חגיגות יום הולדת שנה למחאה – זו הכותרת המטופשת, העלובה והמעציבה שמצאתי לציין את היום הזה, J14, יולי 14. כותרת שכל כולה תבוסה עצומה למחאת העם. שנה חלפה, ואין סיבות לחגיגה. לא צריך לחגוג שנה של מחאה, כי זו לא חגיגה. יומולדת למחאה זו הודאה מהדהדת בכישלון, כי לא השגנו תוצאות, לא קיבלנו שינוי, אין לנו מנהיג. אנחנו לא מאמינים היום בדרך חדשה, כי אין כזו. מה שהיה הוא שיהיה.

שיהיה ברור, העם הפסיד, הממשלה ניצחה, הטייקונים מאחורי הממשלה ניצחו בענק. הממשלה לא הקשיבה לצרכי הקיום שלנו והעלתה את החשמל. הדיור נשאר כשהיה, ואף גרוע מזה. הדלק עדיין ממוסה יתר על המידה, ואין לנו תחבורה ציבורית נורמלית. הממשלה עדיין לא מקשיבה לעם. היא גם לא תקשיב אפילו עם תקציב מתנות לבחירות, ומתנות יקרות, כי מותר לנו להזמין יותר מוצרים בלתי נחוצים דרך האינטרנט. אין שינויים למדינה אחרת, כזו שביקשנו לקבל במחאה, להזכיר שהיה כאן אחרת.

שנה עברה מאז הזעם הקדוש שהפגינו בראש חוצות מאות אלפי אזרחים, זעם שצמח מתוך עול פיננסי בלתי נגמר, הכבדת היד על המיסים, חלוקת תקציבים עודפת לאלו שכבר יש להם ולאלו שלא מגיע להם, והפרטות המדינה לחברים המקורבים. כעס אמיתי ועמוק על אותן דרעק של מפלגות, אותם בלופים של ועדות ומסיבות עיתונאים זחוחות. ההפגנה של שנה שעברה תודלקה באנרגיה של אביב העמים הערבי, ראינו מהו כוחו של העם, ופנטזנו על שינויים גם אצלנו.

אני שואל, מה הרווחנו ממחאת העם? הטייקונים משלמים יותר או ששטייניץ מוותר להם על עשרות מיליארדי שקלים מס ל"רווחים כלואים"? יש חוקים רגולטוריים חדשים לפירוק הקרטלים? העמלות של הבנקים ירדו ועברו שינוי? הקוטג' במחיר שפוי? הממשלה התחלפה? הפנימה? הבינה? בשורה התחתונה לא קיבלנו דבר ממחאת העם. סליחה, קיבלנו עוד פחות כסף בכיסים, כי משקרים לנו על המצב בכלכלי.

מעולם לא היה ולא יהיה פספוס גדול יותר לאופוזיציה כלשהי

לצערי פספסנו בגלל הנהגה לא מפוקסת, ילדותית, לא מחוברת, לא מנהיגה, מסוכסכת, אינטרסנטית, לדעתי בעיקר מכיוונו של שמולי. נוסיף את הקיסם הרע מכל, נכשלנו בגלל היעדר אופוזיציה בישראל. מעולם לא הייתה הפגנה מוחלטת כזו נגד מדיניות ממשלתית, נגד הממשלה בישראל, אפילו אם לא נאמרה בצורה ברורה. ההפגנות היו הקרקע המושלמת להתרוממותו של מנהיג עם חדש, אופוזיציוני מושלם, בין אם כבר בכנסת או שלא, אבל אחד שיפנה  את האצבע לעין של הממשלה ויעשה לה תנועה מגונה. מעולם לא היה ולא יהיה פספוס גדול יותר לאופוזיציה כלשהי, כי זו שכחה כי כל תפקידה, כל חייה, כל קיומה, זה עבור מטרת החלפת הממשלה. אין לאופוזיציה שום תפקיד אחר. היינו חייבים מנהיג אופוזיציוני שייקח את המחאה לכנסת, לבית המחוקקים, שיעשה רעש, שיקבל את התקשורת בלתי מוגבלת בזמן, כי היא חיפשה אחד כזה. לא הייתה אופוזיציה בישראל, הייתה ציפי לבני, ואין זה תירוץ לנרפות של שלי יחימוביץ' במחאה. הייתה לה הזדמנות לתפוס פיקוד, כי מנהיגות לוקחים, לא מקבלים.

