נסעתי באחרונה לאורך כבישי רמת מנשה. ראיתי גבעות, חורשות, שדות מצהיבים המחכים לגשם, פרות חומות ויישובים עטופי ירק. ראיתי גם את כל השלטים שלפניכם כאן. כולם צולמו בשולי הדרכים והיו יכולים לשמש למשחק התמצאות יפה ומרתק באזורנו.

בפועל הם ערבוב של צורות, צבעים, חומרים וסגנונות, והוצבו בידי מוסדות, יישובים, עסקים ומשפחות פרטיות. ניתן לומר שהם חלק מזיהום סביבתי שאנחנו "מתברכים" בו. עוד ביטוי ל"איש הישר בעיניו יעשה", וכל שבוע נוספים עוד.

הלכתי לוויקיפדיה לחפש מה כתוב על שלטים ושילוט ומצאתי את השיר "עץ הרימון נתן ריחו", ובו השורות  "לך התרועות, לך הזרים / לך כל שלטי הגיבורים". מקור המילים של יעקב אורלנד הוא בשיר השירים ד', ד'.

אחר כך גיליתי את שלטי האבירים, ה-Coat of Arms: במאה ה-12, האבירים שחבשו קסדות מגן שהסתירו כליל את פניהם, גילו שאינם מכירים כלל את אויביהם ואת חבריהם לקרב, ולכן התחילו לצייר סמלים על המגנים ועל בגדיהם. הצבעים שנבחרו היו תמיד בולטים – אדום, כחול, שחור, ירוק, צהוב, זהב וכסף, והסמלים ביטאו עוצמה – אריה ונשר – כוח, צבי – מהירות, זאב – פראות וכדומה. קודים ברורים וקבועים אלה נשמרו בכל אותם שלטים, במשך מאות שנים.

האזכור השלישי שמצאתי היה חוק הדרכים (שילוט) התשכ"ו 1966, שבו נאמר בין היתר:

"שלט – כל דבר שיש בו הודעה לרבים בדרך של כתב, דפוס, הדבקה, הצגה, הארה, צביעה, חריטה וכיוצא באלה, לרבות כל מתקן הנושא את ההודעה…."

בהמשך נאמר מיהו "בעל השלט" ומהי "דרך" ועוד ועוד, כדרך ניסוח החוקים, וגם (בקיצורים): "לא יתקין אדם שלט הנראה לעיני מי שנוהג בדרך בין-עירונית, אלא אם ניתן לו היתר, על ידי מי שהוסמך לכך, וצוין על גבי השלט שמו של מי שהזמינו…. והסמכות ליתן היתר היא אותה רשות מקומית באישור הוועדה המחוזית… "

הבנתי שיש סמכות ויש כתובת, והיא כתובה על הקיר (בעצם, על השלט): אזור רמת מנשה, המרחב הביוספרי מגידו, מצפה, ממש משווע, לשילוט אחר ממה שיש בו היום. שילוט אחיד, מעוצב בהתאם לרוח המרחב, שיחליף את המיש-מש הקיים.

כשקמה המועצה האזורית מגידו, בשנות הארבעים למאה הקודמת, היא הייתה אחת הראשונות בארץ. פנו אז לציירים (עוד לא היו מעצבים) באזור, וביקשו מהם להציע סמל. הייתה תחרות, ונבחר הסמל של ליאו פלטאו מקיבוץ רמות מנשה.

היום יש בוודאי עשרות מעצבים מוכשרים ביישובי המועצה, שישמחו להציע עיצוב הולם לשילוט שיאיר את עיני כל מי שמגיע, ויגיד לו:

כאן – משהו אחר, כאן שמורה ביוספרית, פה התושבים בחרו לעצמם איפוק מסוים של יצרי התחרות והפרסום, למען ערכים בני-קיימא, שאותם הם מבקשים לטפח ולשמור.

דווקא הכניסה לנחל שופט, האתר הכי מטויל באזור, משולטת רק בשילוט הזה:

• איש תחת גפנו ותחת תאנתו – הבלוג של אמנון