דו"ח המבקר ירמי עמיר / הצגת בכורה

★★★★★

יש הצגות שלא שווה לצאת בשבילן מהבית. מצד שני קצת אסקפיזם בימים אלה הוא מצרך מבוקש, גם אם לא מדובר ביצירת מופת.

"שוסטרמן" מוגדרת בתוכניה כ"כקומדיה בלשית פרועה". בהחלט מעוררת ציפיות. אבל במהרה מתברר, שההגדרה הזו היא הבדיחה הכי חזקה בהצגה. לא קומדיה, לא בלשית ולא פרועה. מה כן? סיפור רדוד והזוי על אנשים מבולבלים בסיטואציות מגוחכות וטרחניות.

לא אלאה אתכם בסיפור העלילה, שמכיל אהבות, בגידות, שוד, רצח, שקרים ויצרים. הכל בכאילו. אין רגע אמיתי אחד על הבמה. כיף להשתעשע על הבמה, אבל צריך לדעת עם מה ועם מי. לאוסף השטויות שראיתי על הבמה קשה לקרוא תיאטרון.

"שוסטרמן" היא הצגה אידיוטית ודבילית, אבל למזלה עשויה בחן מסוים ועם הרבה אנרגיה. ייאמר לזכותה של הבמאית תמר קינן, שהצליחה להוציא משהו מהמחזה, שכתב נעם גיל, כך שלא מדובר בהתרסקות טוטאלית. חבל שלא הלכה עד הסוף והתפרעה ממש עם השחקנים.

ונעבור לשחקנים: יעל לבנטל חוזרת למניירות שלה, עמי סמולרצ'יק חוזר לגבר המסכן והכנוע, בן יוסיפוביץ שוב מאוהב בעצמו וליאת גורן, שחקנית ותיקה ומכובדת, משתלבת היטב ברמה הכללית. ויש עוד.

אחת הדמויות במחזה, שתקועה בנישואים משעממים, שואפת לדבריה "לחיים מרגשים יותר". גם אני שואף להצגות מרגשות יותר. העלילה של "שוסטרמן" מתרחשת בקריית מוצקין. עדיף היה שתישאר שם ולא תגיע לתיאטרון הבימה.