האחריות האישית והמיניסטריאלית לא קיימת בישראל. שר, מנכ"ל, ח"כ, ציבורי בכיר כזה או אחר, לעולם יהיה זכאי עד לרגע כניסתו לכלא חרמון. תמיד סתם מתנכלים לו כי הוא "מזרחי", "צמח מהשטח", או עם סיגר ורכב יקר. אפילו במדינות הגרועות ביותר, שרים מתפטרים בגלל כשלונות, אם לא מוציאים אותם להורג. ואצלנו? 

מאת זיו טרנר

"לכו תדחפו מים, מניאקים חילוניים שמאלנים לבנים שונאי ישראל. המבקר לא אמר לפטר אותי!  הדו"ח הזה הוא צאצא עכברים (טריפה!) מול הר האשמות הענק ורצח האופי שעשיתם לי במשך כמעט שנתיים! תקשורת זבל. עיתונאים חרא. ייחנק מגפילטע דרעי שעוד יחזור לכלא. כולכם צצצצצצצצווצץ (ככה עם השפתיים מכווצות) לי, למזרחי הכי טוב בעולם. אני זכאי! זכאי! זכאי! אין אחריות אישית מיוחדת! ז-כ-א-י! ותודה לכל העושים במלאכת הקודש שעזרה לי להגיע עד הלום במחיר קטן של כמה מיליוני שקלים מקופת המדינה להוכחת חפותי וסרט שמנציח את זה".

בדמיוני, זה מה שצרח אלי ישי בחדר הפרטי מול השידור החי שהועבר במסך 76 אינץ' LED HD חדש, יחד עם יועצי התקשורת המיוחדים שלו, יועצי תדמית וחליפות ורסאצ'ה, מלחכי פנכת משרדו ומשפחת עובדיה יוסף, עו"ד החדשים שלו, עיתונאים של ישראל היום שבאו לעשות תחקיר "עומק" על פועלו המבורך של הצדיק והזכאי  (כולם שרים לו ברקע "הוא, הא, מי זה בא, ראש הממשלה הבא").

>>> דו"ח המבקר: "לכוחות הכיבוי לא הייתה תמונת אש עדכנית" 
>>> דו"ח המבקר על אחריות הדרג המדיני: "הכישלון אינו יכול להישאר יתום" 
>>> אלי ישי: "בזמן כהונתי נעשה מאמץ בשיעור שאין דומה לו כדי לשקם את מערך הכיבוי" 

האחריות האישית והמיניסטריאלית לא קיימת בישראל. כלום לא השתנה, כלום הרי לא ישתנה. תפקיד שר, מנכ"ל, ח"כ, ציבורי בכיר כזה או אחר, לעולם יהיה זכאי עד לרגע כניסתו לכלא חרמון. תמיד סתם מתנכלים לו כי הוא "מזרחי", "צמח מהשטח", "מעמד הביניים" או סתם עם סיגר ורכב יקר.

השר תמיד צודק, וכשהוא טועה, זה בגלל שמישהו אחר הטעה אותו

ובכלל, הסיבה אינה חשובה. אם שר עומד לביקורת, זה רק ממניעים אישיים גרידא, הרי בישראל אין מניעים אחרים. ובכלל מי יעז לבקר שר על מקצועיותו, כך שניתן יהיה לאמוד את היכולות שלו? אנחנו לא מבינים כלום, השר תמיד צודק, וכשהוא טועה, זה בגלל שמישהו אחר הטעה אותו.

תרבות "אֲנִי וְאַפְסִי עוֹד", שכל כך מושרשת במדינה המצחינה הזו, צריכה לעבור מן העולם, ואולי עוד בימי חיי הקצרים, נניח 70 שנה נוספות, אזכה לראות שר קטן ובזוי, כושל, נכשל ומכשיל, מתפטר כי בדו"ח ציבורי נכתב: אתה כזה אפס. אין לך כלום, אתה לא יודע כלום, לא יכול לעשות כלום, ואתה עושה כלום. אתה אשם. אולי אפילו אזכה לראות ראש ממשלה מתפטר בפעם השנייה (הייתי בן ארבע בערך כשרבין התפטר בגלל חשבון בנק בניו יורק), אבל ממניעים של חידלון, כשל מערכתי כולל, אחריות למדינה כפי שהיא אמורה להיות, או כפי שהיא קיימת בכל העולם ורק לא בישראל. אפילו במדינות הגרועות ביותר, שרים מתפטרים בגלל כשלונות (אם הם לא מוצאים להורג).

