היום הזה בעיני הוא יום שבו אני זוכר ומזכיר לכולנו את כל אותן נשים שנרצחו ונאנסו
זהו יום שבו עדיין ישנן כל כך הרבה נשים החיות באלימות מילולית פיזית וכלכלית.
זהו יום שבו עדיין שכר הנשים הוא נמוך משכר של גברים באותה משרה.
זהו יום שבו נשים וילדות ממשיכות להיות חפץ המושכר לפי שעה ונסחרות כל שעה.
זהו יום שבו נשים עדיין מוחפצות מהרגע שהן פוקחות את עיניהן.
זהו יום שבו השתיקה שלכן היא הזעקה שהכי נשמעת למרחקים

רציתי לומר לכם את שעל לבי ולכן כתבי לכן שיר – שיר שמוקדש כולו לכן, לכולכן:

ללא כותר (על ראשי) / בן כהן

אני אלומת קרב 

אך אינני אילמת

למרות  שצעקותיי

אינן נשמעות,

רק תנועות שפתיי זועקות

אין איש שומע

אין אף אחד שמקשיב

—–

ואתם אלה  המביטים  בי

כמו הקהל המתגודד

המביט בפרגית,

רגע לפני שהשוחט המחזיק בידיו  את סכין האמת

מבצע בה פעולת הסחה.

 —–

אני הלומת  קרבות 

אוספת בזר קשור בסרט אדום

את  חיי

מניחה  אותם כשיבולים אילמות

אל אותו אישה  נשכחת

המביטה לתוכה , מחבקת

ואנו  שרות יחדיו ובוכות לחוד

את שירת  דבורה  הנביאה

את שירת הלומות הקרבות.

בדממה נצחית

שהיא כותר על ראשנו .

——

אז מכל הלב שלי אומר לכן, לכולכן באשר אתן – באמת יום שמח ונפלא,

רק בואו לא נשכח – אהבה מביאה אהבה