לאחר עזיבתה של דרורית גור אריה מנהלת ואוצרת המוזיאון, התערוכות כאן דשדשו. כעת עם אוצרת חדשה, אירנה גורדון ומנהלת חדשה רעות פרסטר (התפקיד התפצל לשתי נשים נפלאות), נפתחה תערוכה חדשה מרשימה ביותר שכדאי לבקר בה.

אשכול התערוכות הנוכחי, "סיפורים אמיתיים", מציג תערוכות יחיד של שישה אמניות ואמנים, אשר מציגות ומציגים סיפורים אסתטיים, תרבותיים, היסטוריים ורוחניים.

\\ כרים אבו-שקרה | מה שניצב לנגדי כפָָנים, אוצרת: נטע גל-עצמון.

כרים אבו-שקרה יליד אום אל-פחם מצייר דיוקנאות, לרוב דיוקנאות עצמיים המישירים מבט אל הצופה. הפנים נראות לעתים שקטות, מהורהרות ומכונסות בעצמן ופעמים אחרות הפנים מעוותות ומחוקות והפיות מודגשים ועקומים, הנראים כזועקים בהבעת כאב.

לדברי האוצרת "מוטיב חוזר בעבודותיו של אבו-שקרה בעשרים השנים האחרונות הוא שיח הצבר – דימוי טעון בתרבות הפלסטינית, שחשיבותו נגזרת מתפקידו המעשי והסמלי כגדר חיה המסמנת גבולות, וכך גם את עקבות נוכחותם של כפרים שהיו ונעלמו. שורשיו האיתנים של הצבר נאחזים באדמה גם בתנאים קשים, ושמו קשור במלה הערבית סאבר, שהוראתה סבלנות .אצל אבו-שקרה מהווה הצבר נקודת-מוצא לדיון בשאלות קיומיות אישיות ואינטימיות, כמו גם בסוגיות לאומיות כבדות-משקל. דו-שיח אמנותי עֵר הוא מקיים עם דודו המנוח עאסם אבו-שקרה (1990-1961), שברבים מציוריו מופיע הצבר כשהוא עקור ושתול בעציץ. בתחילת דרכו, מעיד אבו-שקרה, צייר את הצבר בעיקר כמחווה לדודו, אך עם השנים רקם יחסים ישירים עם השיח והטביע בו מזהותו-שלו, ובאמצעותו הוא דן בהישרדות, המשכיות והגדרה עצמית בסביבה קשה ומאתגרת".

\\ רעות אסימיני | מיה ואני, בגלריה העליונה, אוצרת: אירנה גורדון.

בתערוכה שבעים עבודות מתוך יומן רישומים שיצרה אסימיני בתקופת הקורונה הנוכחית יחד עם בתה הקטנה. המציאות החדשה של בידוד וסגר, ריחוק מהסטודיו, שהות אינטנסיבית עם תינוקת בת שנה וחצי וצריכת חדשות מוגבר יצרה לדבריה "גוף הרישומים שהחל כשנגיף הקורונה נכנס לחיינו, כמהלך תגובתי ואינטואיטיבי למציאות חדשה בה התבקשנו להישאר מבודדים ומסוגרים בבתים. העדר הסטודיו, השהות בדירה קטנה עם תינוקת בת שנה וחצי וצריכת חדשות מוגברת יצרו אצלי רצון לתעד (כמעט בכל יום) את התחושות והמחשבות שעברו בי. גוף הרישומים מתחלק לשניים, האחד הוא רישום שנעשה רק על ידי. והשני הוא שיתוף פעולה עם הבת שלי, ללא ידיעתה. ריבוי הרישומים שלה במהלך היום וההתאהבות האימהית שלי בהן ובה, יצרו אצלי רצון לפענח את הקווים התמימים שלה ולנסות לתרגם אותם, כך שמדי ערב הייתי יושבת עם ערימת הרישומים שלה ומנסה לראות אם אני רואה משהו, כך שלמעשה הרישום שלי היה המשך של הרישום שלה. הקורונה הינה מאורע היסטורי ועולמי, אך גם במידה מסוימת ייזכר עבורי כמאורע אישי ואינטימי".

\\ גבי קריכלי | שבעה חוקים לחיים, אוצרת: אירנה גורדון.

קריכלי יוצר בתערוכתו מרחב פיסולי, שבו הגבולות בין האמיתי והבדוי, המותר והאסור, המדעי והמדומיין, מטשטשים ומתערבלים במטרה לבחון מהלכים של ידע ושליטה, תרבות וכוח.

\\ רעיה ברוקנטל | פרק חלק, אוצרת: אירנה גורדון.

ברוקנטל בוחנת, באמצעות עבודות רישום, סאונד/שירה ומיצב, "את הממשות כמערך משתנה של חלקים המתפוררים ונערמים. כשהיא שואבת מעולמות הקולנוע, הטלוויזיה, תולדות האמנות והעולם האמוני, היא מתחקה אחר המופעים הארציים של הרוחניות".

\\ נעמה רוט | מבוי, אוצרת: אירנה גורדון.

רוט יוצרת מקום מקביל לחלל ההנצחה שבבית יד לבנים שבקריית המוזאונים המושתת על יצירות אמנות הקיימות בו. התערוכה בוחנת את מרחב הזיכרון המרכזי בחוויה הישראלית, על ידי הצעה של חלל פנטסטי, מדומין ומתעתע המנוגד לחלל הממשי של בית יד לבנים.

שרון אזגי | אטלס II, אוצרת: אירנה גורדון.

במיצב הווידאו-סאונד שלה, שרון אזגי מציבה מפת סימנים חזותיים וקוליים היוצרים יחד את תפיסתנו את היקום –את מרכז המערכת שלנו שהיא השמש – כחוויה משותפת ופרטית, מדעית ורליגיוזית, תיעודית ואשלייתית בו בזמן.

מוזיאון פתח תקווה לאמנות עכשווית, קרית המוזיאונים, רח' ארלוזורוב 30 פתח תקווה