כמה אני שונא להיות מחרב שמחות – אני מציע  למקבלי ההחלטות וגם לקובעי המדיניות, ובמיוחד לכל המומחים מטעם עצמם באולפני התקשורת דבר אחד: (בכל הענווה)-   נא להוריד רהב.

*מלחמה בהיקף מלא בלבנון תעלה לנו במאות הרוגים אזרחיים ופגיעה אמיתית בתשתיות אזרחיות בארץ.

*המלחמה בעזה תהייה טיול בפארק יחסית למה שמחכה לנו בקן הצרעות והבוץ הלבנוני.

* מישהו בצפון ממש ממש מתאפק גם מפחד של מעורבות אמריקנית, אבל לא צריך לדחוף אף אויב למצב של " בוא נראה למי יש יותר גדול".

* לי אין ספק מראש, אנחנו ננצח ללא ספק.

*אבל רק רוצה להזכיר לכולנו את המושג "ניצחון פירוס".

* אני חושש שחלק מן הפוליטיקאים לא בדיוק זוכרים, ועסוקים או בנקמה או בצורך לשדר "זקיפות לאומית" עם מבט מקדים לחירות הבאות.

* בתי הקברות מלאות באנשים שאין להם תחליף. פוליטיקאים מושחתים אפשר וצריך להחליף גם באמצע מלחמה.

* אני יותר שונא להיות צודק בדיעבד מאשר  להיות מירב שמחות מן ההתחלה.

* בניגוד להורי הפולנים ז"ל, אני לא אגיד לכן " אמרתי לכם!"