"לחנך את ריטה": לחבק את מגי אזרזר ואת רמי הויברגר

המפגש בין הפרופסור הציני לסטודנטית הפרחה מוליד הצגה מצחיקה, שנונה וחכמה, בעיקר בזכות המשחק הכובש של רמי הויברגר ומגי אזרזר. "לחנך את ריטה" בתיאטרון בית לסין היא הצגה מענגת, שגם מלמדת אותנו על הדרך שבה אנחנו שופטים בני אדם

Print Friendly

[rating=4]

יש הצגות ששווה לראות אותן בעיקר בזכות המשחק. כזו היא הדרמה הרומנטית "לחנך את ריטה" מאת ווילי ראסל בתיאטרון בית לסין. רמי הויברגר ומגי אזרזר נותנים קונצרט מושלם. לא פחות. הויברגר לוקח את התפקיד בהליכה, אזרזר קצת מתאמצת להצחיק, אבל בהמשך היא זורמת עם הסיטואציה ועם הויברגר, שיודע להיות פרטנר נפלא כשהוא רוצה. שניהם מתחברים לטקסט וזה לזו, ומגישים משחק אנרגטי, כובש, אמין, נוגע ללב ומלא חן. פשוט מתחשק לחבק אותו ובעיקר אותה. לחגיגה על הבמה תורמים הבימוי השוטף של רוני פינקוביץ' והתרגום הנכון של יוסף אל דרור.

אפס ביחסי אנוש. אזרזר והויברגר. צילום: דניאל קמינסקי

המחזה של ראסל הוא מעין גירסה מודרנית ל"פיגמליון" ו"לגבירתי הנאווה". מפגש בין פרחה לאינטלקטואל. או בשפה יפה יותר: מפגש בין ריטה, ספרית במקצועה וסטודנטית לספרות ממעמד הפועלים, לפרופסור שלה באוניברסיטה. היא בעלת לשון חדה וישירה, הוא ציניקן, יהיר ומתוסכל, וגם שתיין. היא טמפרמנטית, הוא דכאוני. מפגש בין מעמדות, בין שני עולמות, אם תרצו גם בין עדות.

אחרי מפגש ראשון וטעון הם מקלפים מעצמם את ההגנות ואת המסכות, ומתקרבים זה אל זו. הפרופסור האינטלקטואל מתגלה כאדם שברירי ואפס ביחסי אנוש. הסטודנטית קלת הדעת, שגדלה על רומנים למשרתות, מתגלה כבחורה פיקחית, צמאה לידע, להשכלה ובעיקר לאהבה. גם הפרופסור זקוק לאהבה. השאלה אם הוא מסוגל להעניק אותה לסטודנטית שלו, והשאלה אם הוא באמת הגבר שהיא מחפשת.

נוגעים ללב. צילום: דניאל קמינסקי

המחזה של ראסל, שהוא קליל ושנון, אינו מנסה להעמיק בשאלות האלה, הן שייכות כבר להצגה אחרת, אבל כל אחד בקהל מוזמן לחשוב על האהבה הפרטית שלו, על האהבה שהוא החמיץ או על זו שהוא מפנטז עליה. מה שאני מנסה לומר, שמעבר לצחוקים יש כאן גם אמירה על החיים ועל הדרך שבה אנחנו שופטים בני אדם.

הפרופסור היהיר, שבתחילה מזלזל בסטודנטית הספרית, מגלה שהיא חכמה ורגישה, ואפילו סקסית. אחרי שהוא "מחנך" אותה, הוא מתאהב בה, אבל היא כבר למדה דבר אחד או שניים על החיים – קיבלה כנפיים ומתכוננת לעוף למקום אחר, עם גבר אחר. לא לפני שהיא מעניקה לפרופסור שלה פינוק קטן (לא מה שאתם חושבים).

שורה תחתונה: "לחנך את ריטה" היא הצגה מענגת, שנונה, מצחיקה וגם מעוררת מחשבה.

Print Friendly

על אודות ירמי עמיר

עיתונאי, שחקן ויוצר. שימש כעורך תרבות ב"ידיעות אחרונות" וב"גלובס", סגן עורך 7 לילות וכתב מגאזין במוספים 7 ימים, 7 לילות ועוד. ערך את הסדרה "מי מפחד מצופית גרנט" (ערוץ 10), כתב את דרמת הטלוויזיה "סקס, שקרים וארוחת ערב" (ביים דני וולמן) ופירסם שלושה ספרים: "ירמיהו כוס קקאו" (לילדים), "השליפות של המדינה" ו"יש לי בלעדיות", שיצא ביוני 2011. עורך התרבות ב"מגפון".
פוסט זה פורסם בקטגוריה ד, הצגות, תרבות, עם התגים , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.