נפגשתי לפני כמה חודשים עם אלישע ינאי, היו"ר המיתולוגי של מוטורולה ישראל, מהנדס בהווייתו, טכנולוג ‏בעל ‏חזון ‏שמעטים עומדים לידו. ינאי נמצא בפגישות בשביל להשמיע, לא ממש לשמוע, בעיקר כי הוא מבין ‏אחרי משפט או שניים במה מדובר, וכמעט בכל נקודה בעברו הוא כבר פגש וראה רעיונות דומים, טכנולוגיות ‏מוקדמות יותר, תיאוריות ונסיונות. כמעט אי אפשר להתקיל אותו, אולי בהתקדמות שלא הושגה והנה נפרצה ‏הדרך. ‏

משרדו הצנוע שבביפר מעוטר תמונות ממוסגרות וישנות שלו עם שועי המדינה והעולם. הוא מספר בקול ‏בָּרִיטוֹן חזק וצרוד משנים ארוכות של סיגריות. ינאי מעשן בניגוד לפוליטיקלי קורקט והחוקים של היום. הוא שואל ישירות כל אחד מהנוכחים אם הוא 'טכני', קרי מהנדס – ‏להם יש לו כבוד אחר. חייו שזורים בהייטק הישראלי, אפשר בוודאות להגיד שהוא ממקימיו והוגיו. מרכז הפיתוח ‏הישראלי של מוטורולה ידוע בכל העולם,  וזה יציר כפיו. רבים דפקו לו על הדלת בגיוסים וכבוד, ‏דירקטוריונים ועצה טובה. ‏

[related-posts title="מאמרים קודמים מאת זיו טרנר"]

הוא סיפר שבסוף שנות השמונים תחילת התשעים, יחד עם הממשלה, הוא בנה תוכנית להגדלת מספר  ‏המהנדסים המוכשרים בשנה, מ-1,000 לכ-8,000. המטרה, לפי אלישע ינאי, הייתה ‏ברורה: ככל שיש יותר מהנדסים כך תהיה יותר תעשייה, יהיו יותר תוצרים, ויותר תוצרים זה יותר הכנסות ‏למדינה. משוואה בלי נעלמים.

"לכסף אל תדאג, הוא יגיע ‏כשיהיו מהנדסים. מהנדסים מוצאים פתרונות"

הוא ‏הוכיח כי ‏לאחר הכשרות של כ-8000 מהנדסים בשנה, צמחה ‏תעשיית ההייטק ממיליארד דולר הכנסות בשנה לכ-25 ‏מיליארד ‏דולר הכנסות בשנה, אולי אף יותר. ‏

היום מדבר על כך ינאי בערגה מהולה בעצב ובכעס ואכזבה על שכבר אין מקשיבים לו. הוא מתלונן על ‏התוכנית שלו שקורסת מפני שהפסיקו להשקיע בהכשרות נוספות, ואין גידול של מהנדסים. הוא אומר גם כי ‏מהנדס יכול להיות בכימיה, ביו-טכנולוגיה, מחשבים וכל דבר 'טכני'. הוא מאמין בהם בלב שלם. מבחינתו הכל ‏נעצר. היינו יכולים להיות היום במקום אחר עם 20,000 מהנדסים בשנה. "לכסף אל תדאג, הוא יגיע ‏כשיהיו מהנדסים. מהנדסים מוצאים פתרונות, ולזה תמיד יש כסף".  ‏

אלישע ינאי הבין אז את מה שכבר לא מבינים היום: ‏השכלה היא המדליה האולימפית של ישראל. השכלה וחינוך הם ‏התשובה לגרעונות כלכלת ישראל. זו לא הוצאה, זו ‏השקעה, ההשקעה, בהא הידיעה, הכי חשובה שיש. זו הערובה לשרידותינו, זו ההשקעה שלעולם תוכיח ‏את עצמה במכפלות עצומות. 40 מדינות מעלינו במדרוגים הבינלאומיים כבר הבינו את זה.

