינתם הפכה לגיבוי מלא חיים וזוהר לצליל החם ומלא ההבעה  של סרגיי פבלובסקי.

בקווים ארוכים ובליריות מדובבת וברכות שמימית  ניגנו את פרק האנדנטה. הצ'לן קיריל זלטניקוב נענה לשירתם מלאת הרגש של   הכנרים אלכסנדר פבסלוקי וסרגיי ברסלר והוויולן אורי קם. כל אחד מהם החליף את השני. אפשר היה להחסיר פעימה מהליריות של פרק האנדנטה. זה היה מוצרט כה מתוק ואותנטי – נדמה היה כאילו הם  מנגנים על מיתרי גיד. את המינואט ניגנו בברק ובחינניות מלאת קסם – הנון לגאטו הוסיף חן קונדסי לדרמה ולזרימה התנועתיות שלהם  של האחד לשני. הם הוסיפו מיני אקצ'לרנדו" לנגינת המינואט שהיה כה חי ומלא ברק עד שקשה היה להתאפק ולא להצטרף למחול.  הריחוף  העדין של אלכסנדר פבלובסקי תרם לחינניות, ואילו הבלטת הפעמה הבלתי סימטרית והאינטנסיביות של הצ'לן קיריל זלוטניקוב תרמה לדרמטיות של הביצוע.

מלא חן "קפיצי" ועגול וריתמיות סוחפת היה המענה של הצ'לן המרשים לוויולן ולכנר. את פרק האלגרטו ניגנו תוך הבלטת ניגודים יפים בדינמיקה וזרימה של הקשתות. מאפסי צליל העפילו לפורטה שהגביר את הזרימה. זה היה קצת פוליפוני לקראת הסוף. ה'שפיציות' המעודנת והאינטנסיביות של הצ'לן שניגן בקשת משוחררת הפעימו ביופיים.

ה של הקשתות. מאפסי צליל העפילו לפורטה שהגביר את הזרימה. זה היה קצת פוליפוני לקראת הסוף. ה'שפיציות' המעודנת והאינטנסיביות של הצ'לן שניגן בקשת משוחררת הפעימו ביופיים.

את פרק האלגרטו האחרון ניגנו בריתמיות קלילה  ואוורירית. הצ'לן והוויולן  'התאדו' בדרך מרשימה. היו כאן  קול רודף קול וקאנון מרשימים. הקרשצ'נדו בסוף הפרק תִגבר את בניית הקו. השקיפות והריחוף בו ניגנו את מוצארט הפך אותו לסיגלית אוורירית ומלאת קסם.

חיכוך ושפשוף 

מהמרד של פרוקופייב במוסכמות לתחנונים של הוויולן אורי קם

ומה בין צעדי מחול כבדים לפריטת פיציקטו חיננית

את הרביעייה השנייה בפה מז'ור (אופ' 92) הלחין פרוקופייב  בתקופת מלחמת העולם השנייה במטרה להחיות מוטיבים של שירי עם קווקזיים. עיקר קסמה בטקסטורות יוצאות הדופן החמקמקות והמסקרנות שמבצבצות מבעד לפני השטח המבריקים ומעניקות לביצוע איכויות חמקמקות מרתקות.  הצירוף הגאוני בין השפה הצלילית הנאיבית במכוון לבין מרווחי הדיסוננטים הצפופים הקנה לה יופי קמאי וחברי הרביעייה ניגנו אותה באינטנסיביות כובשת. ואכן פרק האלגרו נפתח במרד של פרוקופייב במוסכמות המבנה, בצעדי מחול עממי כפריים כבדים, ובהמשך ריתמיים, של ריקוד המלחמה.

את פרק האדג'יו ניגנו חברי הרביעייה  בתחינה – החל מהכינורות שהתאדו לבסוף  בדרך מרשימה וכלה בצ'לן קיריל זלוטניקוב שכבש בריתמיות ובאינטנסיביות המדובבת שלו. הם ניגנו בפלסטיות תלת ממדיות ובסינקופות ואתנחתות מרשימות. הייתה הרבה תשוקה וחיים והם 'שוחחו' איש עם רעהו בקווקזית ובריתמיות ובעיקר בדיסוננטים נהדרים בוויולה. הצ'לן קיריל זלוטניקוב  הפליא בעומק הצליל שלו – "הרעיד את אמות הספים" בליריות האינטנסיבית ) שלו שהתאדתה באורח מופלא דווקא בנגינת הכינור.  המחול העממי היה מרשים בצעדים הכבדים שהמחישו  את שדה הקרב. את פרק האדג'יו התחיל הוויולן אורי קם ברעדוד וליריות מדובבת והוביל את כל חברי הרביעייה בשירתו.  הצפיפות, החיכוכים והמעברים ובעיקר הפיציקטו כבשו בפראותם. התחושה הייתה שהאוויר עומד – הכול היה על סף פיצוץ עד לצביטה החיננית על מיתר הכינור שהייתה אף היא "בתלת ממד".

