אני ניגש למדף הקפה בסופר ולא מאמין: בהרף עין מחיר שקית קפה 100 גרם קופץ ל 8.5 שקל. מחירי המוצרים מזנקים מעלה על רקע המחאה החברתית. האם זה כורח המציאות הנובע מעליית מחירי הסחורות בעולם? בעקבות פוסט הטוען שעליית המחירים אינה נובעת מעליית מחירי הסחורות בעולם (להפך, המחירים יורדים) אלא רק לצורך הגדלת מתח הרווחים של החברות השולטות בשוק בארץ לרמה לא סבירה, נפגשתי (אונליין) עם ישראל יקרה לנו לדון בנושא.

מגפון: לא מבין. אם מתח הרווחים כל כך גבוה, וממול יש ארגון שלא צריך לסחוב רווחי עתק לראש הפירמידה, אז הקמת מתחרה הוגן היא הזדמנות עסקית מעולה.

ישראל יקרה לנו:  מתחרה במה? בייצור? יש מתחרים. עד המחאה הם לא הגיעו למדף. עד המחאה הרשתות והיצרנים שיתפו פעולה במגמה לעלות מחירים. כרגע הרשתות והיצרנים הגדולים כבר "מזמרים" האחד על השני. והם אומרים אמת. ידוע לנו שכך זה עבד. מנסים מחיר בשיטת מצליח. כל עוד הציבור האמין באגדות, שכאן הכל טוב, קנה. הציבור בישראל נסע לחו"ל ראה מחירי מסעדות ומלונות, והכל נראה לו כאן סביר. המחאה בתחום הספציפי של המזון חשפה שהציבור משלם לפחות 50% יותר מהמחירים הסבירים בסופרים של אירופה היקרה. כעת, כאשר הציבור הוכיח עמידה, פדיון הרשתות יורד, יש זליגה אל רשתות הדיסקאונט. שתי הגדולות מזמרות אמת על מדיניות היצרנים. במהלך השנה וחצי האחרונות חשפנו שיש אפליית מחירים, יש מחירים עולים למרות עלויות יורדות ברכישת חומרי גלם, יש פערים של עשרות ולעיתים מאות אחוזים במחירי מוצרים בסיסיים, שאין לכך הסבר כלכלי מניח את הדעת.

"רק אם הציבור ימשיך לדרוש יותר זול (והוא חייב, כי המחירים כאן הם שיא עולמי מוכח)
אולי תישבר הנוסחה שמונעת הוזלה אמיתית, שתוזיל מחייה לכל משפחה ב-1,000 שקל לפחות.
וזה שינוי משמעותי, אינו על חשבון הממשלה, רק על חשבון רווחים מופרזים"

לשאלתך, למה לא נכנס מתחרה, עד היום זו היתה התאבדות, לנוכח המועדון הסגור. רמי לוי עם 20 חנויות לא בדיוק מזיז לשני הגדולים עם 450 החנויות שלהם. ומתחרה בייצור? יש. להרבה מאד מוצרים יש אלטרנטיבה זולה של יצרן קטן. אך הקטנים נשלטים על ידי הגדולים במספר שיטות.  [1] לא יקבלו מקום מדף [2] אם יקבלו זה רק במחיר גבוה [3] שליטה רוחבית – במהלך השנים חמשת הגדולים קנו את היצרנים הבינוניים המובילים – ולמעשה מה שהיה פעם עשרות חברות מזון עצמאיות בישראל נשלט על ידי חמש חברות מובילות. לא חסרות לנו דוגמאות של יצרן קטן שיכול להימכר בזול מאוסם או שטראוס, אך מוצרו נמצא על המדף רק אם יהיה יקר מהם. חקרנו מקרים כאלה ופנינו ליצרנים, שם התשובה בעילום שם היתה, או שנהיה על המדף במחיר שהם רוצים – או שלא נמכור בכלל.

שילמנו 600 מיליון שקל מיותרים כל שנה

אז רק אם הציבור ימשיך לדרוש יותר זול (והוא חייב, כי המחירים כאן הם שיא עולמי מוכח) אולי תישבר הנוסחה שמונעת הוזלה אמיתית שתוזיל מחייה לכל משפחה ב-1,000 שקלים נטו לפחות. וזה שינוי משמעותי, אינו על חשבון הממשלה, רק על חשבון רווחים מופרזים, הוצאות מופרזות, בזבוז והשקעות כושלות. ראה למשל הרפתקאות תנובה ברומניה, שלמרות אובדן 100 מיליון דולר לא העבירה את תנובה להפסד. מחאת הקוטג' גרמה לאובדן רווח גולמי של כ-600 מיליון שקל בשנה לתעשיית המחלבות, וזה לא שינה להן משמעותית ברווחיות. חשוב על זה, שילמנו 600 מיליון שקל מיותרים כל שנה. נסה לחשב כמה קוטג' אוכלים כאן בשנה וגם גבינה לבנה. ממוצע נפילת המחיר הוא 1.5 שקלים לגביע. כל הרווח הגלמי הזה "התפוגג", והנה החברות ממשיכות להרוויח לא רע. נקודה למחשבה.

