בסרט "חיי" על חייו של מבקר הספרות הנודע בגרמניה, מלקט הבמאי הישראלי דרור זהבי "אנדוקטות" ממסע ההישרדות של "חצי פולני, חצי גרמני, יהודי שלם". איזו זהות סיפח לעצמו מרסל רייך-רמניצקי?
פחות מדקהזמן קריאה: דקות
לקראת יום הזיכרון לשואה והגבורה 2022, הקרין יד ושם במסגרת מועדון הסרט המקוון, את הסרט "חיי", המבוסס על האוטוביוגרפיה של מרסל רייך-רניציקי. את הסרט ביים דרור זהבי על פי התסריט של מיכאל גוטמן עבור הטלויזיה הגרמנית.
מבקר הספרות היהודי הנודע בגרמניה, מרסל רייך-רניצקי נולד ב 1920 בפולין. בגיל 9 היגרה משפחתו לברלין, שם סיים את לימודיו התיכוניים. לאחר עליית הנאצים לשלטון הוא גורש חזרה לוורשה. ב-1942 הוריו ואחיו גורשו לטרבלינקה שם נרצחו. מרסל ואשתו, טושיה, נשלחו לגטו וורשה. בשל ידיעתו את השפה הגרמנית על בוריה, מרסל שימש כמתורגמן ביודנראט בגטו. בני הזוג נמלטו מהגטו והסתתרו אצל איכר פולני עד 1944 עם שחרורם ע"י הצבא האדום. ברבות הימים הפך מרסל למבקר ספרותי בעל שם עולמי בין דוברי הגרמנית באירופה.
הבמאי דרור זהבי והתסריטאי מיכאל גוטמן בחרו בקטע מסוים מהאוטוביוגרפיה של רייך-רניצקי אותו הם מציגים דווקא באמצעות סיפור בדוי בדמות סוכן שירות חשאי פולני החוקר את רייך-רניצקי לאחר המלחמה, בשיחות הללו, שמעולם לא התקיימו בפועל, רייך מספר את סיפורו בפלאשבקים לאחור.
"לא שלחו אותנו לחיים האלה כדי לברוח מהם, אלא כדי לכבוש אותם"
רייך-רניצקי נולד בוורשה למשפחה יהודית. אמו בעלת שורשים גרמניים, התעקשה לשלוח את הילד שוחר התרבות, ל"ארץ התרבות", גרמניה, לבירת התרבות ברלין, כדי שילמד את שפתם ויקרא ספרים. בתחילה, הילד עם המשקפיים שקע בעולם ספרי וינטו של קארל מאי כדי להימנע מלעג על ידי חבריו לכיתה. כבוגר תיכון, הוא כל כך התלהב מההצגות שצפה בהן על במות ברלין, עד שהפך לאנסמבל תיאטרון של איש אחד כשסיפר אותן מחדש כדי להרשים שכנה צעירה. הוא רצה ללמוד באוניברסיטה בברלין, אבל הנאצים מנעו זאת ממנו בגלל יהדותו. בסופו של דבר רייך-רניצקי גורש לוורשה בשל היותו "אוסט יודן", מהגר יליד מזרח אירופה. משפחתו נכלאת תחילה בגטו ורשה, לאחר מכן הוריו ואחיו מגורשים לטרבלינקה, שם הסוף היה ידוע. רק מרסל שורד את השואה. הוא נישא ע"י רב, בהליך יהודי מקוצר לחברתו טושיה והשניים משלבים פעולה במלחמת ההישרדות כצוות מיומן ומתואם.
בתקופת שהותו בגטו התוודע באופן אישי למוסיקאים, סופרים, אנשי תיאטרון ואמנים ואף כתב ביקורות בתחום המוסיקה בעיתונות הגטו. מאחר שדיבר גרמנית רהוטה, היה אחראי על ההתכתבויות בגרמנית מטעם ראש היודנראט, אדם צ'רניאקוב והוא זה שהוכתבה לו על ידי הגרמנים, פקודת הגירוש ההמוני מגטו ורשה ביולי 1942, הוא היה האחרון שראה את ראש היודנראט לפני התאבדותו.
בסיפור האוטוביוגרפי, מוצג אדם בעל זהויות של פולני, גרמני ויהודי. הוא בחר בספרות הגרמנית כ"זהות-על" אשר משחררת אותו מזהויות לאומיות ודתיות. הוא אינו דתי אך איננו מתכחש ליהדותו, שהלא זו, במהלך השואה, יצרה את מי שהוא לאחר מלחמת העולם השנייה.
עם שחרור פולין ע"י הרוסים, גויס רייך לשירות הביטחון הפולני. הוצמד לו שם כיסוי רניצקי אותו הוא סיפח לעצמו כשם שני עד סוף ימיו. הוא שירת בלונדון בתפקיד קונסול תרבות והוחזר לוורשה עקב חשד בבגידה באידאולוגיה הסובייטית. הוא הודח מהשירות ועסק בביקורת ספרותית בעיתונות הפולנית. במהלך ביקור מקצועי בגרמניה הצליח לערוק ביחד עם אשתו ובנו לגרמניה המערבית, שם הפך למבקר השנון והסרקסטי של הספרות הגרמנית. המטרה לכבוש את גרמניה – הושגה!
ב-1973 רייך רניצקי מונה לעורך המדור הספרותי של "פרנקפורטר אלגמיינה צייטונג", עיתון מוביל גרמני והפך ל"תליין הספרותי של גרמניה". גם בטלויזיה זרח כוכבו, מאז 1988 ועד 2001 הנחה ברשת ZDF את התוכנית הפופולרית "הקוורטט הספרותי", שבה הוא ועמיתיו דנו מי לשבט או מי לחסד, ספרים וסופרים.
הסרט חושף סיפור נישתי של שורד שואה יהודי שבחר לנצח את הנאציזם עם הרוח, הספרות הגרמנית הקלאסית אותה העריץ. רייך ביקר מספר פעמים בישראל. נפטר בגרמניה ב-2013. בנו אנדריי שנולד לו בלונדון, משמש כמרצה למתמטיקה באדינבורו.