רכילות נחשבה תמיד חולשה, בעיקר של נשים, מנהג מגונה שיכול להרוס מוניטין ולפגוע גם ברכלן עצמו. מחקר חדש מאוניברסיטת קליפורניה מציע שלהפצת שמועות יש תועלת 

מאת רחלי לנגפורד

יוליוס קיסר מחליט יום אחד לחקור את התופעה הזאת שנקראת "יהודים". אחרי שהתחבט רבות בשאלה איך זה שהיהודים יודעים ראשונים על כל דבר חדש, החליט לשגר את השירות החשאי שלו לחקור איך הם עושים זאת. לאחר מספר שבועות חוזר אליו ראש אגף המודיעין עם תחקיר עב כרס שהוא מטיל על שולחנו של הקיסר.

"סכם לי בקצרה מה כתוב כאן", מבקש ממנו הקיסר.

"ובכן", עונה לו ראש אגף המודיעין, "ליהודים יש שיטה קבועה לדעת ראשונים על כך דבר חדש שמתרחש – הם מדברים בינם לבין עצמם".

"איך זה עובד?" מתפלא הקיסר.

"זה פשוט. יהודי ניגש לחברו ושואל נו? ומיד החבר מתחיל לספר לו על כל מה שהוא יודע", עונה ראש אגף המודיעין.

הקיסר מתפעל מהשיטה ומחליט לנסות אותה בעצמו. הוא קונה מעיל שחור ארוך, כובע פרווה שחור, מדביק זקן עבות ופיאות, ומהלך לכיוון שכונת היהודים. כל הדרך הוא מתרגל לעצמו את השיטה החדשה – "נו?"…. "נו?"…. ואז הוא רואה יהודי קרב לעברו – "נו?" שואל אותו הקיסר המחופש.

היהודי מביט לשני צדדיו, מתקרב ולוחש לו: "אז אתה שומע? הקיסר האידיוט של רומא נמצא היום בשכונה".

 * * *

השמועות עוברות מהר, או כמו שאומרים, עושות כנפיים, כי אנשים מרגישים צורך לשתף את האחרים במה שראו ושמעו. מחקר חדש (ינואר 2012) מצא שלרכילות עשויים להיות יתרונות פסיכולוגיים, חברתיים ואף בריאותיים.

במשך מאות שנים רכילות הייתה מנהג שפטרו אותו כסוג של חולשה. חולשה של נשים, חולשה של פולניות, ועוד. רכילות נחשבה כמנהג מגונה שיכול היה להרוס תדמית ומוניטין של אחרים ולהוריד את אמונם של אחרים במרכל עצמו.

למרות כל זאת, מחקר חדש מאוניברסיטת קליפורניה מציע שלצורך הזה בהפצת שמועות יש יתרונות חברתיים ופסיכולוגיים.

לרכילות יש תפקיד בשימור סדר חברתי. היא עשויה לעזור נגד ניצול,
לעורר את מודעות הקהל נגד התנהגויות חברתיות לא נאותות, ועוד

בראש ובראשונה, טוען רוב ווילר, פסיכולוג חברתי, במחקרו שהתפרסם בכתב העת Journal of Personality and Social Psychology, לרכילות יש תפקיד בשימור סדר חברתי. היא עשויה לעזור נגד ניצול, לעורר את מודעות הקהל נגד התנהגויות חברתיות לא נאותות, ועוד.

ושנית, לרכילות ישנם יתרונות בריאותיים. ווילר מצא שקצב הלב עולה כאשר אנחנו צופים במישהו שמתנהג רע (גונב, משקר וכו'). הוא ראה שכאשר מתאפשר לנו לספר לאחרים על התנהגותו הרעה של האחר ולהזהיר אותם – קצב הלב מתאזן בחזרה. כלומר, טוען ווילר, הפצת שמועות על אודות  אדם שראינו שמתנהג באופן הנוגד את הכללים החברתיים מסייעת לנו לשחרר את תסכול, ולכן גורמת לנו להרגיש טוב יותר.

הצורך הזה הרבה יותר חזק ממה שחשבנו. במחקרו של ווילר נבדקים הסכימו להוציא מכספם האישי לצורך שליחת ידיעה רכילותית. במחקר, הוא נתן לנבדקים לצפות בזוג אנשים ששיחקו משחק המבוסס על אמון בבן הזוג נגדו משחקים. הנבדקים היו מחוברים למכשור שמדד את פעילות הלב שלהם. אחד מבני הזוג בו צפו הנבדקים רימה במשחק.

ווילר מצא שלאחר שהנבדקים הצופים גילו כי אחד מהמשחקים מרמה את חברו, הם היו מוכנים לשלם, על מנת שישלח פתק לנבדקים הבאים שעתידים לשחק נגדו ויזהיר אותם שהם עומדים להיתקל ברמאי. התוצאות האלה מצביעות על כך שהפצת שמועות יכולה למנוע ניצול או פגיעה באחר. כאן עולה השאלה, האם אזהרה של אחר נקראת רכילות?