השורה התחתונה שלנו מתכווצת כי המשק מתכווץ. הוא מתכווץ כי הממשלה הזו, מאז 1996, נלחמת באליטות, ‏נלחמת בלימודים, נלחמת באוניברסיטאות והסטודנטים. הממשלה הזו נלחמת בעתיד מדינת ישראל, בעתיד ‏ילדינו, ואני לא מאמין שאני כבר אומר ילדינו. איפה העתיד שלי? ‏

אין ספק שהיינו מקום ראשון בעולם, הרי המוח  היהודי ממציא לנו פטנטים. היום קיבלתם את התשובות למה אנחנו לא מקום ראשון בעולם. תשובות ישירות מגדעון סער, שר החינוך מהליכוד, ומקומן של יולי תמיר מהאבודה ‏תחת ברק, ולימור לבנת הקטסטרופלית עם רונית תירוש, לא נפקד מהכישלון הזה בעשור האחרון.‏

הגענו להמוני ילדים חרדים טיפשים, בורים, נכים מנטלית

סער סוגר שלוש וחצי שנים בתפקיד, והתוצאות המהוללות שהוא גאה בהן ממש לפניכם. רק ירידה מזערית בכמות הזכאים לתעודת בגרות. אני לא ‏מבין את הזחיחות והפאר שיש בבשורות איוב על ירידה מזערית בכמות זכאי הבגרויות. ירידה זו ירידה, ‏גם אם ‏מזערית, ואל תתרצו תירוצים בזויים ומעליבים. הכישלון כאן הוא לא יתום, היום יש לו אבא, שר החינוך ‏גדעון סער. ‏ואצל סער זו הצלחה. הצלחנו! הצלחה יהודית כשרה, פוסט ציונות ישראלית-מודרנית, במיוחד ‏למציאות ממשלתית של 2012. כל כישלון הרי הוא הצלחה, כי יכולנו להיכשל בצורה מחפירה יותר. מ.ש.ל. ‏

הגענו לעשרות אלפי, אם לא מאות אלפי ילדים חרדים טיפשים, בורים, נכים מנטלית, שלא לומדים דבר שיש לו ‏עתיד, שיש לו הווה. פחות מתשעה אחוזים מתלמידי חרדים בני 18 יודעים משהו על העולם הזה, בסיס ‏מתמטי, אנגלית. הממשלה הנוכחית משלמת את הכסף שלנו להנצחת הבערות והטיפשות החרדית במקום ‏השכלה, יסודית עד גבוהה. ‏

תכל'ס, מה אנחנו מצפים משר חינוך? שישפר את מערכת החינוך, ושיפור מערכת החינוך הוא לא שיפור רק ‏החרדים או רק החילונים. זה שיפור רוחבי בכמות שעות הלימוד, בתכנים מודרניים, באיכות המורים, במשכורות למורים מצטיינים ובכלל ‏משכורות למורים, שידאג ליום לימודים ארוך בכל ישראל.

שר חינוך שידאג למערכת חוגים והעשרה חינוכית ענפה, מאתגרת, ‏במימון ממשלתי, במחירים של 20 שקל  לחודש, ולא 250 שקל. שידאג לשינויים הנכונים שיביאו את התלמידים שלנו ‏להישגים מצוינים. מי המתמודד לכנסת שמבטיח את זה?

בואו נודה באמת, מערכת החינוך הקיימת פשטה את הרגל לאורכה ולרוחבה. מגיל גני הילדים ועד ‏האקדמיה. הבגרויות המאיימות לא שוות כלום, כי הן לא מעידות על כלום. מגה כלום וצונאמי של בולשיט ‏חינוכי. כל כולן קיימות רק על מנת למחזר את אלפי המפקחים, כותבי השאלות, וועדים, תפקידים ושלל כסף ‏מדהים ומבוזבז במערכת החינוך הישראלית, שכבר יש יותר מאחת או שתיים כאלו. כסף, כסף, כסף, ‏תפקידים, כבוד, היררכיה, פנסיות. זה הדבר היחיד שקיים שם. ‏

חינוך זה תרבות זה ספורט זה חינוך. ‏במקום לפאר ספורטאים יחידי סגולה שמגיעים בתת תנאים לאולימפיאדה, אנחנו מזלזלים בהם כי לא הביאו ‏מדליות. הצרה המיניסטריאלית הגדולה ביותר מאז ומעולם, לבנת כבר רוצה ועדת חקירה, בעוד ספורטאים ‏עדיין מתמודדים, ולא דורשת חקירה אצלה במשרד. הם אלופים, אחת, אחד, וכולם יחד. ‏

מה היום? מי אחראי היום? אתם יכולים להצביע על האחראי? ‏

• אני נגד – הבלוג של זיו