לא הצלחנו ליצור במחאה הזו את הגשר הנדרש מעל הפוליטיקה הבזויה שלנו בין הגורמים השונים, ימין-שמאל-חרדים-חילונים-ערבים, וזו הייתה הזדמנות מעולה, כי בהורדת הפוליטיקאים מהמשוואה, כולם רוצים צדק חברתי, כולם רוצים שוויון. מצוקות הדיור, מחירי המזון, המים, הפרנסה, העתיד הפנסיוני שאין לנו, הרופאים האומללים ומערכות ההגנה הסוציאליות הקורסות, שייכות לכולם. לשמאל, לחרדים, לימין, ליהודים, ולדרוזים, ולכל אחד אחר בישראל.

המחאה ממשיכה, התפצלה לשוויון בגיוס מצד אחד ולצדק חברתי מצד שני. עד שלא יבינו כי חד הם, גיוס זה צדק חברתי, המחאה נדונה לכישלון. עד שלא נסמן מטרות מובהקות, עד שלא נהיה אלימים מילולית ונפנה אצבע ישירה לממשלה (בהפגנת הגיוס זה כבר נעשה) ונגיד לה שהגיע זמנה, לכי הביתה, נבוא איתך חשבון בבחירות, ונצייר שלטים שכל כולם עם מסר אחד ויחיד "לא מצביעים ליכוד. לא מצביעים ש"ס. לא מצביעים קדימה. לא מצביעים לביבי", הממשלה לא תשנה את דרכה.

יש מיליון שיבואו להפגין, אם יהיה מטרות מפוקסות

ועדיין, המחאה חיה ובועטת ונושמת. היא בונה לאיטה את הכוח המחודש בחום המעיק וההביל של הקיץ. חום יולי אוגוסט. ההצהרות של הפגנת המיליון בעוד שבוע, לא במקום. עדיין מוקדם מדי, לא נבנה המומנטום המחודש. יש מיליון שיבואו להפגין, אם יהיה מטרות מפוקסות, בעיקר אם נרגיש שבאמת יהיה שינוי, כי יש מנהיגות אחרת. מנהיגות אחרת זה עתיד אחר. ההפגנות צריכות לעבור לירושלים, לסגור במצור את הכנסת, להפיל את חומותיה בשבע הקפות ותרועות.

כאן נמצאת כוחה האמיתי של המחאה, שחייבת להגיע לתרגום בקלפי. בלי הבנה עמוקה כי הכוח טמון לנצח נצחים בידיים שלכם, בפתקי ההצבעה שלכם, לא יהיה שינוי במדינה, במדיניות. ממשלות חייבו לשלם בכסאות  על כשלונות. האמת כל כך פשוטה. אם נראה את העונש לממשלה אחת, השכר כבר יבוא אצל הממשלה הבאה. ההתנהלות שלהן תהיה שונה, קשובה, אמיתי, מקצועית. אובדן הכסא, השלטון השררה, זה הגרזן מעל ראש הממשלה, מעל ראשי השרים, מעל הכנסת. תשחיזו את הגרזן בקלפי, תניפו אותו ללא היסוס, ותקצצו את הכסאות של הבטלנים, השבעים והמדושנים שבכנסת.

תצביעו אחרת, תשנו את ההווה, העתיד. אין סיבה לחגיגה ואבוי לנו אם נגיע ליומולדת 2.

ושלא נראה עוד מראות שרופים כמו אתמול. החלמה מהירה.