הם ניגנו בווירטואוזיות והבליטו את הניגוד בין  הצעדים הכפריים הכבדים לסינקופות. בפלסטיות בת מישוש הבליטו לא רק את הצעדים אלא גם את הניגוד של הצביטה החיננית.

היה זה מפגש עם הליריות הרוסית ועם האכזריות של פראות השפה המודרנית שהיה מופלא בעיקר בשל העוצמה המיסטית של הצ'לן קיריל זלוטניקוב, הניקיון הזוהר של אלכסנדר פבלובסקי והליריות שבה הוביל הוויולן את חברי ההרכב "ביד חזקה ובזרוע נטויה".

קטיפתיות מצמררת

ברהמס – הרביעייה בדו מינור אופ 51, מס' 1

דחיסות

כמעט בלתי אפשרי לנגן בלכידות את רביעיית כלי הקשת של ברהמס שתובעת מעצם הגדרתה פרשנות יותר תבליטית. אך היופי בנגינתם של חברי הרביעייה הפך את הביצוע למשכנע – לפנינה רבת קסם. את פרק האלגרו פתחו חברי ההרכב באינטנסיביות – הרכות בנגינתו של הוויולן  אורי קם והאינטנסיביות בנגינת הצ'לן קיריל זלוטניקוב עוררו השתאות.

בחן וינאי ובתיאום מושלם פתחו את פרק האלגרו  – המענה של הצ'לו והוויולה היה מצמרר וקטיפתי. הרכות והדרמה האפלולית עוררו התפעמות.

 פבלובסקי היה קליל ועדין, והוויולן ענה לו כהד. המיוחד בנגינת הרביעייה הייתה הנביעה של איש מרעהו. האנדנטה נפתח בקשתות מאוד ארוכות. מרשימים היו הליריות של הכנר והויולן והדיאלוג ביניהם. הלייטמוטיב של הכנר חזר כל פעם בצורה אחרת. התמיכה של הצ'לן הייתה מלאת פאתוס, והכינור היה מלא חן.

מרתקות היו חזרות ההד של הפיאניסימו. לא הייתה כאן רק תחינה אלא גם סטקטו ומרדף של קולות ודיאלוג מופלא בין חברי הרביעייה. הפיציקטו בנגינת הצ'לן קיריל זלטניקוב היה תלת ממדי.

מלא חן ומרשים היה הכנר שניגן את הקול הראשי בליריות תלת ממדית.  השיח ביניהם היה מלא חיים – והאתנחתות הרשימו בעיקר בירידה. אלכסנדר פבלובסקי ניגן בקצב מתון ובליריות מדובבת.  שובת לב הייתה תשובת הצ'לן קיריל זלוטניקוב לתחינה  גם בפיציקטו. ההתפרקות והרכות של הכנרים כמענה בירידה לפיאנו הרטיטה. הם הכפילו  אחד את השני וההובלה עברה מאחד לשני.

את הרומנסה  —  האדאג'יו  — ניגנו בהתרפקות מהורהרת רבת קסם.

הסנכרון של הרביעייה שחבריה תמכו האחד בשני היה מאד פסטורלי, וכל פעם כלי אחר ניגן את הנעימה הראשית עם פיציקטו מעודן בתורו. יפה הייתה הירידה לפיאנו פתאומי ממנה התפרצה סערת הפורטיסימו.

האפלוליות והתשוקה בה ניגן קיריל זלוטניקוב כבשו בקסמן והתִגבור הריתמי העצים את הליריות הנהדרת של ברהמס. הייתה בביצוע זה נביעה של נגן אחד מרעהו ולבסוף – התאדות.

*

כהדרן בחרו לנגן את האדג'יו בפה מז'ור מתוך הרביעייה בפה מינור של היידן. בקלילות  בהירה ומלאת אור ניגנו בקשתות ויציאות נהדרות ובריחוף. הניקיון והטוהר והרכות בנגינת ההדרן יאירו את דרכנו עוד זמן רב בו נתגעגע לשובה של הרביעייה הפלאית.