[rating=4]

כל מה שרצית לשאול ולא העזת לדבר עליו, אפילו עם בן או בת הזוג שלך. זהו אחד המוטיבים שמובילים את הצגת הפרינג' S2 של אנסמבל "כאן" – וזה גם כוחה של ההצגה המיוחדת הזו. S2 היא הצגה על סקס, אבל אינה הצגה סקסית. כל כמה זמן אתה חושב על סקס? כל כמה זמן את חושבת על סקס? כאן חושבים ומדברים סקס כל הזמן.

סקס ממלא את המרחב הפרטי, הציבורי, הפוליטי, הצבאי, המשטרתי, המשפטי, התקשורתי. סקס מוכר. אבל על מה אנחנו מדברים כשאנחנו מדברים על סקס? מה מותר להגיד ומה אסור? האם אנחנו באמת משוחררים כשאנחנו עושים סקס? מה מלחיץ אותנו? למה סקס, שאמור להיות נהדר וכייפי, נעשה לעיתים מורכב ומתסכל? האם השחרור המיני והדיבור החופשי נובעים ממקום אותנטי או שהכל מושפע מפורנו? ומה קורה לאהבה?

ארבעה שחקנים – אסתי זקהיים, איציק גולן, שנטל כהן ויקיר פורטל, בבימויו של שלמה פלסנר, לוקחים את הצופים למסע במרחבי מרתף ארוך במתחם גבירול בתל-אביב, ששימש בעבר כמנהרת כבלים של בניין בזק, והפך לאולם תיאטרון מאולתר. הקהל נע בעקבות השחקנים, שנעצרים מדי פעם ומגישים סצנות שמתרחשות בין גבר לאישה בין שתי נשים ובין שני גברים. ההליכה בעקבות השחקנים והמגע הבלתי אמצעי ביניהם לבין הקהל יוצרים תחושה שהצופים הם חלק מההצגה.

ב-S2 מדברים כמעט על הכל: מיניות של הגבר ושל האישה, יחסי כוחות, הפער בין הגוף לתודעה, אוננות, זיקפה, חרדת ביצוע, סיפוק וחוסר סיפוק, טאבו ובושה, חלומות ואכזבות, יצרים ופנטזיות, וכמובן אורגזמות. הטקסטים אמינים, אנושיים, כואבים, חושפניים, חלקם מבוססים על ראיונות עם גברים ונשים מכל הגילאים. הסצנות מתרחשות לפני, אחרי או תוך כדי סקס.

הכותבים הם רוני סיני, גלעד עברון, ניצן כהן, דנה גולדברג, ליאת אלקיים, גודיס שניידר, גיורא שמחוני נעמה תורן ואורן נאמן. חלק נוסף של הטקסטים נלקח מתוך אתרי אינטרנט שעוסקים במין ובייעוץ מיני. כל החומר הזה עובד למעין מחזה, על ידי עידו בורנשטיין. למה "מעין מחזה"? כי קשה לדבר כאן על מחזה בנוי היטב, נכון יותר לכנות את מה שקורה כהתרחשות חווייתית – וגם זה תיאטרון. לפעמים תיאטרון טוב יותר מתיאטרון קונבנציונאלי.

הטקסט אינו אחיד ברמתו וגם הבימוי לא תמיד ממוקד, אבל בסך הכל מתקבלת הצגה מעניינת, מסקרנת, שמצליחה לגעת, להצחיק וגם  לרגש. מסתבר, שאנחנו לא מושלמים גם בסקס וכדי שיהיה סקס טוב, עלינו לקבל את עצמנו ואת המיניות שלנו. כאן נכנסת האהבה לפעולה. כל הזוגות רצו להיאחז בזוגיות שלהם, וזה בהחלט נוגע ללב. השחקנים עובדים קשה ועושים עבודה יפה. את הרקע המוזיקלי, שלעיתים היה חזק מדי וכיסה על הטקסט, נותן קובי ויטמן עם הגיטרה.

S2 היא הפקת המשך לפרויקט S, שעלה לפני כשנה והתבסס על ראיונות עם אנשים על חיי המין שלהם. לעומת ההפקה הראשונה, שלא עשתה לי את זה, ההפקה הנוכחית עשירה יותר, הולכת  רחוק יותר והיוצרים מעיזים יותר. אם היה להם יותר אומץ, הם היו שוברים את כל הכללים, מורידים את כל המסכות (ואולי גם את הבגדים), הולכים באמת עד הסוף ויוצרים הצגה בועטת ושערורייתית. אולי בפרוייקט הבא.