לפני שנים מספר, כשהיינו זוג צעיר, שוטטנו בדרכים האין-סופיות של ארצות הברית. באחד ממסעותינו, דווקא מסע שהייתה לו מטרה וכיוון, ראינו פתאום שלט על אחד מהכבישים הראשיים במדינת איווה – "מסעדה ומשק אורגני". הסתקרנו, החלטנו להתעכב ונכנסנו. מצאנו אולם גדול עם המון מדפים, שולחן ארוך והכל ריק. מאחורי הבניין היה שדה גדול ואדם אחד, עם חרמונית צהובה, המון בוץ וחוט שבקצהו גחל – כך היה אל.טי מכין את השדה לקראת עונת הזריעה.

הוא ישב איתנו ובנחת סיפר לנו את סיפורו, סיפור שמתחיל בהיותו רופא וחוקר שעבד שעות ארוכות בשיקגו ומסתיים במעבר שלו לחיי כפר והקמת החווה האורגנית הזו. החווה, הסביר, נמצאת בבעלותו, אבל הגידולים אינם שלו, הם בעצם שותפות של קהילה.

קהילה? לא ראינו מסביב קהילה, רק מעט בתים נטועים בין שדות רחבי-ידיים.

כן, אל.טי הסביר בסבלנות לישראלים ששומעים קהילה ומיד חושבים קיבוץ, לא מדובר בקהילה שחיה ביחד. רוב החברים הם בכלל אנשי קריירה עסוקים שחיים בעיר הגדולה דה-מוין. 200 משפחות משלמות סכום כסף מסוים פעמיים בשנה כדי להפעיל את החווה, ובאות לאסוף כל שבוע סל עם תוצרת המקום. לעיתים הסל ענק ולפעמים אין כלום – ככה זה שאתה לוקח על עצמך אחריות לגידולים אורגניים, זה שונה מאוד מלהיות לקוח.

למרות שנתוני הלמ"ס מראים שישראל מייבאת 33% מכלל הירקות והפירות הטריים, בכל סופרמרקט, בעזרת מאמץ חקירתי קל, אפשר למצוא פירות וירקות מגידול מקומי. החשודים המיידיים בייבוא  הם תפוחי עץ, שום, בצל, גזר ותפוחי אדמה שלא בעונתם, וכל הפירות האקזוטיים, ה"מיוחדים". אבל דווקא בגלל שכל כך קל להשיג ירקות ופירות מגידול מקומי, חשוב לקחת בחשבון בקניית הפירות והירקות גם אלמנטים נוספים.

כמו שכתבתי, כשהסברתי למה מזון מגידול מקומי? – המקומיות של האוכל מאפשרת לנו לגלות עליו עוד דברים. הגילויים האלה חשובים במיוחד בתחום של התוצרת הטרייה.

לנצל את יתרון הביתיות כדי לשים לב לרווחת העובדים המקומיים

אני תמיד מעדיף ירקות ופירות שגודלו על ידי אנשים שאני מכיר ובאופן שנותן כבוד לסביבה ולאדם. אני יכול לנצל כך את יתרון הביתיות כדי לשים לב לרווחת העובדים המקומיים, לגידול שמתחשב בצמחייה ובחיות הבר, לשימוש מועט ככל האפשר בריסוסים ובדישון כימי, ולהעביר את כספי באופן ישיר אל החקלאים, בלי פערי תיווך. את רוב הירקות שלי אני רוכש ממגדלים שנמצאים סביבי. אמנם אני חי באיזור כפרי, אולם כמו שלמדנו מההתארגנות של אל.טי בארה"ב, גם אנשי קריירה עסוקים מערים גדולות יכולים למצוא ולהכיר חקלאי מקומי, ולתמוך ישירות בגידול ירקות מקומיים, נקיים מריסוס ומניצול. כל אחד יכול למצוא את החקלאי שלו, כמו שאני מצאתי את שלי, ולקבל ממנו ירקות עונתיים מקומיים.

באיזור שלנו מצאתי את החווה האורגנית במרחביה ואת שדה הירקות של מריו לוי בקיבוץ שדה אליהו. את נטע ואיילת ממרחביה ואת מריו והלל משדה אליהו אני מכיר ומוקיר באופן אישי, הם, בראש ובראשונה, שכנים שלי וחלק מהמקום בו אני חי. לפני שאני מכניס לפה את הירק או הפרי אני נזכר לרגע אחד מאיפה הגיע ואילו ידיים גידלו אותו.

נטע ואיילת ממרחביה מזמינות את כל מי שמוכן להקשיב לבוא לסיור, להכיר ולקטוף בשדות שלהן, זו שקיפות שמתאפשרת בזכות המקומיות. ממריו והלל משדה-אליהו אנחנו קונים ירקות באמצעות קבוצה מקומית שאירגנו. אני גאה לחיות בשכנות לאחד החקלאים האורגניים הראשונים בארץ, שבמשך שנים רבות עובד יום-יום את האדמה מתוך כבוד אליה ואל האנשים שחיים סביבה.

מריו לוי מגדל כבר שנים רבות ירקות אורגניים עבור קיבוצו, וכך זוכים גם אחרים ליהנות מתנובת האדמה הזו של העמק שאנו חיים בו. אינני יכול להזכיר כאן את מריו בלי לכתוב שהוא חולק על דעתי לגבי חשיבות המזון המקומי. לטענתו, העיסוק באוכל מקומי סוטה מן העיקר, שהוא שמירה על הסביבה וגידול אורגני. אני מקווה להצליח ליצוק תוכן לתוך המושג "מקומי" שמבהיר שבעקבות התקרבות מקורות המזון אלינו, אנחנו יכולים להתקדם ולחפש תשובות לשאלות נוספות הקשורות במקורות האוכל שלנו.

אנחנו בונים מאגר של חקלאים מקומיים שתומכים בסביבה ובקהילה, אם אתם רוצים שנכניס למאגר את החקלאי שלכם אתם יכולים לכתוב לנו עליו.

אורי מאיר-צ'יזיק הוא ד"ר להיסטוריה של הרפואה והתזונה. אורי מדריך סיורים לליקוט צמחי בר למאכל, מנחה סדנאות לבישול בריא ותזונה עתיקה, מכין ארוחות בשיחזור של מתכונים מקומיים עתיקים ונהנה מהחיים בכפר. בפסח 2011 לקח על עצמו את אתגר השנה המקומית – אכילת אך ורק מזון מגידול מקומי במשך שנה. הוא מחבר הספר החדש "דברים שאוכלים מכאן, על סיפורו של המזון המקומי" (הוצאת מפה).
המאמר מובא באדיבות אתר בידיים ואתר מזון-איזון