מגפון: אוקיי. אז שורה תחתונה, השרשרת נשלטת מהיצרן ועד למדף על ידי מעט חברות, מה שמאפשר מחירים גבוהים. וכמו כן, יש אלטרנטיבה זולה של יצרנים קטנים להרבה מוצרים.

אם כך, זו הזדמנות עסקית מעולה למישהו לפתוח חנות ליד החנויות היקרות, עם המוצרים הזולים של היצרנים הקטנים. WIN-WIN לכולם. לא?

ישראל יקרה לנו: באירופה יש מדינות המגבילות בחוק הקמת חנויות של אותה רשת באותו אזור. ומדוע? כי צריכת מזון היא בעלת מחזור די קבוע לגודל אוכלוסיה נתון. כך שאם יש מספר סופרים באזור מסוים, פתיחת סופר נוסף פשוט תחלק את המחזור כולו על יותר סופרים, עד שהכניסה תגרום להפסדים.

מה הפתרון? לא מרשים לרשת לפתוח יותר מחנות אחת ברדיוס של  X קילומטר או Y דקות נסיעה. כך מונעים השתלטות רשת אחת על גיאוגרפיה נתונה ומאפשרים להכניס חנויות חדשות רק מרשתות אחרות, כדי לייצר תחרות.

כעת אסביר למה אני מתכוון בהמשך לשאלתך הנכונה. בישראל יש אזורים שבהם יש שליטה מוחלטת של שתי הרשתות הגדולות. למשל, ברמה"ש יש שלוש חנויות שופרסל, שתיים של מגה, ואין אף חנות של המתחרים המוכרים האחרים. שאלנו אותם מדוע לא. קמעונאי בכיר מאד ענה שלא יכניס חנות מתחרה וזולה יותר לאזור, כי יש כבר מספיק חנויות לגודל האוכלוסיה. התשובה היתה מאותו טעם שהזכרנו קודם. כאשר מספר תושבים ידוע, ויש כבר חמש חנויות גדולות, להכניס עוד אחת עלול ליצור הפסדים לכולם. הסיכון גדול מדי.

להשאיר חנות אחת לכל אחת ולאפשר לרשתות אחרות להיכנס לאזור

אז מה הפתרון הנכון? לאמץ את הפתרון האירופי. מדוע שברמה"ש יהיו שלוש חנויות שופרסל ושתיים של מגה? נא להשאיר אחת לכל אחת ולאפשר לרשתות אחרות להיכנס לאזור. אני מניח שאם תבקר בחנויות האלה תגלה שמוצר על המדף בהן יקר ב-30%, ולא רק בגלל החתך הסוציו-אקונומי, אלא בגלל שקנייה מקומית זה עניין של נוחות ומה שיש על המדף. גם עובדות אלה הוצגו לרגולטור, וגם הפתרונות האפשריים שכבר מיושמים במקומות אחרים. המסמך של התנועה לוועדת קדמי מוצב באתר וחלקו מוקדש לבעיה הזו של מניעת תחרות (המניעה היא רב שכבתית).

מגפון: מעניין. הפתרון האירופי דומה למה שירון זליכה תיאר לגבי הגברת תחרותיות בענפי משק. דהיינו, במקבילה המשקית, הממונה על ההגבלים העסקיים צריך להטיל חסמים עליונים לנתח חברה משוק מסויים.

יחד עם זאת, לא מסתדר לי שתמיד קמעונאי לא ייכנס לאזור בגלל שהאזור רווי. זה נכון בסיטואציות מסוימות קמעונאי יקר לא ירצה להיכנס לאזור רווי בקמעונאים יקרים בעלי אותה סחורה. אבל אם האזור רווי ביקרנים, ולך יש מוצרים ייחודיים או זולים זהים באיכותם, זו סיטואציה שדווקא קוראת למישהו ייחודי להיכנס. אפשר לראות את זה בסופרים האורגניים דוגמת עדן טבע מרקט. זאת אומרת אם מדובר בעסק ייחודי בעל צביון שורשי (לא טייקוני), שרוצה להתחרות ברשתות הגדולות על ידי ייצוג יצרנים קטנים ומותגים ייחודיים, יהיה לו יתרון תחרותי גם בעיצוב המותג (מקום למותגים של יצרנים קטנים אישיים) וגם בנושא המחיר (היות והיצרנים הקטנים גם זולים יותר).