מה יכול להיות גרוע יותר מסך של קביעות ארוכות כאורך הגלות על כל אחד ואחד מהשרים וראש הממשלה על שהם לא מחליטים, מפריחים סיסמאות, לא פועלים, לא בודקים, עסוקים בתפל ובטפיל, וכושלים כישלון מתמיד בעבודתם כנושאי משרה ציבורית, עם אחריות לחייהם של אזרחי המדינה ומשרתיה?

באמת אני שואל, מה עוד צריך בשביל חרקירי פוליטי מהדהד וגרם אחד של אופי לקום ולהגיד:  נכשלתי, אני אשם, לא עשיתי, טעיתי אני, לא ההוא, אני? מתי יקרה שנשמע שר כושל מבקש סליחה ומתפטר מתפקידו כשר לענייני שקשוקה?

באיזו מדינה זה ייתכן ששר אחד ויחיד, אלי ישי, יודע על הבעיות עוד משנת 2003, ושולח שלושה מכתבים לפחדניהו בשביל כיסוי תחת, ואינו נושא באחריות כלשהי לתוצאות? במשמרת שלו, במשמרת שלהם, נפלו עשרות אנשי כיבוי והצלה, והם שם בשביל הפעם הבאה. הם יתקנו את מה שמקולקל?

אנחנו, הבוחרים, רק אנחנו אשמים בכל המחדלים של הממשלה הזו

רציתי כותרת של "המבקר: אחריות אישית ומיוחדת על עם ישראל", כי אנחנו, הבוחרים, רק אנחנו אשמים בכל המחדלים של הממשלה הזו, ושל קודמותיה, וכנראה של הממשלה הבאה. אנחנו בוחרים בעלובים האלה לנהל את חיינו, אז על מי נלין? על מה נבכה? למי נתלונן? יש לנו את האפשרות לשנות בקלפי, אבל אנחנו לא מממשים אותה, כי ככה אנחנו. זיכרון לאומי קצר שכבר שכח שהייתה לנו לרגע זיקפה לאומית גאה בקיץ אחד, ואינה. קולנו נדם, נבל, נעלם לבלי שוב. לא נצא להפגנות בקריאה לפיטוריו של שר אלי ישי או שטייניץ, או ההוא שאחראי על המשטרה, ואסור באיסור מוחלט בכלל לציין שאנחנו רוצים לראות אחריות מביבי, שמש העמים, אפילו שעכשיו מעונן. אנחנו, רק אנחנו אשמים, כי מחר בבוקר הכנופייה הפושעת הזו חוזרת לעבודתה, להרס השלטוני שהיא כל כך מתמחה בו.

ומה למדנו מהמבקר? כלום, כי ידענו הכל. יש לנו מפקדי משטרה לא ראויים לתפקידם (בחייאת?), מפקדי כיבוי שלא מבינים בשריפות (הם מפקדי כיבוי צופים), שרים ללא ניסיון, ללא יכולת לעבוד, להבין, לשאול, לקבל מסקנות, לדרוש, לבצע, לתחקר, לנהל ישיבות, לקבוע ישיבות. הם לא יודעים,  כי הם מעולם לא עבדו יום אחד בחייהם בעבודה שדורשת את כל אלו. בשכבת החמצן הגבוהה שלהם מעל האולימפוס, פוליטיקאים יודעים הכל, נולדים עם זה, חכמים כמו אלוהים. ראש הממשלה הגרוע בתולדות ישראל מסכם דיון שהוא לא מוכן לדיון בראשות ראש ממשלה, וזהו. נגמר. אין יותר.

הבעיה היחידה של כולם היא שהשריפה קרתה במשמרת שלהם. מעבר לזה הם מלכי המלכים.

ומה יקרה מחר אם יהיה כאן אסון כמו רעידת אדמה או טילים איראנים על ישראל, מפני שכל אלו שכשלו יחליטו לתקוף את איראן? יש מערך כבאות והצלה היום?

אתם ישנים טוב הלילה?

אני נגד – הבלוג של זיו