★★★★★

"סימון והאלונים" הוא סרט אפוס משפחתי מרגש עד דמעות, המביא את סיפורה של מלחמת העולם השנייה מנקודת מבט שוודית. זוהי דרמה אפית, הנעה בין השנים 1939 ל-1952, ומציגה את סיפורו של סימון, המגולם כנער בוגר על-ידי ביל סקרסגרד, בנו של סטלן, ואף הוכרז בפסטיבל הסרטים של ברלין 2012 כאחד הכוכבים העולים על הופעותו בסרט.

סימון גדל במשפחה אוהבת ממעמד הפועלים בגוטנבורג, שוודיה, אך תמיד הרגיש כי אינו שייך. ניחן בתובנה רבה, הוא מתעקש לזכות בהשכלה איכותית השמורה רק לנערים צעירים ממעמד הביניים הגבוה – וזאת בניגוד לדעת הוריו, שפוחדים כי יישאר מאחור.

הנער משכנע בסופו של דבר את אביו לשלוח אותו לבית הספר היוקרתי, שם הוא פוגש באייזק, בנו של מוכר ספרים יהודי עשיר שברח מרדיפות הנאצים. סימון מהופנט מעושר הספרים, האמנות והמוזיקה שהוא פוגש בביתו של רובן, אביו של אייזק (יאן יוזף ליפרס), וזה רק מוציא מסימון את הרצון ללמוד עוד על ההיסטוריה המשפחתית שלו.

אייזק, מצד אחר, נהנה מעבודות כפיים, ומסייע לאביו של סימון (סטפן גודיקה) לבנות סירות. כשאייזק חש בבעיות מבית, משפחתו של סימון מארחת אותו, ושני בני הבתים מתמזגים ומתקשרים, בזמן שמלחמת העולם מזעזעת את אירופה.

הסרט מבוסס על הנובלה הארוכה "סימון" של הסופרת השוודית, מריאן פרדריקסון, שנמכרה ביותר מארבעה מיליון עותקים ותורגמה ל-25 שפות. גם התסריט עבר 18 שכתובים עד שהגיע לתוצאה סופית בת 122 דקות.

הבמאית ליסה הולין פחדה להתמקד בסצנות מורכבות וקשות ממלחמת העולם – ולכן, האירועים נותרים בצד ובדימיון הצופים, וחבל. עם זאת, התוצאה הכללית מעניינת ומהפנטת, בעיקר בהבאת סיפור המלחמה ללא סצינות קרב ומחנות ריכוז, אלא בהיבטים צבעוניים אחרים.

חשוב מאוד לראות את הסרט על-גבי מסך גדול, וזאת בשל הצד הויזואלי המדהים בו מובאים נופי שוודיה שובי הלב. צילומי החוץ נעשו בשלל טכניקות קולנועיות, כולל סינמסקופ רחב יריעה, ומדגישים מעברים מוצללים או תקריבים הממחישים את הלכי הרוח של הדמויות.

כבר בתחילת הסרט חשים בדו שיח בין הטבע לתרבות המוזיקלית המועצמת לאורך הסיפור. האסתטיקה השלווה של המצלמה, על גבול הסטטיות, מביאה קדימה אף את הפרטים הקטנים ביותר. ראוי לשבח גם את הפסקול בסרט, שנכתב על-ידי אנט פוקס, ומונעם משלל יצירות מוזיקה קלאסית מעוררות השראה, תוך הדגשת הכינורות והפסנתר, והמחשה אקספרסיוניסטית של מאבק הרגשות שבין מוזיקה קלאסית למודרנית.

אבל מעל הכל, המשחק הוא הצד החזק ביותר בסרט. השחקן הגרמני, יאן יוזף ליפרס, שנראה כאילו הוציאו אותו מפרק של הסדרה "מד מן", בהחלט מותיר רושם מצוין. לא רק שהוא למד שוודית לצרכי התפקיד, הוא אף זכה בפרס שחקן המשנה השוודי הטוב ביותר. האופי הכריזמטי שהוא מגלם בסרט, בהחלט מותיר את התחושה של עוד.

"סימון והאלונים" הוא סרט עשיר בסצינות מזליגות דמעות, שנעשה כהפקה בינלאומית צפון-אירופאית, אשר דאגה לתמצת תקופה רבת שנים לשעתיים. לסרט היה פוטנציאל להיות יצירת מופת, אילולא הסצנות המקוצרות מדי, אבל מבחינה ויזואלית ואקוסטית הוא בהחלט יישאר בזיכרוננו לאורך זמן.