ישראל יקרה לנו: אני מבין את ההיגיון הבסיסי בדבריך. ואכן תמוה. לכן שאלנו מפורשות וקיבלנו הסבר מפורש. מדוע למשל רשת כמו רמי לוי לא תיכנס לרמה"ש. אז הנה כמה רמזים. [1] יש רגולציה מגבילה באישור עסק גדול לממכר מזון. יש עלות גבוהה של הקמה, לא כל מקום מתאים. וזאת כאשר הרשתות הגדולות מעדיפות להשתלט על כל נקודה אסטרטגית כדי שמתחרה לא יכנס. המצב הגיע לשיא האבסורד כאשר במרחק של כמה עשרות מטרים באותו מתחם של קניון רמת אביב יש שתי חנויות של שופרסל. כלומר, שתי חנויות, והכל בכפילות מחלקות. זה נוצר כי הבינו שאם לא יכניסו לשם חנות ייכנס מתחרה תחרותי. [2] כאשר רשת זולה נכנסת, צפויה תחרות. אני מציע שתבדוק מה קרה כאשר שופרסל הכריזה מלחמה ברמי לוי במעלה אדומים. נכון לעתה, רגיעה לעומת חילופי המהלומות שהיו עד לא מזמן. ממש שביתת נשק. רשת קטנה לא יכולה ללכת ראש-בראש ברשת של 250 סניפים. אז יש להם חיכוך זמני בכמה סניפים, לאורך זמן הקטן יימעך. תאר לעצמך ש-20 סניפים יתחרו עד כדי חוסר רווחיות ב-20 סניפים של רשת גדולה, כאשר לאחרונה יש עוד 200 סניפים למכור באין מפריע. [3] קמעונאי בכיר מציין שאכן זה השיקול. יש כללי אצבע מה לא כדאי לעשות. לא כדאי להיכנס למתחם רווי, כי שם מובטחת רק מלחמה. הדוגמה שנתת לגבי עדן טבע היא טובה בחלקה. שים לב שהיא מלווה מתחמי מגה. לא לשכוח מי הבעלים – מחצית הרשת שייכת לדודי ויסמן.

מגפון: אז אתה אומר, יש רגולציה בהקמת עסק גדול לממכר מזון באזור מסויים, דבר שיצור תחרותיות, ויחד עם זאת אין רגולציה בהשתלטות עסק גדול לממכר מזון על אזור, מה שמקטין תחרות. רגע, כנראה התבלבלתי, הסיבה לרגולציה זה לא בדיוק ההיפך?

בכל מקרה הגורם המכריע נשמע לי שברגע שעסק מתחרה נכנס, הרשתות הגדולות פוצחות בהורדות מחירים מקומיות, עד שהן הורגות את המתחרה.

אז בעצם בשורה תחתונה אי אפשר להתחרות ברשתות ללא התערבות הרשות להגבלים עסקיים שתבצע רגולציה להגברת התחרותיות. מרגע שנוצר מונופול בתחום מסוים, רק התערבות המחוקק תאפשר שינוי.

ומה קורה אם המחוקק מרגיש יותר חבר של בעלי העסקים הגדולים מאשר חבר של הציבור? ושבבחירות בחירה בצד זה או אחר לא משנה את המשוואה הכוללת?