שמעתם? בר רפאלי נראתה מעפעפת באיזה אירוע השקה בבוורלי הילס

כשקראתי את כותרת המחקר עלו בראשי הצהובונים או מדורי הרכילות המוכרים היום באינטרנט. סביר להניח שהפצת השמועה שבר רפאלי נראתה מעפעפת באיזה אירוע השקה בבוורלי הילס אינה בעלת שום משמעות התורמת לשימור הסדר החברתי, היא גם לא נועדה להזהיר אף אחד מפני רוע. היא פשוט נועדה להציץ. מחקר מצא שאפילו למציצנות יש יתרונות, אבל על זה נדבר עוד מעט.

ווילר מעלה במחקרו זה תת הגדרה לרכילות. הוא טוען שאנשים מגדירים רכילות בתור דיבור על האחר, ואינם מפרידים בין סוגי רכילות על סמך התוכן הנאמר. ווילר מעלה כאן את ההפרדה בין רכילות בעלת מטרה לבין מציצנות, ואומר שהסטיגמה השלילית שיש לנו על אנשים שמרכלים אינה צריכה לגרום לנו להרגיש רע כאשר אנחנו מפיצים שמועות לצורך אזהרת אחרים. להם זה עוזר, ולנו זה מפחית סטרס.

ווילר מצא גם שאנשים אלטרואיסטים הפעילים למען החברה ריכלו יותר על אדם שנצפה מתנהג רע לאחרים, כיוון שהם הרגישו מתוסכלים יותר לראות זאת. וכאמור, כשווילר היציע לנבדקים לשלוח פתק רכילותי המספר לאחרים שהאדם מרמה במשחק, תמורת הסכום ששילם להם כדי להשתתף בניסוי שלו. הם הסכימו, אפילו שהם ידעו שהפתק שלהם לא ישפיע לרעה על הניצחון של השקרן במשחק.

ד"ר ג'ניפר קול מאוניברסיטת סטפורדשייר מצאה בספטמבר 2010 שרכילות חיובית, שמשבחת את האחר, גרמה שיפור זמני בהערכה העצמית של המרכלים. גם כשביקשה מנבדקים לתאר אדם דימיוני באור חיובי או באור שלילי, היא מצאה שאלו שתיארו את אותו אדם באור חיובי הרגישו טוב יותר עם עצמם. כלומר, גם למציצנות ישנם יתרונות פסיכולוגיים – בתנאי שאתם מציצים ומפרגנים.

את תוצאות מחקרה היא הציגה בכנס השנתי של האגודה לפסיכולוגיה חברתית שנערך באוניברסיטת ווינצ'סטר.

רכילות מבטיחה שאנשים ישתפו פעולה ביניהם

ולבסוף, מחקר מיולי 2011, שפורסם בכתב העתPsychological and Personality Science , מצא תועלת נוספת שיש לרכילות: רכילות מבטיחה שאנשים ישתפו פעולה ביניהם.

החוקרים, ביאנסה בירסמא וגרבן ואן-קליף מאוניברסיטת אמסטרדם, רצו לבדוק אם כאשר מאיימים על אדם שירכלו עליו, זה גורם לו להתנהג באופן פחות אגואיסטי. לצורך כך הם הכניסו נבדקים למעבדה ואמרו להם שהם חלק מקבוצה, ושבהתחלה הם יתקשרו עם חברי הקבוצה במחשב, ורק לאחר מכן יפגשו אותם פנים מול פנים. לכל נבדק נתנו 100 כרטיסי לוטו זוכים שיכולים להיפדות בכסף. כל נבדק יכול היה לבחור אם לחלק את הכרטיסים לשאר חברי הקבוצה, וכמה כרטיסים לחלק. לכאורה, הוא יכול היה לשמור לעצמו כמות נכבדת מהכרטיסים.

לחצי מהנבדקים אמור החוקרים שהמידע על מספר הכרטיסים שחילקו יישאר חסוי. לחלק השני של הנבדקים הם אמרו שחברי קבוצתם יידעו במדויק כמה כרטיסים הם השאירו לעצמם וכמה הם חילקו.

כמו כן, עבור הנבדקים שידעו שחברי קבוצתם יודעים על חלוקת הכרטיסים, אמרו החוקרים לחלקם שחברי הקבוצה עלולים לרכל על כך הלאה, ולחלקם אמרו שלא סביר שאנשי הקבוצה הם רכלנים.

בירסמא וואן-קליף מצאו שכאשר נבדקים חשבו שהתוצאות חסויות, הם נטו להשאיר לעצמם הרבה יותר כרטיסים מאשר אלו שחילקו. אבל, כאשר ידעו שהם עלולים למצוא את עצמם במוקד הרכילות של אחרים, הם נעשו הרבה פחות רכושנים ואנוכיים – הם חילקו יותר.

זהו הצד המואר יותר של הרכילות הידועה בתור הורסת מוניטין ומרושעת. כיוון שאנשים חוששים מההשפעות המוכרות של הפצת שמועות, הם מעדיפים להצטייר באור חיובי, אפילו כנגד דחפיהם הטבעיים. כלומר, לרכילות יש יתרון בשימור התנהגות חברתית הולמת, טוענים החוקרים.

קריאה נוספת:

• באמת אפשר למחוק זכרונות כואבים?
• יש חיסון נגד גזענות, או שהכל בראש?

רחלי לנגפורד היא חוקרת מוח  ומנהלת שותפה במרכז גלים למימוש הפוטנציאל האישי. היא מחברת הספר "דרוש נסיך על סוס לבן".

צילום אילוסטרציה: Stuart Miles / FreeDigitalPhotos.net