אנשים לא אוהבים שמשווים לנאצים או אפילו לפשיסטים. כל כך לא אוהבים, שכבר הוצע להוציא את המילה "נאצי" על כל נגזרותיה מהחוק. אני מודה שקשה לי להחליט האם הרעיון להוציא מילה אל מחוץ לחוק הוא יותר מגוחך או יותר מפחיד, אבל הוא בכל מקרה לא ישים. אבל לפעמים אין בררה, חייבים להשוות לחבר'ה של שנות ה-30. 

איני מדבר על דוגמאות היסטוריות אלא על השוואת הנמשל לנאצים או לפשיסטים באופן מפורש, תוך כדי הבהרה שהנמשל שייך לקבוצה הלא סימפטית הזו. ולא, ממשלת ישראל היא לא ממשלה נאצית, אפילו לא ממש פשיסטית. יש כמה חברי כנסת שיש להם איזו שאיפה לראות פה מדינה פשיסטית ויש כמה תנועות שנאמר עליהן שהן פשיסטיות (למרות שאני חושב שאם בניטו מוסוליני היה חי, הייתה שמורה לו הזכות המלאה לתבוע את בית המשפט עקב השוואתו לבדיחה המקומית). וזה שהמדינה לא עושה דבר בעניינן זו אמנם בעיה בפני עצמה, אבל פשיזם עדיין אין פה. 

אבל למרות זאת, יש מקום להשוות גורמים מסוימים לנאצים ולפשיסטים, למרות שעדיין אין פה תאי גזים ושמי שמפציץ אזרחים בגז חרדל זה השכן מצפון ולא אנחנו. איך הדבר הזה מסתדר? פשוט מאוד, היטלר לא נהיה פיהרר בבוקר בהיר אחד ב-1941 והחליט להקים תאי גזים, הוא גם לא הבליח ב-1933 משום מקום והחל להפעיל סנקציות נגד יהודים ולכתוב חוקים בנירנברג. גם מוסוליני לא הופיע משום מקום באוקטובר 1935 והתחיל להפציץ אזרחים אתיופים בנשק כימי בשביל הספורט. 

השניים האלו החלו הרבה קודם. מוסוליני בעשור השני של המאה הקודמת, היטלר בעשור שלאחר מכן. זה התחיל ברטוריקה, בנאומים בקרנות רחוב, במאמרים לעיתון, באסיפתם של תומכים ומאמינים בדרך. בהתחלה הם נחשבו לתופעה אזוטרית, שולית, שחבל להתייחס אליה. גם כשהתנועות שהקימו (החולצות השחורות באיטליה והחולצות החומות בגרמניה) החלו להפעיל אלימות ברחובות, לא התרגשו מהם יותר מדי, בין השאר בגלל החשש מעליית הקומוניזם. לאחר מכן, כשכבר הצליחו להיכנס לפרלמנט ולהיהפך בו לכוח משמעותי, זכו לשיתוף פעולה של השמרנים, שהיו מוכנים לעשות הכל כדי לא לשבת בממשלה יחד עם מפלגות השמאל.

בסופו של תהליך מוסוליני עלה לשלטון כדוצ'ה ב-1922 והיטלר כפיהרר ב-1933, ואז הם החלו במעשי הזוועה שלהם – וגם זה בצורה תהליכית. ספק אם בתחילת דרכו של היטלר כשליט גרמניה הוא החזיק במגירה שרטוטים מוכנים של מחנה אושוויץ. 

לכן, כאשר משווים תנועה אזוטרית לנאצים או משווים רטוריקה מסוימת לזו הנאצית או הפשיסטית, יכול להיות שאכן יש לכך מקום. זה שמדובר במשהו קטן, חסר חשיבות, שאין בכוחותיו כרגע להעלות אנשים על רכבות בקר לעבר מחנות שמהם לא חוזרים, לא אומר שאין מקום להשוואה. כשהיטלר נשלח לכלא בשנות ה-20 אחרי הפוטש הכושל במרתף הבירה, מישהו שיער שמהיצור המצווח הזה ייצא חבר פרלמנט, שלא לדבר על קנצלר או דיקטטור? 

אם מישהו מדבר במושגים של טוהר הדם, קורא לחיסולם האלים של בני לאום אחר או בעלי דעה שונה, מסתכל על בני עמים אחרים כנחותים או מוכן בשם אהבת המולדת לסתום פיות ללא הבחנה ולנהוג באלימות – יש בו מן הפשיזם או הנאציזם. זה שהוא רק מדבר ולא עושה, לא אומר שהוא לא שייך לקבוצה הלא מיוחסת הזו. זה שכרגע הוא רק קוריוז, לא אומר שבעוד כמה שנים לא נצטער שלא לקחנו אותו ברצינות ושאפשרנו לו לגדול. לא רק שמותר להשוות, לפעמים גם צריך. 

כמובן, יש לבדוק היטב את השאלה האם אכן מדובר בחשיבה פשיסטית או נאצית לפני שמשווים. אל לה לאצבע להיות קלה על ההדק הזה, מפני שבמידה וייעשה בהשוואות האלו שימוש אינפלציוני ייגרע כוחן של ההשוואות הרלוונטיות והנכונות, ולנוכח העובדה שבין השאר באזהרות עסקינן, שימוש במילה "נאצי" כל הזמן ללא הקשר הוא חלומן הרטוב של התנועות הפשיסטיות והנאציות שרק מחכות לגדול. 

אז לא, חיילים ושוטרים שמפנים משפחה (כל משפחה) מביתה – הם לא פשיסטים ולא נאצים, גם אם המעשה עצמו מכוער בעינינו (אבל זה לא אומר שצריך לאסור את אלו שמחליטים בכל זאת לקרוא להם ככה). זה לא אומר שאנשים שהם כן פשיסטים או נאצים לא מסתובבים בינינו, ובהחלט מותר ואף רצוי להצביע עליהם בלי שחסידי ה"אסור להשוות" יסתמו לנו את הפה.