ישראל יקרה לנו: הכל נכון. נוצר בישראל בעשור האחרון הליך הרסני שהעלה מחירים ומנע תחרות. התיאור המלא מצוי במסמך ועדת קדמי (ועדת המזון) שהוקמה כהחלטה בוועדת הכללה לאור המחאה החברתית (חרם הקוטג') לחקור את המתרחש בשוק המזון. דוח קדמי מתאר בצורה אקדמית טובה את המתרחש כאן בשבע השנים האחרונות. קריסת קלאב מארקט ורכישתה על ידי שופרסל (השתלטות בעצם ע"י מתחרה דיסקאונט , הממונה לא מנע את הרכישה). אי סימטריה של תנועת מחיר, כאשר חומרי הגלם מתייקרים, המחיר עולה, כאשר הגלם יורד, המחיר במקרה הטוב קופא אך במקרה הרע ממשיך לזחול מעלה. התחזקות השקל לא עזרה להוזלה כמו שהיתה צריכה, קניית חברות מזון על ידי הגדולים בענף ויצירת מטריקס של חברות לרוחב השוק ששומרות על סטטוס קוו ומונעות מלחמת מחירים. למשל, אל תפגע לי בבמבה (מנוע הרווח הגדול של אסם) ולא אריב איתך על החומוס. יצירת חוק חלב שבעצם "סידר" את השוק, אך בעיקר את האזרח. על זה יצא בימים האחרונים דוח מבקר מדינה, שמספר סיפור של הפקרת האזרח. הרשתות בונות סניפים בלי הכרה בשיטת הקוסט פלוס, כלומר, כמה שיעלה התפעול, האזרח שולמן ישלם. התוצאה? עד 2006 ישראל היתה זולה במזון ב-20% ממדינות OECD והיום יקרה ב-20% (50% עליה מול OECD כנקודת ייחוס!) ואל נשכח שמחיר ממוצע OECD כבר מגלם את שינויי מחיר הסחורות. אז דוח קדמי על 120 עמודיו נותן תיאור טוב של הסיבות והתהליך. קטע ההמלצות והיישום? זה באחריות הרשות המחוקקת והמבצעת, לדעתנו האזרח צריך לבחון לקראת הבחירות את התלוש בקופה.

למרות שמחיר חומרי הגלם מתרסק, מחירי המוצרים מתייקרים

אמחיש כך, בזמנו (בעת מלחמת שטראוס), הפצנו עובדות המראות שמחירי הקפה והקקאו בעולם בשנים האחרונות ירדו ב-40% דולרית, וזה היה מלווה גם בהתרסקות הדולר, כך שבשקלים המחיר ממש ירד עד כדי 50%. ומה קרה למוצרי שטראוס בתחום הקפה והשוקולד? התייקרו משמעותית במקביל. כלומר, למרות שהגלם מתרסק, מחירי המוצרים מתייקרים. משונה ? לא, זה אפשרי כשאף אחד לא פוצה פה. אז האזרחים התחילו לדבר ועובדות. זה משהו ש-"הם" לא מכירים ולכן ממתין להם "עולם חדש" של מוחים שמבינים כלכלה, שיווק, מסחר, מתמטיקה של תואר שני ויכולת ניהול.

מגפון: נחזור לנקודה בה אמרת שהאזרח צריך לבחון לקראת הבחירות את התלוש בקופה. לזה התייחסתי כשאמרתי בחירה בצד זה או אחר לא משנה את המשוואה הכוללת. קח למשל מצביע ללא נאמנות מפלגתית, הקול הצף. הוא לא מצביע לאותה מפלגה או מועמד לראש הממשלה רק בגלל ש "זו הקבוצה שהוא אוהד",  אלא בוחר במפלגה שאומרת שתבצע דברים שהוא רוצה לראות מתבצעים. אבל מה, בסופו של דבר מתברר שממש לא משנה למי שאתה מצביע. כלום לא משתנה. אפילו עם המחאה. אז היה קצת רעש וחשבנו שהם מתרגשים, אבל מה מתברר עם התעוררות המחאה שוב ב-2012, ולמרות עליית המדרגה? שלא סופרים אותנו.

אפילו אתה מראה שלמרות חרם הקוטג' לא קרה כלום. הורידו את מחיר הקוטג' והעלו מחירים אחרים. מחירי הגלם מתרסקים ומחירי המוצרים מתייקרים. וזה לא על רקע שאף אחד לא פוצח פה אלא על רקע מחאה מתמשכת, הפגנות על גבי הפגנות, מאמרים, דיבורים, צעקות.

האזרחים מדברים. מדברים כבר תקופה ארוכה. נוקבים בעובדות. מוחים. ו….? נאדה, הכלבים נובחים והשיירה עוברת.

משום כך, נראה לי שאי אפשר לקוות שאנחנו נדבר והם יעשו, אלא אנחנו צריכים לקחת את המושכות ולעשות בעצמנו. לנושא המאבק ברשתות היה נראה לי שלעשות הוא להקים רשת מתחרה ברשתות הגדולות המופעלת בצורת קואופרטיב. זו דרך הפעולה של קואופרטיב "שלנו", אך כנראה הם נתקלים בקשיים שציינת כי בינתיים אני לא רואה שקמה רשת קואופרטיב מתחרה ברשתות הגדולות.

אז אם מחאה קרה או חמה לא שינתה באופן מהותי, לשים פתק בבחירות לזה או לזה גם לא משנה, השוק חסום ליזמים חברתיים להקים רשת מתחרה, מה עכשיו?

[related-posts title="עוד כתבות בנושא יוקר המחייה"]

לעדכונים נוספים בנושא יוקר המחייה ראו אתר ישראל יקרה לנו