יום ראשון ללימודים, ההתרגשות גדולה. בעיקר התרגשות של הבת שלי. כאמא לילדה עם צרכים מיוחדים – שמעדיפה להשתמש במונח מדויק יותר, צרכים נוספים (כמו שנהוג בסינגפור למשל) – כבר התחלתי לדאוג היכן אני אמורה לפתור את הבעיות הלוגיסטיות של תחילת שנה. איכשהו, במקום כלשהו, מישהו החליט שהורים לילדים עם צרכים נוספים לא משתתפים בשמחה ובהתרגשות של הילדים, וגם לא עובדים, אלא עוסקים בביורוקרטיה גם בתחילת השנה. יום מאוד מאורגן במערכת החינוך, רק לא עבורנו.

אנחנו עסוקות כל שנה בתחילת הלימודים בהתארגנויות לוגיסטיות שונות – סייעות, משרד החינוך, הסעות. השנה בחרתי לכתוב על הסעות.

כלמודת ניסיון, התקשרתי יום לפני הלימודים לוודא את פרטי ההסעה. לא ממש הפתיע אותי ששכחו את הילדה מחוץ לרשימות. תוקן. היום בבוקר, הילדה – לבושה בבגדים חגיגיים ומלאת התרגשות – חיכתה וחיכתה במשך שעה להסעה. לילד עם בעיות קשב וריכוז שעה זה הההההההמון זמן. וכאשר לידם עומדת אמא, שבמקום להתרגש איתם מחייגת בטלפון, זה עוד יותר קשה.

בחברת ההסעות לא ענו לטלפונים. לכל הטלפונים, כולל הנייד של האחראי בחברה, כי פשוט ככה זה ביום הראשון, אז עדיף כנראה לא לענות.

התקשרתי לרכז ההסעות בעייריה. גם שם כל הזמן תפוס, המון הורים במצב שלי. הסבירו שישתפר. לצערי כבר הייתי בסרט הזה, בשנים קודמות, עם החברה הזו להסעות. כל השנה הייתה תחלופת נהגים ואלה הסיעו את הילדים שלנו כאילו היו חפצים. כן, לפעמים היו גם נהגים מקסימים, אבל הילדים שלנו חייבים נהג קבוע ואחראי, נהג שהם מכירים. שיגיע בזמן. שירגישו בטוחים.

ובנוסף יש גם ילדים עם אפילפסיה, ואז, אם קורה משהו, חיוני לדעת מה לעשות. נהג זמני לא כשיר לטפל ואפילו לא מעוניין לשמוע הסברים. הם רק נהגים זמניים. חברת ההסעות מודיעה לי שזה לא העניין שלהם בכלל, רק של המלווה. המלווה זה כבר נושא לכתבה נפרדת. איך אפשר לצפות לאחריות על הילדים בחברת הסעות שלא מצליחה לארגן הסעה פשוטה? חלף הרבה זמן מאז זכו במכרז ועד התאריך של היום – שהיה ידוע מראש.

לבסוף הגיע נהג זמני, שאסף את כל הילדים ששכחו לאסוף והמתינו שעה – והביא אותם עייפים, עצובים, עצבניים ובאיחור ליום המרגש של תחילת השנה.

בעירייה טענו שהם עבדו עם חברת ההסעות הזו במשך שנים והיא זו שזכתה השנה במכרז. בשנתיים האחרונות הייתה חברה אחרת, עם נהג מדהים ואחראי, שקיבל את הילדים וההורים בחיוך כל בוקר. החיוך הזה שלו בבוקר היה הדבר הכי טוב באותו יום עבור הבת שלי, וכן, גם עבורי. אבל השנה הם לא זכו במכרז.

אני תוהה האם אחריות על הילדים שלנו הייתה אחד הפרמטרים לבכירת הזוכה במכרז או או ששוב רק כסף קובע? האם לילדים עם צרכים נוספים לא מן הראוי להכניס אחריות לחבילה? אז כן, היום הבת שלי נסעה לבית הספר אחרי שעה של המתנה מרוטת עצבים, אני עבדתי ועדיין עובדת בלוגיסטיקה של הסעות. ומה מחר?

בשעה 11 הצלחתי להשיג את חברת ההסעות. קיבלתי את שם הנהג למחר. התקשרתי. הסתבר שכבר הספיקו להחליף לו את הקו. עידכנתי את חברת ההסעות. כן, ביררו ויש נהג אחר. אל תתקשרי עכשיו, הם מסבירים, תמתיני כמה שעות שהוא יתארגן. יופי, יש לי זמן לשתות קפה, שעדיין לא הגעתי אליו. לעבוד? אולי פשוט אקפוץ לחברת ההסעות ואעבוד משם, וגם אקבל מהם משכורת. ואולי אם היו לוקחים יותר כוח אדם הם לא היו זוכים במכרז? מה שכן, יופי שבעיריה עשו מכרז. כך חוסכים בהוצאות על ההסעות לילדים עם צרכים מיוחדים. עכשיו לעירייה יש יותר כסף לחגיגות ולמופעי ראווה.

כל מה שרציתי, זה להיות ליד הבת שלי ביום הראשון ללימודים ושתהיה לידה אמא שתעסוק בהתרגשות שלה. כמו לכל ילד אחר. בעצם אפילו אפילו יותר.