השנה בקושי החלה וכבר ארבע נשים נרצחו רק בשל היותן נשים, אבל יש דרכים רבות למות.
הדוגמאות לפוטנציאל לאלימות נוספת הן רבות: רבים מהגברים שרצחו את בנות הזוג שלהם מחזיקים נשק באין מפריע וחוזרים אתו לביתם, מקרי אונס קבוצתיים של נערות צעירות מתפרסמים בצמידות מבהילה בליווי האשמות של הקורבנות, פרשות של הטרדות מיניות בידי בכירים במוסדות מוכרים.
הקורונה שטרפה את הקלפים רק החריפה את המצב:
הדיווחים על אלימות במשפחה ואלימות מינית גבוהים ומבהילים יותר מהרגיל.
הנשים מהוות שני שליש מהמפוטרות והמובטלות במשק, כאשר הן גם כך מרוויחות 65% משכר הגברים, מרבית מעובדות הקבלן הן נשים, ובראש מרבית המשפחות היחידניות עומדות נשים.
יש דרכים רבות למות כאשר החברה כל כך עיוורת לאלימות המגדרית שקיימת בה ואף מאפשרת לה להתקיים ולצמוח: רצח, עוני, רעב, פגיעות בגוף ובנפש.
ב״המכללה״ אנחנו עומדות יחד אל מול עולם רווי אלימות, חוששות ממקרי האלימות והרצח הבאים, מבטיחות להמשיך להיאבק, לא בפחד, לא בשתיקה והכי חשוב לא לבד!
אנחנו מסרבות לקבור את האחיות שלנו, את המאבק שלנו, את ההבטחות לתקציבים ומשאבים הנדרשים להתמודד עם המגפה החברתית הזו.
טל חמווי, מייסדת מנהלת שותפה של עמותת ״המכללה״ מסרה כי ״מדי יום אנחנו פוגשות נשים אמיצות וחזקות שנלחמות בכל הכוח למען החיים שמגיעים להן. כל מקרה של אלימות מגדרית מכל סוג שהוא מזכיר שלמרות כל ההצלחות וההתקדמות העבודה עוד רבה וקשה״.