כאחד מהסרטים הרבים שנרכשו על ידי חברת דיסני – בעסקה שבה חברת העכבר המונפש המפורסם בולע את אולפני פוקס, "שוטר על הדרך" הוא האחרון בשורה ארוכה של קומדיות זוגות (באדי'ז) – למרות שזהו הסרט הראשון המיועד לקהל בוגר שמופץ על ידי דיסני מאז שנת 2013. בסרט "שוטר על הדרך", הבמאי מיכאל דאוס ("אולי בכל זאת") והתסריטאי טריפר קלאנסי, מצוותים יחדיו בלש משטרתי מלוס אנג'לס, ויק מאנינג (בגילומו של דייב בטיסטה) עם נהג אובר אדיב, סטו (קומייל נאנג'יאני). הצמד כריזמטי וחביב, נשען על ההיבט הזוגי וחוסר ההתאמה בין הדמויות, אולם נוטה להומור זול, גס וקללות – יותר מכל דבר אחר. בכך, "שוטר על הדרך" הוא קומדיה לא אחידה באיכותה, עם קטעי פעולה טובים, ולגבי בדיחות – רק לפעמים זה מצליח.

התסריט של "שוטר על הדרך", בייחוד באפיונו של ויק, אינו מצליח להחליט אם הוא רוצה לגלם את אחד מצוותי זוגות השוטרים שהופיעו בקומדיות הקלאסיות של שנות השמונים או חלק מהגיבורים המאצ'ואיסטים של השנים האחרונות. במקרה של ויק, בטיסטה מציג את שניהם באופן סטריאוטיפי – יורה בכל הרעים על אף ראייתו הלקויה, וגם מקבל מטח ביקורת מ-סטו על שאינו מסוגל לבטא את רגשותיו. באופן דומה, סטו נלכד כאנטי-תזה לגיבור הפעולה – צועק, בוכה ומקיא במהלך קרב יריות, עד שמקבל קצת אומץ. ל-"שוטר על הדרך" יש זרעים של קומדיית פעולה שרוצה להשתמש ברגישות מודרנית, אבל לעתים קרובות יותר מנציחה סטריאוטיפים מאשר מתנגדת להם. התוצאה היא בלגן לא אחיד, שמרגיש כאילו יש לו משהו להגיד על סרטי פעולה, קומדיות באדי'ז ואפילו גיבורים, אבל הסרט גם מוסח מעצם קטעי הפעולה והקטעים הקומיים כל הזמן.

אף על פי זאת, ברור כי בטיסטה ו-נאנג'יאני נהנו בעת צילומי הסרט, ורואים זאת כאשר התזמון הקומי שלהם עומד בשורה אחת עם התסריט והבימוי, ואז הסרט יכול להיות ממש מצחיק. יש מגוון סוגים של הומור ב-"שוטר על הדרך" – החל מסלפסטיק זול (בזכות הראייה הלקויה של ויק) ועד שורות שנונות ביותר של סטו. עם זאת, לא כל הבדיחות מצליחות, וזה מרגיש יותר ויותר כי היוצרים ניסו לכסות ולהגיע לכל סוגי הקהל במקום ליצור רעיון קומי עקבי. חשוב לציין, כי בטיסטה ונאנג'יאני מביאים את כל-כולם בכל בדיחה, וזה עוזר לכסות על פני אופי הדמויות הדל והשטוח של שאר הדמויות בסרט. ואכן באשר לשחקני משנה, כל הדמויות הנשיות חסרות אופי או שטוחות מבחינת פיתוח, ואילו שחקן נוסף, כמו איקו אוויס ("הפשיטה"), טוב רק בכישורי לחימה מרשימים.

בסופו של דבר, "שוטר על הדרך" טוב יותר כפרסומת ארוכה למדי עבור חברת אובר מאשר סרט קומי זוגי, אם כי הדינמיקה בין בטיסטה לנאנג'יאני כיפית, כשחלק מהבדיחות עובדות. אבל ככל שמחירי כרטיסי הקולנוע נוסקים ועונת הקיץ מציעה מגוון גדול של סרטים למסך הגדול, יש לחשוב לצפות בסרט זה רק כשהוא מגיע למסך הטלוויזיה הביתית. זה אינו סרט שחובה לצפות בו בקולנוע, אלא אם אתם מחפשים דרך לבלות 90 דקות מתוך לחום המהביל. "שוטר על הדרך" הוא די פרוע – הומור גס ואלימות מדממת – וזאת כדי לשמור על תשומת לבו של הצופה, אך בדיוק כמו בנסיעה של גט-טקסי, ובמקרה זה אובר, קשה להעניק לו חמישה כוכבים.