מאות נשים צעדו היום ברחובות העיר והביעו את מחאתן בדבר זכותן על גופן, אופן וחופש לבושן
פחות מדקהזמן קריאה: דקות
בעוד מצעד הגאווה התקיים היום (שישי) בחיפה, צעדו באותן שעות כ-500 נשים ב"מצעד המופקרות", בירושלים. 'מצעד המופקרות' הידוע בעבר כ'מצעד השרמוטות' החל ב-2012, בהובלת הפמיניסטית אור לוי. עד 2019 הוא התקיים מידי שנה בירושלים ובתל אביב ב-20/21 לא התקיים המצעד עקב מחלת הקורונה והיום התחדש שוב בלהט ובאמירה ברורה שזכותי היא על גופי וכך גם מה אלבש ואיך.
זה התחיל ב–2011 בקנדה, בעקבות שוטר שאמר "אם נשים לא רוצות להיפגע מינית, שלא יתלבשו כמו שרמוטות". במשך השנים הצעדה התפשטה ל–20 מדינות. האג'נדה הראשונית הייתה לנתק את הקשר בין לבוש לאונס, כלומר שאין שום דבר שמצדיק את הפגיעה. לא חשוב מה לבשתי ומה שתיתי, אם אמרתי "לא" — זה לא. זו אמירה בנאלית, אבל גם כיום צריך להילחם עליה ולהסביר למה היא נכונה. הצעדה הראשונה נערכה בסופו של דבר בתל אביב ב-22 במרץ 2012. אז, משטרת ישראל סירבה בתחילה לתת אישור לצעדה, עד שחברת כנסת תמר זנדברג (מרץ) התערבה, והאישור הומצא.
צילום: SK
בשנת 2020, לאחר שנים שמארגנות הצעדה קיבלו ביקורת מנשים רבות שהתקשו לצעוד תחת השם "שרמוטות", החליטה הצעדה הירושלמית לשנות את שמה ל"צעדת המופקרות", וזו יצאה לדרכה היום בשעות הבוקר.
"אני צועדת כי כואב לי בטירוף. גם כשאני כבר נאטמת רגשית מרוב התעסקות בארגון הצעדה ובתכנים שלה, גם כשאני כבר קהה מעשייה. כואב לי. כואב לי על נפגעות שהאנס שלהן מתאבד ונוטל את קמצוץ השליטה שנותרה להן על סיפור הפגיעה, כואב לי על מטפלים שאונסים מטופלות ושוברים כל טיפת אמון באנושות, כואב לי על כל מורה ויועצת שלא מאמינה לתלמידה שמגיעה אליה ומעיזה לדבר, כואב לי על כל מי שאין לה גב כדי להתמודד עם כל החרא הזה ונשארת לבד מול מערכת אכזרית וחסרת חמלה, כואב לי על כל תיק ותיק שנסגר בפרקליטות, כואב לי על 20 נשים שנרצחות בשנה על רקע מגדרי ועל המי יודע כמה עוד נשים שניצלות מכך בנס, כואב לי על חברות שלי, כואב לי על כל הילדות שאני אוהבת, כואב לי על עצמי", כתבה אחת הצועדות בדף הפייסבוק שנפתח לצורכי הצעדה. "כואב לי במקומות שאין להם מילים, מקומות שנשארים שותקים ונעולים בתוך הבטן לא משנה בכמה צעדות אני אצעד. כואב לי שאנחנו מלקות ומאשימות את עצמנו אוטומטית באופן שמוטמע כל כך עמוק בפנים. כואב לי שאנחנו לא סולחות לעצמנו על פשעים של אחרים, ובעל כורחנו קורסות תחת משקלם. כואב לי על אי צדק שהוא כל כך ברור וזועק לשמיים ואיכשהו הוא בכל זאת נותר בלתי נראה."